פרק כד

1לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֖יהֹוָה הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֜בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ:
לה' הארץ.  ארץ ישראל:
תבל.  שאר ארצות:
2כִּי ה֖וּא עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֜הָר֗וֹת יְכֽוֹנְנֶֽהָ:
על ימים יסדה.  שבעה ימים מקיפין ארץ ישראל וארבע נהרות, ירדן, וירמוך, קרמיון, ופוגה:
3מִי־יַֽ֖עֲלֶה בְּהַ֣ר יְהֹוָ֑ה וּמִי־יָ֜ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ:
מי יעלה בהר ה'.  אף על פי שכל יושבי תבל שלו אין הכל כדאי ליקרב אליו אלא נקי כפים וגו':
4נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּבַ֪ר לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י (כתיב נַפְשִׁו) וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה:
לא נשא לשוא נפשי.  לא נשבע בשמי ובנפשי לשוא מצינו לשון שבועה נופל על נפש שנאמר נשבע ה' צבאות בנפשו (ירמיהו נ״א:י״ד):
5יִשָּׂ֣א בְ֖רָכָה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּ֜צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ:
6זֶה דּ֣וֹר דֹּֽרְשָׁ֑יו (כתיב דֹּֽרְשָׁ֑ו) מְבַקְשֵׁ֥י פָ֜נֶ֗יךָ יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:
זה.  שכך מעשיו, הוא דור דורשיו:
7שְׂא֚וּ שְׁעָרִ֨ים | רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְ֖הִנָּֽשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֜יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:
שאו שערים ראשיכם.  בימי שלמה בנו כשבא להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זו בזו אמר כ"ד רננות ולא נענה עד שאמר (ד"ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך:
8מִ֥י זֶה֘ מֶ֚לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְֽ֖הֹוָה עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר יְ֜הֹוָ֗ה גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה:
9שְׂא֚וּ שְׁעָרִ֨ים | רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֖שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֜יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:
פתחי עולם.  פתחים שקדושתן עולמית:
10מִ֚י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֪לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת ה֚וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה: