ב"ה.

אמרו רבותינו ז"ל: בזכות1 נשים צדקניות שהיו באותו הדור (של יציאת מצרים) נגאלו ישראל ממצרים. ומבארים ומספרים בארוכה, איך אשר למרות עול הגלות, קושי השעבוד והגזירות הקימו עדרים עדרים של בני ובנות ישראל, הקימו דור אשר הכריז בשמחה בשירה ובזמרה2: זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו.

הבטיחנו הקב"ה: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו, "כל אתין3 ונסין וגבוראן דעבד קוב"ה במצרים יעביד לון לישראל" "ובזכות4 ינוקי דבי רב יתתקף חילי לאתגברא", של מלך המשיח.

וכאז כן עתה, תלוי זה בנשי ישראל, וכמבואר בהשיחה, אשר בידן הוא גורל הבנים והבנות.

תפקידן חובתן וזכותן של נשי ישראל הוא, אשר מבלי חת מחושך הגלות, קושי השעבוד והגזירות אשר רוצים לשקעות, הי' לא תהי', את נפש בנינו ובנותינו בבנינים זרים לרוח ישראל סבא, מנגדים לאמונת הוי' אחד, הנותן, לשון הוה, תורה אחת לישראל גוי אחד בארץ,

הנה יעשו את ביתן בית קדושה לשמו ית', ויבססו את חינוך בניהן ובנותיהן על יסודי התורה והמצוה.

ואז "אימא3 עילאה5 יתערת ... ומלכא משיחא שארי ויכנוש גלותא מסיפי עלמא עד סייפי עלמא".

מנחם שניאורסאהן

תפארת שבתפארת, ה'תשי"ב.

ברוקלין, נ.י.