לויתן זה יצרת, ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב

בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

לויתן זה יצרת לשחק בו1, ואיתא בגמרא2 י"ב שעות הוי היום, ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, ג' שעות שניות יושב ודן, ג' שעות שלישיות יושב וזן, ג' שעות רביעיות, שהוא סוף היום, זמן תפילת המנחה3, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו. והענין בזה4, כמבואר בלקוטי תורה5, שלויתן הוא מלשון הפעם ילוה אישי אלי6, היינו לשון התחברות, וקאי על הנשמות שענינם הוא לפעול התחברות העולמות עם אלקות. וענין משחק עם לויתן7 היינו שהקב"ה מתענג מעבודת הנשמות לחבר עולמות ואלקות. וכמו ע"ד משל למטה7, שכדי לעורר שחוק ותענוג אצל שר ומכ"ש מלך, אין זה ע"י שנותנים לו דבר גדול ויקר ביותר, שהרי אצלו אפילו הדבר היקר ביותר אינו תופס מקום כלל, אלא דוקא ע"י דבר חידוש שהוא היפך הטבע, כמו ע"י ציפור המדברת8 וכיו"ב, דאף שענין הדיבור בציפור אינו בערך לדיבור האדם, מ"מ, מצד החידוש שבדבר, הרי זה גורם שחוק ותענוג. וכן הוא בנמשל, בענין חיבור עולמות ואלקות שע"י עבודת הנשמות למטה, הנה הגם שעבודת הנשמות למטה אינה בערך כלל לאופן עבודתה בהיותה למעלה, שהרי אף מי שהוא צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה רבה בתענוגים ה"ה בבחינת יש מי שאוהב9, ולא יגיע למעלת הנשמה בהיותה למעלה10, מ"מ, מצד החידוש שבדבר הרי זה גורם תענוג ושחוק למעלה, שזהו"ע לויתן זה יצרת לשחק בו.

וענין יושב ומשחק עם לויתן הוא בג' שעות רביעיות. דהנה11, י"ב שעות הוי היום כו', די"ב שעות היום הם חלוקות זו מזו מצד שינויי צירופי שם הוי' המאירים בכל שעה12, אך בכללות נחלקו לד' פלוגות. ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה קאי על ענין לימוד התורה של הקב"ה מצד עצמו. וכמשנת"ל13 ההפרש בין מה שאמרו רז"ל14 כל הקורא ושונה הקב"ה יושב וקורא ושונה כנגדו להענין דג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה15, דענין הקב"ה קורא ושונה כנגדו, שענין זה שייך במשך כל היום, קאי על האתערותא דלעילא הבאה ע"י האתערותא דלתתא, משא"כ ענין ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה הוא בחי' אתעדל"ע מצ"ע שאינו תלוי באתעדל"ת. וזהו ענין טל תורה, שהטל בא מלמעלה מצד עצמו, ונק' גם בשם אור תורה. וענין זה פועל גם על השעות שלאח"ז, דהגם שבג' שעות שניות יושב ודן, ומצד מדת הדין הרי גם שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה16, מ"מ, מצד בחי' ג' שעות ראשונות, שהם בחי' ג' רישין דעתיק, שהו"ע אתעדל"ע מצ"ע, נמשכת ההשפעה למטה, שזהו"ע ג' שעות שלישיות יושב וזן, שזן את העולם כולו, מקרני ראמים עד בצי כינים, היינו מלמעלה מהשתלשלות עד למטה מטה, מעומק רום עד עומק תחת, והיינו, שמצד ג' שעות הראשונות שיושב ועוסק בתורה ה"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים2. אמנם, כיון שתכלית הכוונה היא מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים17, הנה תכלית הכל הו"ע ג' שעות רביעיות שיושב ומשחק עם לויתן, שהו"ע עבודת הנשמות למטה לחבר עולמות ואלקות, שדוקא ענין זה מעורר השחוק והתענוג שלמעלה.

ב) ובזה יובן מה שאמרו רז"ל במדרש18, לעתיד לבוא עושה הקב"ה לצדיקים קניגיא עם לויתן ושור הבר, ולויתן ישחוט לשור הבר בסנפיריו. ומבואר בלקו"ת19 ההפרש בין לויתן ושור הבר, שלויתן הוא מהברואים שבים, ושור הבר הוא מהברואים שביבשה. דהנה, ברואים שבים20 אינם נפרדים ממקורם, שהרי כיון שעולים ליבשה (שיוצאים מן הים, מקור חיותם) מיד מתים21, ומובלעים תמיד במקורם. ולא זו בלבד שכשנפרדים ממקור חיותם הם מתים, וכל מציאותם היא רק בהיותם בתוך מקורם, אלא עוד זאת, שגם כאשר נמצאים במציאות בתוך מקורם, אינם מציאות בפני עצמם כלל, אלא כל מציאותם היא מקור חיותם. וכמבואר במ"א22 בטעם דעת רשב"ג23 דכל שבים אינו חוצץ, דהגם שהם ברואים שבים, היינו שיש כאן איזו מציאות שנבראה מן המים, מ"מ כל מציאותם היא המים עצמם, ולכן אין חוצצים. משא"כ הברואים שביבשה, הרי אף שהכל הי' מן העפר24, היינו שהעפר הוא מקורם, מ"מ, יכולים להיות נפרדים ממקורם לפי שעה, שיכולים להיות לפי שעה באויר. וגם כשנמצאים על האדמה אין הם חלק ממציאות העפר, אלא הם מציאות בפ"ע. ובדוגמת זה הוא ההפרש בין הנשמות דעלמא דאתכסיא והנשמות דעלמא דאתגליא, שהנשמות דעלמא דאתכסיא הם מובלעים תמיד במקורם, היינו שמרגישים תמיד את מקורם וכל מציאותם היא מציאות המקור. משא"כ הנשמות דעלמא דאתגליא, אף שמבינים ומשיגים שכל מציאותם היא מצד המקור, מ"מ אינם בביטול במציאות, שזהו דוקא בנשמות דעלמא דאתכסיא, דכיון שהם מרגישים תמיד את מקורם, הרי הם בבחי' ביטול במציאות ממש, וכמו רשב"י שאמר אנא סימנא בעלמא25, שהי' בבחי' ביטול במציאות למקורו [ומכיון שבטל למקורו באופן שכל מציאותו היא מציאות המקור, הרי הוא מציאות גדולה באמת26]. וכן הוא בכל הנשמות דעלמא דאתכסיא, שהם בחי' נוני ימא, שהם תמיד דבוקים באלקות. ומביא בלקו"ת27 דוגמא לדבר: וכגון רשב"י. [ובמ"א איתא28, שעד"ז הי' אצל האבות, דמה שקיימו האבות את כל התורה עד שלא ניתנה29, אין הפירוש שקיימו הכל בפועל, רק שקיימו ופעלו כל היחודים העליונים הנעשים עתה ע"י מצוות מעשיות, שהם גרמו ועשו זה ע"י כוונתם ברוחניות]. ומוסיף כ"ק אדמו"ר הצ"צ בהגהה על מאמר אדמו"ר הזקן30: וכן הבעש"ט ז"ל. ומזה מובן שכן הוא גם אצל כל ממלאי מקומו של הבעש"ט, ובפרט נשמת רבינו הזקן, כדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע31 שרבינו הזקן הי' נשמה דאצילות, והרי מבואר באגה"ק32 בנוגע לנשמה דאצילות שגם בהיותה למטה לא נשתנה מהותה כו', והרי היא כמו למעלה באצילות, ולכן כשיש איזה ענין שלא כדבעי אין זה מבלבל לנשמה כלל. וכל זה הוא בנוגע לנשמות דאצילות, שנקראין נוני ימא. ועד"ז גם בנשמות דבריאה, שגם הם נקראים נוני ימא. דהגם שבכללות הנה עולם האצילות הוא עלמא דאתכסיא ועולמות בי"ע הם עלמא דאתגליא, מ"מ, בפרטיות יותר יש הפרש בין עולם הבריאה ועולם היצירה, דבריאה היא מחשבה, עלמא דאתכסיא, ויצירה שהיא בחי' דיבור, ועשי' בחי' מעשה, הם עולמות דאתגליא. וזהו ענין לויתן, דקאי על הנשמות דעלמא דאתכסיא שהם בבחי' נוני ימא, ונקראים על שם הלויתן להיותו הגדול בברואי הים.

אמנם שור הבר קאי על הנשמות דעלמא דאתגליא, שהם נבראים שביבשה, אלא שנקראים בשם שור הבר, שיש בזה ג' פירושים33. פי' הא', מלשון בר לבב34, שהו"ע בירור וזיכוך, והיינו, שאף שהוא בבחי' שור, הרי הוא מבורר ומזוכך. ופי' הב', מלשון תבואה, כמו לשבור בר35, והו"ע ורב תבואות בכח שור36, דהגם שגוף הצמיחה באה מכח הצומח, דכשזורעים גרעין באדמה אזי נעשית הצמיחה ע"י כח הצומח שבארץ, מ"מ כדי שתהי' הצמיחה בריבוי הרי זה תלוי בחרישה, שזהו ע"י עבודת השור, ורב תבואות בכח שור. ופי' הג', בר הוא לשון חוץ. ובזה גופא יש ב' ענינים. הא' הוא חוץ שמסייע להפנים, והיינו, שלא זו בלבד שאינו סותר ומפריע להפנים, אלא אדרבה, שמסייע להפנים [ואין זה הענין דרב תבואות בכח שור, שפועל ריבוי הצמיחה, שזהו בהפנים גופא, ואילו ענין שור הבר לשון חוץ היינו שנמצא בחוץ ומסייע לפנים. ויובן זה ע"פ המבואר37 בענין הבירורים, שיש בירור ראשון ובירור שני, דבירור ראשון ענינו העלאה, שעומד בחוץ ועולה למעלה, ובירור שני הו"ע של התכללות, שכבר נמצא בפנים אלא שצריך להתכלל. וזהו גם ההפרש בין פי' הב' בשור הבר, שהו"ע ורב תבואות בכח שור, שהוא כמו בירור שני, לפי' הג' בשור הבר שהוא לשון חוץ, שהוא כמו בירור ראשון. וזהו בחי' הא' בחוץ, שהוא טפל ומסייע להפנים]. ובחי' הב' בשור הבר לשון חוץ היינו חוץ שהוא מנגד אל הפנים.

והנה ג' פירושים הנ"ל בענין שור הבר הם כנגד ג' המדריגות דצדיקים בינונים ורשעים, דצדיקים הם בבחי' שור הבר מלשון בירור וזיכוך, ובינונים הם בחי' ורב תבואות בכח שור, שהרי בינוני הוא מי שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם38 (היינו, שעכשיו הוא במעמד ומצב שלא יעבור לעולם39), ורשעים הו"ע החוץ הסותר להפנים, שהם נלחמים עם הצדיקים.

ג) ועפ"ז יובן הענין שהלויתן שוחט לשור הבר בסנפיריו, דלויתן קאי על הנשמות מעלמא דאתכסיא שנקראים נוני ימא, שהם דבוקים תמיד באלקות, ושור הבר קאי (גם) על הרשעים שלוחמים עם הצדיקים, שזהו"ע הקניגיא דלויתן ושור הבר, וזהו שהלויתן שוחטו לשור הבר, דענין השחיטה הוא כמארז"ל40 אין ושחט אלא ומשך, שהו"ע ההמשכה וההעלאה מרשות לרשות, והיינו, שהנשמות שהם בבחי' לויתן יפעלו גם בהרשעים למשכם ולהעלותם מרשות הקליפה לרשות הקדושה. וזהו גם מה שהשחיטה היא בסנפיריו, שהם הגדפין ששט בהם, שענינם הוא אהבה ויראה שעל ידם עולה למעלה41, הנה האהוי"ר של הצדיק הם לא רק בנוגע לעצמו, ולא רק בנוגע לבחי' לויתן, מלשון הפעם ילוה גו', דקאי על אלה שמחוברים ודבוקים להצדיק, אלא גם בנוגע לשור הבר, מלשון חוץ, שסותר ומנגד להצדיק, והיינו, שהאהוי"ר של הצדיקים פועלים גם על הרשעים הפושעים ומורדים בצדיקים, למשכם ולהעלותם מרשות הקליפה לרשות הקדושה. וזהו מה שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה קניגיא לצדיקים, היינו, שיראה לכולם, הן לצדיקים והן לרשעים, מלחמת הצדיקים והרשעים, וסוף דבר הוא שלויתן שוחטו לשור הבר בסנפיריו.

ד) אמנם עדיין צריך להבין, מהו אומרו שלעתיד לבוא יעשה הקב"ה הקניגיא דלויתן ושור הבר, הרי עיקר המלחמה הוא בזמן הזה דוקא, שהרי לעתיד לבוא כתיב42 את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ועיקר המלחמה היא בזמן הזה דוקא, ובפרט בזמן הגלות, ובמיוחד בעקבתא דמשיחא, וא"כ מהו אומרו שהקניגיא תהי' לעתיד לבוא.

אך הענין הוא, דהנה, הכח על ניצוח המלחמה הוא מן העצמות דוקא, למעלה מבחי' אורות וגילויים. דהנה כתיב43 הלא אח עשו ליעקב גו', וענין זה הוא מצד הבחי' שלמעלה מהשתלשלות, כי, מצד סדר השתלשלות, הנה עשו שרשו מעולם התוהו שקדם לתיקון, ויעקב שרשו מהתיקון המברר את התוהו44, ועז"נ45 ולאום מלאום יאמץ, דכשזה קם זה נופל וכו'. ועל בחי' זו לא שייך לומר הלא אח עשו ליעקב, דאח הוא מלשון איחוי וחיבור46, ולא שייך לומר זאת על יעקב ועשו כפי שהם בסדר השתלשלות. ורק מצד בחי' שלמעלה מהשתלשלות, למעלה מתוהו ותיקון, שייך לומר הלא אח עשו ליעקב, כי בבחי' זו איני יודע באיזה מהם חפץ47, וכמ"ש48 אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ומזה מובן, שהכח על ניצוח המלחמה הוא לא מצד בחי' האורות והגילויים, לא מיבעי מצד סדר השתלשלות, דאדרבה, שהרי אקדמי' טעניתי'49, שתוהו קודם לתיקון, ואפילו מצד למעלה מסדר השתלשלות, למעלה מתוהו ותיקון, הרי שניהם שוים, וא"כ, אי אפשר להיות ענין הנצחון במלחמה. ועל זה אמרו רז"ל50 אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שזהו העזר והסיוע מהעצמות, והיינו לפי שנשמות ישראל מושרשים בהעצמות, ולכן ואוהב את יעקב43 דוקא, וכמ"ש51 בנים אתם להוי' אלקיכם, וכידוע52 שאף שהבן נעשה מציאות בפני עצמה, מ"מ ה"ה מהות אחת עם האב. ומצד כח העצמות יכול להיות ניצוח המלחמה.

והנה המשכת כח העצמות היא ע"י קבלת עול מלכות שמים53, כמאמר54 לעולם יקבל אדם עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות. דהנה, ענין תורה ומצוות בספירות הוא בחי' ז"א ומלכות55, או חכמה סתימאה ואריך אנפין56, דכל זה הוא סדר השתלשלות. וענין עול מצוות הוא למעלה מהשתלשלות, אבל עדיין הרי זה בחי' אורות וגילויים. אבל53 ענין עול מלכות שמים הוא בהעצמות, דשמים הם מקיפים, בחי' סובב כל עלמין, ועול מלכות שמים הוא בבחי' העצמות שלמעלה גם מסובב כל עלמין, והיינו, שדוקא ע"י קבלת עול מלכות שמים ממשיכים בחי' העצמות. והענין בזה, דהנה, מבואר במ"א57 שגם באוא"ס שלפני הצמצום יש בחינת מלכות דמלכות דאין סוף, שבמדריגה זו הי' הצמצום. ובזה גופא ישנו בחי' המלכות, ובחי' כתר מלכות, שהוא הרצון למלוכה. אמנם, נש"י מושרשים בהעצמות שלמעלה גם מבחינת כתר מלכות, וכמאמר58 במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, והיינו, שנש"י שהם הצדיקים, כמ"ש59 ועמך כולם צדיקים, הנה על ידם הי' החלט הרצון למלוכה, ומזה מובן שהם למעלה גם מבחי' הרצון למלוכה שנעשה על ידם. והמשכת בחינה זו היא ע"י קבלת עול דוקא, כמבואר במאמרי ראש השנה60 בענין הכתרת המלך, שההכתרה באה לא ע"י השגה ולא ע"י הרגש, אלא ע"י ביטול העם דוקא, שבזה דוקא מעוררים את הרצון למלוכה, והיינו לפי שהביטול מגיע בהעצם שלמעלה מהרצון, ולכן הרי זה מעורר את הרצון. וזהו לעולם יקבל אדם עליו עול מלכות שמים תחילה, כיון שהקבלת עול של נש"י מגיע בהעצמות, ומשם הוא הכח על ניצוח המלחמה.

ובזה יובן מ"ש במדרש שלעתיד לבוא הקב"ה עושה קניגיא לצדיקים. דהנה נת"ל61 שלעתיד לבוא יהי' גילוי העצמות, דזהו מ"ש62 ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו' לאמר דעו את הוי' כי כולם ידעו אותי גו', היינו שיהי' גילוי העצמות, שהוא למעלה משם הוי' וגם למעלה מהוי' עצמו, והו"ע (עד שלא נברא העולם הי') הוא ושמו בלבד63, ובבחי' שמו יש ב' בחינות, הגילוי לעצמו והגילוי כמו ששייך לעולמות64, אך לעתיד יהי' גילוי העצמות שלמעלה מבחי' שמו וגם למעלה מבחי' הוא. וגילוי זה יהי' לכולם בשוה, והיינו, דאף שגם אז יהיו חילוקי מדריגות, הרי זה רק מצד ההשגה שהיא בשם הוי', אבל בבחי' העצמות שלמעלה משם הוי', אותי, לא יהיו חילוקי מדריגות, אלא כולם ידעו אותי, שאצל כולם בשוה יהי' הענין דידעו אותי, שהו"ע התקשרות הנשמה עם העצמות (דמ"ש ידעו כאן אין הכוונה לידיעה והשגה, אלא לידיעה והתקשרות65). וכיון שלעתיד לבוא יהי' גילוי העצמות, לכן יהי' אז ענין הקניגיא, כיון שאז יתגלה ענין הנצחון שבכח העצמות. דהנה נת"ל שאלמלא הקב"ה עוזרו, שזהו העזר שמצד העצמות, אינו יכול לו, והיינו, לפי שהמלחמה דשור הבר שלוחם בקרניו נגד הלויתן היא מלחמה קשה במאד, שהרי שור הבר נקרא בהמות בהררי אלף66, ויש בזה ב' פירושים67, הא', שאוכל בכל יום הבהמות שבאלף הרים, והב', שאוכל את העשב שבאלף הרים, ולכן המלחמה עמו היא מלחמה קשה ביותר, וצ"ל עזר וסיוע בכח העצמות דוקא. ומובן, שאין הכוונה שענין זה נעשה בכח העצמות ללא עבודה, שהרי בודאי צ"ל עבודה ויגיעה דוקא, וכידוע הפתגם שאצל חסידים אין מקום (עס איז ניט אָנגענומען) לענין של בדרך ממילא68, אלא שמצד קושי המלחמה הנה גם לאחרי כל העבודה והיגיעה אי אפשר להיות הנצחון אלא בכח העצמות דוקא. וזהו שענין הקניגיא הוא לעתיד לבוא, דעכשיו שהעצמות הוא בהעלם, הנה מצד קושי המלחמה אי אפשר לידע מי ינצח, וכידוע שבזמן הזה הנה כל הענינים הם באופן שניתוסף אורות באצילות, אבל בעוה"ז עדיין אין הנצחון בפועל, ודוקא לעתיד לבוא שאז יהי' גילוי העצמות, יהי' הנצחון בפועל, ואז יהי' גם בחי' השחוק (כמארז"ל69 מיום שחרב בית המקדש אין שחוק כו'), שהו"ע התענוג שמצד נצחון המלחמה בפועל.

ה) ועוד ענין בזה, שע"י הנצחון דלויתן ששוחטו לשור הבר בסנפיריו, דהיינו, שע"י האהוי"ר של הצדיקים שהם בבחי' נוני ימא, מושכים ומעלים גם בחי' שור הבר לקדושה (כנ"ל), הנה עי"ז נעשית עלי' גם אצל הצדיקים שהם בבחי' לויתן, והיינו, שכאשר הצדיקים פועלים עלי' בהרשעים, הנה עי"ז מתעלים גם הם. וע"ד הידוע בענין ירידת הנשמה למטה, שאף שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ולא ירדה בשביל עצמה, אלא בשביל לברר את הגוף ונה"ב70, מ"מ, ע"י העבודה נעשית עלי' גם להנשמה71. וכמו"כ בנוגע לפעולת הצדיקים ברשעים, שעי"ז מתעלים גם הצדיקים עצמם. וזהו גם מארז"ל72 דלא אכלי בשרא דתורא לא דקדקתי טעמו של דבר, והיינו, שדוקא ע"י בשרא דתורא (לא בשרא דכוורא, בשר דג, אלא דוקא בשר שור), שהו"ע הבירור דשור הבר, נעשה הדקדוק בטעמו של דבר, שהו"ע גילוי טעמי תורה שיתגלו לעתיד73, שאז יהי' גם ענין השחוק74, וכנ"ל שאז יהי' גילוי העצמות, ותהי' התקשרות הנשמה בעצמות ומהות א"ס ב"ה.