הוא היה ג'ינג'י ושעיר. כבר ברחם אמו הוא החל לעשות בעיות, ומאוחר יותר שמו מופיע בחומש ולא בדיוק בהקשר חיובי. ולבסוף, הוא קיבל לנצח את הכינוי "הרשע".
מי היה עשו, אחיו התאום של יעקב אבינו? הבה נצא למסע בעקבות נקודות דרך מיוחדות בחייו, לאור החומש והמדרשים.
תאומים במריבה
על אישיותו של עשו אנו לומדים עוד לפני שהוא הגיח לאויר העולם. לאחר שנים רבות של עקרות ותפילה לבורא העולם, נפקדו יצחק ורבקה. ברחמה של רבקה היו תאומים אך היא לא ידעה על כך.
הפסוק מספר1 : "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר, אם כן – למה זה אנוכי?". מכך לומדים פרשני המקרא2 שהריונה היה קשה מאוד והיא התחרטה על כך שביקשה ילדים.
מדוע היה ההריון קשה כל-כך? כאשר הייתה רבקה עוברת על פתחו של בית המדרש, היה יעקב מפרכס בניסיון לצאת, ואילו כאשר עברה על פתחי בתי עבודה זרה היה עשו מפרכס ומכה בבטנה ומנסה לצאת3 .
עוד בטרם עידן האולטרה-סאונד, פנתה רבקה לשם ועבר, נביאי אותו הדור. הם גילו לה שהסיבה לסבל החריג שלה נעוצה בהיותה נושאת ברחמה שני בנים השונים מאד באופיים.
ההריון הקשה הסתיים בערב חג הסוכות, כאשר יעקב ועשו נולדו. "ויצא הראשון אדמוני, כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, ויקרא שמו יעקב4
הוא קיבל את השם עשו מכיוון שהוא היה "עשוי" כגוף של אדם מבוגר – באבריו, שערו, שיניו והוא אפילו נולד מזוקן5 .
בכורה במחיר מבצע...
את ילדותו ונערותו של עשו מתארת התורה במילים קצרות, כשהיא כורכת יחד את תיאורו ותיאור אחיו התאום – יעקב. עשו היה "איש יודע ציד, איש שדה", לעומתו היה יעקב "איש תם, יושב אהלים". בעוד שעשו היה חביב על אבא יצחק, אימא רבקה חיבבה דווקא את יעקב.
נקודת מפנה בסיפורו של עשו היא סיפור מכירת הבכורה6 , שהתרחשה בהיותם בני חמש עשרה7 , ביום פטירתו של סבם הדגול – אברהם אבינו. עשו שב אז מאחד ממסעות הציד שלו, רעב ועייף, ופגש ביעקב שסיים להכין תבשיל, "נזיד עדשים". כאשר ביקש עשו מיעקב שייתן לו מנזיד העדשים, הציע לו יעקב לקנות את הנזיד, כשהתמורה תהיה בכורתו של עשו8 .
הסכמתו של עשו הייתה מיידית, כשהוא מוסיף ובז לבכורה ה"מיותרת" בעיניו. חלק מהפרשנים מסבירים שהבוז שהפגין כלפי הבכורה היה גם חילול הקודש, משום שזלזל בזכות הבנים הבכורים לעבוד בעתיד בבית המקדש.
נשיו של עשו והתחזות לצדיק
בהיות עשו בן ארבעים, הוא נשא שתי נשים – יהודית ובשמת9 . נשותיו של עשו, מעיד הפסוק10 , התאימו לו בהחלט: "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה". הן היו מבנות כנען, שיצחק ויעקב הקפידו שלא לבוא איתם בקשרי חתונה, ואורח חייהן היה אף הוא אורח חיים כנעני של עבודת אלילים. גם בביתו של יצחק הם העלו קטורת לעבודה זרה, מה שגרם ליצחק להתעוור11 . מאוחר יותר נשא עשו נשא אישה נוספת – ענה.
הנישואים בגיל ארבעים, אותו הגיל בו נשא יצחק אביו את אמו רבקה, נועדו12 ליצור מצג שווא של צדקנות, בעוד שבפועל במהלך השנים שקדמו לנישואיו נהג עשו בבריונות וחטף נשים נשואות מידי בעליהן.
"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו": כשהוא מציע לאביו שאלות הלכתיות לכאורה, העמיד עשו פנים של צדיק, דבר שהיה רחוק מאוד מן האמת.13 בשל כך, יצחק אהב את בנו ואף רצה לברכו, ועל כך בפיסקה הבאה.
ברכות ותכסיסים
היה זה14 בחג הפסח15 כאשר יצחק הגיע לגיל זיקנה16 . הוא תכנן להעניק את ברכתו לעשו בנו הגדול וביקש ממנו לצאת השדה, לצוד עבורו ציד ולהכין ממנו מטעמים.
רבקה שהכירה את שני האחים ידעה כי יעקב ראוי לקבל את הברכות ולא אחיו הרשע. היא הכינה שני מטעמים משני גדיי עיזים וציוותה על בנה הצעיר ללכת לאביו ולקבל את הברכות. כשיעקב חושש שיצחק ימשש אותו ויגלה כי הוא לא שעיר כאחיו עשו, היא עוטפת את זרועותיו בעורות הגדיים, ואף מלבישה אותו בבגדי עשו החמודות. לאחר דין ודברים בהם תמה יצחק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", הוא העניק לו את הברכות.
כשעשו שב מן השדה, הוא נדהם לשמוע מאביו כי יעקב קיבל את הברכות, וכי ברכה אחת אף אמרה במפורש שיעקב ימשול בצאצאיו שלו. לאחר תחנונים נעתר יצחק להעניק לו גם כמה ברכות, אחת מהם אומרת "על חרבך תחיה".
מיום זה והלאה שנאתו של עשו ליעקב לא ידעה גבולות. הוא המתין שאביו ימות כדי שהוא יוכל להרוג את יעקב כנקמה על גניבת הברכות, אך רבקה שמעה על התוכנית והורתה ליעקב להימלט לאחיה בחרן.
מפגש טעון
הפעם הבאה בה אנו מוצאים את עשו בתורה17 , היא כאשר דרכם של האחים מצטלבות שוב. לאחר שנים רבות אותן בילה יעקב בחרן, הוא חוזר עם שבט שלם של בני משפחה לארץ כנען. המפגש המתוכנן עם אחיו מעלה בו חששות, וכדי לפייס את אחיו הוא שולח אליו שליחים ששבים אליו עם תשובתו של עשו: פני עשו למלחמה!
יעקב מתכונן לגרוע מכל. הוא מפצל את מחנהו לשתיים, כדי שבמקרה של התקפה קטלנית לפחות חצי מבני משפחתו יישארו לפליטה. בנוסף, הוא נושא תפילה לבורא העולם, שולח מתנות לאחיו עם משלחת מיוחדת ועורך הכנות למלחמה, אם אכן תתרחש.
על פי פשוטן של כתובים המפגש היה חיובי. "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צוארו וישקהו ויבכו." אולם, המסורת היא שבעת שכותבים את ספר התורה יש לציין נקודות מעל המילה "וישקהו", לדברי המדרש18 יש להבין מילה זו כ"וישכהו": עשו ניסה לנשוך את יעקב בצווארו ולהרגו. נעשה נס וצווארו של יעקב נהיה קשה כשיש, ושיניו של עשו נשברו.
אחים גם במותם
סיום חייו של עשו אינו מתואר במפורש בתורה, אך הוא מוזכר בתלמוד19 בשל מעשה מיוחד הכרוך בו:
היה זה לאחר פטירתו של יעקב אבינו במצרים. בניו, שהובילו אותו לארץ ישראל, רצו לקבור אותו במערת המכפלה, בקברי אבותיו, אך עשו שהיה נוכח במקום ערער על זכותו של יעקב להיקבר שם. לטענתו, הוא מכר ליעקב את הבכורה אך לא את חלקת הקבר אותה הוא קיבל בירושה.
בני יעקב טענו כי מכירת הבכורה כללה גם את מכירת חלקת הקבר, אך החוזה היה במצרים. עשו דרש לעכב את הקבורה עד להבאת החוזה, ונפתלי זריז הרגליים מיהר לצאת בדרכו להביא את השטר.
במקום נכח חושים, נכדו של יעקב. הוא היה כבד שמיעה ולא הצליח לעקוב אחר המתרחש, אך הבין כי עשו מעכב את קבורת סבו. הוא הוציא את חרבו מנדנה וכרת את ראשו של עשו – שהתגלגל עד ליד מיטת יעקב, ושם גם נקבר.
מסר לחיים
מעשיו של עשו אינם מהווים דוגמא להתנהגות ראויה. להיפך... ובכל זאת, התורה מקדישה פסוקים רבים לתיאור תולדותיו ומעשיו, ואנחנו בהחלט יכולים ללמוד מהם מסר לחיינו.
עשו, מתברר, הצליח להתחזות לצדיק. עד כדי כך גדלה הצלחתו שלפי הסבר אחד בורא העולם עיוור את עיני יצחק כדי שיעקב יהיה זה שיקבל את הברכות.
מה שמעורר שאלה מתבקשת מאליה: מדוע בורא העולם עיוור את עיני יצחק, הלא הוא יכל לגלות לו כי עשו בנו רק מתחזה לצדיק ולא ראוי לקבל את ברכותיו?
הרבי מליובאוויטש מסביר20 שהקדוש-ברוך-הוא העדיף אפילו לעוור את יצחק, ובלבד שלא לומר דברים רעים על עשו. ובכך טמון מסר מדהים עד כמה עלינו להישמר מאמירת דברים רעים על הזולת.
גלות אדום
לאחר מותו עשו – או בשמו השני אדום – הפך להיות סמל של אומה השונאת את עם ישראל, והגלות הנוכחית בה אנו נמצאים מכונה בשם גלות אדום. "הלכה היא: בידוע שעשו שונא ליעקב21 " נאמר, מה שאומר ששנאת אומות העולם עדיין לא פקעה מן העולם.
כאשר משיח יבוא האחים יתאחדו שוב והמערכה תסתיים בניצחון מוחץ של יעקב, כמו שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והייתה לה' המלוכה22 ", במהרה בימינו.
כתוב תגובה