שאלה: מה עלה בגורלה של תיבת נח?

שלום רב

רציתי לדעת האם ידוע מה עלה בגורלה של תיבת נח לאחר המבול והיכן היא נמצא כיום?

תודה על תשובתך,

מיכל

תיבת נח לאחר המבול

על פי הכתוב בפרשת נח1, תיבת נח, ששימשה להצלת נח ומשפחתו ושימרה את קיומם של כל בעלי החיים היבשתיים, נדדה במהלך ימי המבול כשהיא שטה על פני המים שהציפו את היבשה. לאחר שפסקו גשמי המבול ומפלס המים שקע בהדרגה, נחה התיבה "עַל הָרֵי אֲרָרָט", שיש חוקרים המזהים אותם עם רמת ארמניה של היום, שפסגותיה נקראים "אררט".

זוהי, למעשה, ההתייחסות האחרונה של התורה לתיבת נח. יחס סתמי זה אינו מפתיע בהתחשב בכך שהתיבה מלכתחילה נועדה למלא צורך שימושי ולא נחשבה כחפץ מקודש. למרות יחס סתמי זה, קסמה של התיבה, כפי שמוכיחה ההיסטוריה, לא שקע יחד עם מי המבול, ומאז ועד ימינו, הוא ממשיך לעורר את סקרנותם של רבים.

במשך אלפי השנים שעברו מאז סיפור המבול, נעשו ניסיונות שונים של חוקרים, ארכיאולוגים, חובבנים, הרפתקנים ומאמינים שונים למצוא את שרידיה של תיבת נוח. היו בעבר, וישנם גם כיום, כאלה שטענו כי אכן עלה בידם למצוא אותה או את שרידיה.

כיצד יש להתייחס לטענות אלה?

ובכן, האפשרות שהתיבה הצליחה לשרוד בשלמותה עד ימינו נשמעת בלתי סבירה. אבל במסורת חז"ל יש סיפורים התומכים בטענה שלפחות חלקים מן התיבה שרדו גם אלפי שנים לאחר המבול:

אליל אשורי

סַנְחֵרִיב היה מלכה של האימפריה האשורית במאה ה-6 לפסה"נ, כאלף וחמש מאות שנה לאחר המבול. בספר מלכים2 מתואר כיצד סנחריב עלה לכבוש את ערי יהודה ובכללם ירושלים. ובנס פלאי ויוצא דופן, שהתרחש בזכותו של חזקיהו מלך יהודה ותפילותיו, נחל סנחריב מפלה ניצחת כאשר בלילה אחד, ליל חג הפסח, מלאך ה' היכה למוות את מאה שמונים וחמישה אלף חייליו שצרו על ירושלים.

לאחר מפלתו שב סנחריב לנינווה, בירת ממלכתו, ושם, תוך כדי שהוא "מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו", "אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט"3.

קריאת הפסוק מעוררת תמיהה לגבי זהותו של האליל "נסרוך" הלא מוכר ומדוע עבודת אלילים זו שימשה, בעיני בניו, עילה מוצדקת להריגתו? חז"ל4 משלימים את התמונה באמצעות הסיפור הבא:

כששב סנחריב לנינווה חשש מאוד מתגובתם של מלכי העמים השונים שגייסו את בניהם לצבאו לכשישמעו מה עלה בגורל בניהם האומללים. הלך ומצא קורה אחת, נֶסֶר, מתיבת נוח, ואמר 'קורה זו היא האל הגדול שהציל את נוח מן המבול! אשתחווה לנסר אלוהי זה ואם אצליח להתמודד מול תגובתם של המלכים אקריב לו את שני בניי'. כששמעו זאת בניו, הרגו אותו בעודו משתחווה לקורה שאותה הפך לאליל.

העץ של המן הרשע

פעם נוספת מופיעה קורה מתיבת נוח בהקשר לסיפור מגילת אסתר, כ-200 שנה לאחר זמנו של סנחריב. המדרש5 מספר שפרשנדתא, בנו של המן הרשע, היה השליט המקומי בקרדוניא, האזור שבו נחה תיבת נח ולקח לעצמו קורה אחת באורך של חמישים אמה.

כאשר ביקש המן לבנות עץ בגובה חמישים אמה בשביל לתלות עליו את מרדכי היהודי שנוא נפשו, לא הצליח בשום אופן למצוא קורה באורך עצום שכזה, חרף חיפושיו הקדחתניים, ולבסוף בחר להשתמש בקורה שבנו לקח מתיבת נוח עבור עמוד התלייה.

בסופו של דבר, כידוע, התהפך הסיפור והמלך אחשוורוש ציווה לתלות את המן על העץ שהכין בעצמו כשמדרכי מתמנה במקומו למשנה למלך.

מעניין לציין בהקשר זה את דבריו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) בספרו קדמוניות היהודים, שם טוען כי הוא יודע היכן נמצאת תיבת נוח ואף מצטט היסטוריונים קדומים (כולל ברוסוס הכלדי שחי במאה ה-3 לפסה"נ) המספרים כי אנשים נהגו לקחת חלקים מן התיבה ולשמור עליהם בביתם כסגולה נגד מזיקים6.

בזכות מה שרדה התיבה?

הישרדותה של התיבה או חלקים ממנה (בצורה כזו או אחרת) לאורך אלפי שנים איננה דבר של מה בכך. ואכן, המדרש הנ"ל רואה בתופעה זו (כמו במקרים דומים אחרים) את התגלמות הפסוק מספר תהלים7 "זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם ה'". כלומר: השם יתברך, ברוב רחמיו וחסדיו, משאיר שרידים ארכיאולוגיים מאירועי הנפלאות שעושה כדי להנציח את זכר המאורעות לדורות הבאים.

בסיפור המן ומרדכי זה בולט במיוחד. שם, כך מסביר המדרש, המן זמם דווקא לתלות את מרדכי משום שחשב שבדרך זו אלוקים לא יהיה מסוגל להציל אותו. בלשון המדרש: "מכל דבר הקב"ה יכול להצילם. הציל אברהם מן האש, הציל יצחק מן העקדה, יעקב מן המלאך, ומשה מחרב פרעה, ישראל מן הים וכן מכל דבר. ומן הצלוב – אינו יכול להציל!"

ומה קרה בפועל?

אותו עץ ששימש בתחילה להצלת האנושות מהמבול, ונשמר כזכר שמנציח את הפלא הזה לדורות הבאים, שימש שוב להצלת העם היהודי כשהוא מוכיח שאין סוג של צרה וצודקה שממנה הקב"ה הכל-יכול אינו יכול להציל את בניו.8.