בספר בראשית1 מסופר על הערים סדום ועמורה ששכנו ב"כיכר הירדן" (אזור בבקעת הירדן סמוך לים המלח) שתושביהם ניהלו אורח חיים מושחת ואכזרי במיוחד ובעקבות כך שלח ה' שני מלאכים ש"יהפכו" את הערים על כל יושביהם.
אחד מתושבי סדום היה לוֹט, בן אחיו (אחיינו) של אברהם אבינו. בערב שקדם להפיכת הערים נשלחו המלאכים להציל את לוט ומשפחתו, שכללה את אשתו, בנותיו, חתניו ונכדיו.
חתניו של לוט לגלגו על אזהרות המלאכים מפני האסון הקרב ונשארו מרצונם בתוך העיר יחד עם נשיהם ובניהם. ואילו את לוט, אשתו ושתי בנותיהם הלא נשואות שהתגוררו בביתם, הוציאו המלאכים בכוח מן העיר לאחר שהתמהמהו ולא ברחו מרצונם.
מחוץ לעיר, הורו להם המלאכים להימלט על נפשם מהבקעה אל ההר מבלי להביט אחורנית. בהסכמת המלאכים ברחו לוט ואשתו ובנותיהם לעבר העיר צוֹעַר2 וכך חייהם ניצלו.
אבל אז קורה דבר מענין ומוזר ביותר: אשתו של לוט מביטה אחורנית, בניגוד לאזהרת המלאכים, והופכת ל"נְצִיב מֶלַח" (כלומר: תל של מלח).
ובכן, מי הייתה אשת לוט? במה חטאה? ומדוע נהפכה לנציב מלח?
מי הייתה אשת לוט?
אשת לוט, ששמה היה עירית3, הייתה בת למשפחה מקומית של אנשי סדום4. שלא כמו בעלה לוט, התנהגותה של עירית הייתה מושחתת ואכזרית כמו יתר תושבי המקום.
גם כאשר לוט סיכן את חייו והפציר במלאכים להתארח בביתו, הוא לבדו דאג לצרכיהם5 ולא קיבל שום סיוע מצד אשתו, שראתה את מעשה הכנסת האורחים בעין רעה, שכן בחוקי סדום ועמורה נחשב כל מעשה של חסד ועזרה לזולת לפשע חמור.
• ראו גם: סדום ועמורה – כתבת פרופיל על ערים מושחתות
על מה הביטה אשת לוט?
כשקוראים את פסוקי התורה לא ברור מה הסיבה שבגללה נאסר על לוט ומשפחתו להביט אחורנית ומה גרם לאשת לוט שלא לציית לאזהרה זו.
במדרשי חז"ל ובמפרשי התורה6 מופיעים הסברים שונים7 לשאלות אלה. אחד מהם8, רואה באזהרה של המלאכים שלא להביט לאחור דרישה להתנתק רגשית מהרכוש והנכסים שהשאירו מאחוריהם. אשת לוט לא שעתה לאזהרת המלאכים ותוך כדי הבריחה מתוך ההַפֵכה המשיכה לדאוג לרכוש שאבד לה9.
למה דווקא מלח?
העונש שקיבלה אשת לוט לא היה רק עונש חמור במיוחד אלא גם חריג ומוזר ביותר. מדוע נהפכה דווקא למלח?
המדרש10 מסביר שהיא נענשה במלח בגלל שחטאה במלח: כאשר לוט אירח את המלאכים בביתם הוא ביקש מאשתו להביא להם מעט מלח. במקום לשתף פעולה עם הכנסת האורחים של בעלה, היא התחכמה וניצלה את בקשתו כדי לרכל לתושבי העיר על "החטא" החמור שנעשה בביתה. מה עשתה? הלכה לכל שכנותיה וביקשה מלח "עבור האורחים", כששמעו השכנים שיש אורחים זרים בביתם התקבצו כולם סביב הבית כדי להתעלל ולפגוע בהם11.
בקריאה פשטנית של המדרש מתקבל הרושם שהעונש הייחודי של אשת לוט באמצעות מלח נקבע כמעט באקראי, רק משום שבמקרה זה היה המצרך שבעלה ביקש ממנה לספק לאורחיו.
בנוסף, לפי זה אשת לוט לא נענשה בגלל שהביטה להיכן שהיה אסור לה להביט, אלא משום שיום קודם לכן חטאה נגד האורחים של בעלה. השאלה היא, מדוע אם כן נענשה רק כאשר הביטה לאחוריה בשעת הבריחה?
כדי לברר מה בדיוק החטא שבגינו נענשה אשת לוט, יש להבין קודם את המשמעות העמוקה הרמוזה במוטיב המלח בסיפור שהמדרש מספר:
המלח של הכסף
חז"ל מספרים12 שרבן יוחנן בן זכאי יצא פעם מירושלים בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש וראה אישה ענייה מלקטת שעורים מבין גללי החמורים. כשהאישה ראתה את רבן יוחנן היא הזדהתה בפניו כבתו של נקדימון בן גוריון שהיה אחד משלושת העשירים הגדולים של ירושלים.
רבן יוחנן תמה מאוד למראה השפל אליו הגיע בתו של העשיר הגדול, ושאל אותה: "בתי, ממון של בית אביך היכן הלך?!"
השיבה לו: "וכי אינך מכיר את המשל שהיה מקובל בפיהם של אנשי ירושלים 'מלח ממון – חסר'13?"
היא ענתה לו שבירושלים היה מקובל לומר ש'החומר המשמר' של הכסף הוא נתינת צדקה: כשם שמלח משמש כחומר משמר למזון שלא יתקלקל, כך כשאדם מחסר מממונו לצדקה בכך הוא למעשה משמר ומבטח את הכסף שלו14.
כלומר, היא רמזה לרבן יוחנן שמעשי הצדקה והחסד הגדולים של אביה העשיר והנדבן היו פחות ממה שבאמת היה מסוגל לתת ולכן עושרו לא השתמר והיא הפכה לענייה.
הסיפור והפתגם הזה שופך אור על ה"מלח" שבו חטאה אשת לוט:
כמו יתר אנשי סדום, גם אשת לוט לא רצתה בשום אופן שמשהו מרכושה וממונה ייחסר לטובת הזולת, גם לא דבר פעוט וזול ביותר כמו מלח. אנשי סדום סברו שכך יצליחו לשמור את כל רכושם לעצמם. אולם בסופו של דבר התברר שגישה מקולקלת ורעה זו הביאה את התוצאה ההפוכה, בגלל האכזריות והאנוכיות שלהם נגזרה על כל רכושם גזרת כיליון והשמדה.
רק בזכות היותה אשתו של לוט, אחיינו של אברהם אבינו, קיבלה גם היא את הזכות להינצל. אבל בתנאי אחד: שתיגמל מהרכושניות הקיצונית והרעה של אנשי סדום. לכן ציוו אותה המלאכים לשכוח מכל הרכוש והנכסים שלה שנשארו בתוך ההַפֵכָה ולוותר עליהם, אם תעמוד במבחן ותבחר בדרך של וויתור וחמלה – תזכה להינצל.
למרבה הצער, גם תוך כדי ההמולה והחורבן, כשכל העיר מושמדת ורק היא זוכה להינצל יחד עם משפחתה, המשיכה אשת לוט לנהוג בדרך הרעה של אנשי סדום ולא הפסיקה להצטער על אבדן רכושה.
לכן נענשה במלח, במידה כנגד מידה: מי שחשבה שתדאג רק לעצמה ותשמר את הממון שלה בכל מחיר מבלי להתחשב באחרים, סופה שהפכה לגוש מלח ונעשתה כל כולה חומר משמר, בעודד ממנה עצמה ומכל רכושה לא נותר מאומה15.
• כתבה מומלצת בשבילך: מדוע טובלים את החלה במלח?
נציב המלח כיום
האם נציב המלח של אשת לוט עדיין קיים בזמננו? האם יודעים מהו?
במסורת חז"ל אין זיהוי גיאוגרפי ברור לגבי מיקומם של ערי כיכר הירדן ושל תל המלח שנוצר מאשת לוט. אולם חז"ל מתייחסים לנציב המלח של אשת לוט כממצא גיאוגרפי קיים וידוע16.
ההלכה קובעת17 שמי שרואה כיום את נציב המלח של אשת לוט מברך שתי ברכות מיוחדות: הברכה הראשונה "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַיָן הָאֶמֶת" כדי להצדיק את העונש הקשה שקיבלה, והברכה השנייה לשבח את השם על הצלתו של לוט בעלה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַצַדִיקִים".
לפי דברי המדרש18 הישרדותו של תל המלח אלפי שנים לאחר המאורע מהווה עדות פיזית לסיפור הפלאי של הפיכת ערי הכיכר, ועל כך (כמו גם על שרידיה הקיימים של תיבת נוח) נאמר בספר תהלים19: "זכר עשה לנפלאותיו, חנון ורחום השם".
להכנת הכתבה נעזרנו בדרשותיו של הרב אליהו וולף ותודתנו נתונה לו על כך.
כתוב תגובה