מהם מלאכים? מה תפקידם, וכיצד הם פועלים?

שורשיה של האמונה היהודית במלאכים נעוצים עוד בספר בראשית, בו אנו קוראים על מלאכים שקוראים לאברהם בעקדת יצחק, על מלאכים המופיעים בחלומו של יעקב, על מאבקו של יעקב עם מלאך ועוד דיווחים רבים על פעילות מלאכית1. מאוחר יותר מלאכים מוזכרים פעמים רבות לאורך התורה, הנביאים והכתובים.

על פי מסורת היהדות, מלאך הוא ישות רוחנית שאין לו תכונות גופניות. תיאורי המלאכים אצל הנביאים – דוגמת כנפיים, זרועות וכו' – כולם אנתרופומורפיים, תיאורי האנשה של יכולותיהם ושל משימותיהם הרוחניות.

שמות המלאכים

המלאכים הראשונים המוזכרים במקרא בשמותיהם הם גבריאל ומיכאל, וזאת בספר דניאל2. בספרים מוקדמים יותר, במקרים שבני אדם ביקשו ממלאכים להסגיר את שמותיהם, הם סירבו; כך למשל במפגש של יעקב עם המלאך3, ובסיפור על המלאך שהופיע להוריו של שמשון, כמסופר בספר שופטים4. התלמוד הירושלמי מעיר5 שקריאת המלאכים בשמות הופכת שכיחה רק בתקופה שאחרי שיבת העם היהודי לישראל בשנת 348 לפנה"ס. בתלמוד ובקבלה מלאכים רבים אחרים מזוהים בשמם. עוד שמות מלאכים מוכרים הם אוריא-ל, רזיא-ל, מטטרו"ן ולילית6.

הרמב"ם מסביר7 שכל המלאכים שייכים לאחת מעשר דרגות: חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלוקים, בני אלוקים, כרובים ואישים. הדרגות הללו מתייחסות לדרגת הבנתו של המלאך את אלוקים; יש בהם שמיטיבים יותר מאחרים להבין את אלוקים ואת דרכיו.

תפקידי המלאכים

המילה העברית "מלאך" משמעותה שליח, שהרי מלאכים הם שליחי אלוקים שייעודם הוא לבצע שליחויות שונות. כל מלאך "מתוכנת" לבצע מטלות מסוימות, ולדוגמה, מיכאל ממונה על שליחויות שהן ביטויים של החסד האלוקי, גבריאל מבצע את שיפוטיו החמורים של אלוקים, ועל רפאל מוטלת האחריות לרפא8. יש מלאכים שנוצרו למשימה ספציפית ועם השלמת המטלה הם חדלים להתקיים. על פי ספר הזוהר9, אחת ממטלותיהם של המלאכים היא לשאת אל כס האלוקים את מילות התפילה ולימוד התורה שלנו.

סוג אחר של מלאכים הוא אלו שנוצרו על ידי מעשי האדם. במילות חז"ל: "כל המקיים מצווה בעולם הזה קונה לו סניגור לעולם הבא, וכל העובר עבירה בעולם הזה קונה לו קטיגור לעולם הבא"10. אלו נוצרים מהאנרגייה (האינטלקטואלית והרגשית) שהאדם משקיע בקיומה של המצווה, בלימוד תורה או בתפילה, או, לחלופין, האנרגייה המושקעת בביצוע החטא.

על פי אסכולות הגותיות מסוימות, המונח מלאך בספרות היהודית יכול להתייחס גם לחוקי הטבע, אשר על אף היותם תמיד כוחות "טבעיים", הם גם מחוננים באלוקות, בגדר שליחי אלוקים המבצעים את רצונו11.

בתפילותינו היומיומיות אנו מתייחסים לשירות התהילה שהמלאכים שרים לפני אלוקים. למלאכים יש "משמרות", הם שרים בזמנים קבועים ביום או לילה. סוגי התהילה שהם שרים משקפים את מעמדו הרוחני של המלאך הספציפי. שירת המלאך מושווית לסיפור המוזכר לעיל, של מאבקו של המלאך ביעקב, שבסופו המלאך מפציר ביעקב "לשלחו" (לחופשי) "כי עלה השחר"12. על פי המדרש, סיבת חפזונו של המלאך הייתה שהגיעה עת משמרתו לשיר לפני אלוקים. בדומה לכך, על פי המדרש, כשמשה שהה על הר סיני ארבעים יום בלימוד עם אלוקים, הוא ידע את השעה על פי חילופי המשמרות של שירת המלאכים.

מלאכים בצורת אדם

פולמוס מסוים התנהל בין הפילוסופים היהודים על השאלה אם המלאכים שהתורה מתארת מופיעים למעשה בדמות פיזית נראית לעין13, או שמא הופיעו במהלך החזון הרוחני של הנבואה, שבה המלאכים רק נראו כישויות פיזיות14. עם זאת, על פי כל הגישות, ראיית מלאכים מצריכה תפיסה על-חושית, שכן גופיהם של מלאכים אינם עשויים מהיסודות הבסיסיים של ישויות פיזיות.

מלאכים לעומת בני אדם

למרות הרמה הגבוהה של המלאכים, קדושת הנשמה היהודית גבוהה מזו של המלאך. רק לנשמה היהודית יש יכולת לרדת לעולם הגשמי והגופני ולעדן ולרומם אותו15. שהרי הנשמה האלוהית של האדם היא "חלק אלוקה ממעל ממש", "חלק" מהבורא, בניגוד למלאכים, שהם מעשה ידי אלוקים, למרות שהם ברואים קדושים מאוד.

הדבר משתקף בעובדה שהמלאכים הם חד-ממדיים: לכל מלאך ניתנת דרך ספציפית לשרת את אלוקים. הנשמה האלוקית, לעומת זאת, משרתת אותו בדרכים רבות ושונות, ויש לה דרכי ביטוי רבות, ולמשל האהבה, היראה, וכדומה.

רבי שניאור זלמן מליאדי כותב בתניא16 ששמע ממוריו ש"אילו עמד מלאך אחד בנוכחות מניין של עשרה יהודים, אפילו לא נאמרו שם דברי תורה, היו האימה והפחד האינסופיים שהיו נופלים עליו לנוכח הנוכחות האלוקית השורה עליהם גדולים עד כדי כך שהוא היה מתבטל והופך לאפס ולאין!"

יתר על כן, למלאכים אין בחירה חופשית והם מתוכנתים-מראש לשרת את אלוקים, ואילו על האדם אמנם מוטלת השליחות לשרת את אלוקים, אבל ניתן לו גם החופש לעשות אחרת. מטבען, המצוות שהאדם מקיים בעלות ערך גדול הרבה יותר משירותם של המלאכים, והם מרוממים אותו/אותה לגבהים רוחניים גדולים לאין שיעור, בניגוד למלאכים ה"נתונים במלכודת" ברמה קבועה של תודעה רוחנית.

רבי שלום דוב-בער מליובאוויטש ("הרבי הרש"ב") תיאר פעם רגשות שחווה בשעה שהתפלל את תפילת השחרית היומית: "כשאני אומר את חלק התפילה שבו מתוארת התהילה שהמלאכים שרים לפני אלוקים, אני מקנא בהם. אבל כשאני קורא את תפילת שמע, התהילה שהיהודי שר לפני אלוקים, אני תוהה: 'אנה הלכו כל המלאכים?' "