1. צורר היהודים
כמסופר במגילת אסתר, המן, שהיה השר הבכיר והמשנה למלך אחשוורוש, היה זה שתכנן והוביל את המזימה להשמדת כל היהודים באימפריה הפרסית העצומה1. מפלתו המוחצת וסיכול תוכניתו המרושעת, הם הסיפור המרכזי של חג פורים2.
2. הוא היה מזרע עמלק
המגילה מכנה אותו "הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי". אֲגַג, סב-סבו של המן3, היה מלכה של עֲמָלֵק – האומה הידועה בשנאתה התהומית לישראל. שאול, המלך הראשון של עם ישראל בארצו, היה סב-סבם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה – גיבורי סיפור פורים שהביאו למפלת המן. שאול הצטווה להשמיד את העם העמלקי, ואכן נלחם נגדם בהצלחה, אבל חס על חייו של מלכם, אֲגַג, והשאיר אותו בחיים. כעבור זמן קצר נהרג אגג על ידי שמואל הנביא, אך בזמן שחלף בינתיים הספיק להותיר אחריו צאצא שממנו יצא המן4. אם כן, סיפור פורים הוא במידה מסוימת "קרב חוזר" בין מרדכי – צאצאו של שאול המלך; להמן – צאצאו של אגג מלך עמלק.
מוצאו העמלקי של המן הוא גם הסיבה שבגללה נוהגים להכות בחפצים ולהרעיש ברעשנים בעת הזכרת שמו במהלך קריאת המגילה בימי הפורים, מעין תזכורת לקיום הציווי5 "תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"6.
להרחבה, ראו: מי היה עמלק ומה יש לנו נגדו?
3. הדיוט קופץ בראש
המאורע הראשון בשרשרת המאורעות המתוארים במגילת אסתר התרחש במהלך המשתאות הראוותניים שערכו המלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והמלכה וַּשְׁתִּי. כטוב ליבו ביין, הורה המלך לוַּשְׁתִּי להופיע במשתה הגברים שלו. ושתי סירבה. מְמוּכָן, אחד משרי הממלכה, שכנע את המלך כי חוצפתה של ושתי תפגע במעמדם של כל הגברים באימפריה ולכן יש להגיב למעשיה בחומרה בלתי מתפשרת ולהחליפה במלכה אחרת7.
חז"ל מסבירים שהשר מְמוּכָן היה לא אחר מאשר המן, שבאותה שעה היה במעמד הנמוך ביותר מבין השרים ובכל זאת מיהר להשמיע את דעתו לפני כולם. מכאן, אמרו חכמים, שההדיוט קופץ בראש8.
4. הוא הפך את עצמו לאליל
לאחר שאחשוורוש רומם את המן מעל כל השרים, ציווה המלך לכל עבדיו להשתחוות לו9. חז"ל מסבירים שההשתחוויה להמן לא הייתה רק לשם כבוד אלא עניין פולחני: הוא הפך את עצמו לאליל, ואף ענד על גופו צֶלֶם כך שכל המשתחווה לו היה משתחווה למעשה לעבודה זרה10.
היחיד שלא נענה לצו וסרב להשתחוות או לכרוע בפני המן, היה מרדכי היהודי. עמידתו האיתנה של מרדכי הייתה בלתי נסבלת עבור השחצן הרשע, והוא רקם מזימה להשמיד את כל העם היהודי – עמו של מרדכי11.
כדאי לקרוא: מדוע סרב מרדכי להשתחוות להמן? והאם הוא לא חשש שזה יסכן את כל היהודים?!
5. הוא הטיל פּוּר (גורל)
המן רצה למצוא את הזמן "המוצלח ביותר" להשמדת היהודים, ולכן הטיל שני גורלות: גורל אחד על למציאת החודש וגורל נוסף למציאת היום12.
גורל החודשים נפל על חודש אדר. המן שמח על התוצאה, כי ידע שמשה רבינו נפטר בחודש אדר, והסיק מכך שזהו חודש עם מזל לא מוצלח עבור עַם ישראל. מה שהוא לא ידע, שמשה גם נולד בדיוק בתאריך שבו נפטר (ז' באדר), מה שאומר שחודש אדר הוא דווקא בעל מזל טוב מאוד ליהודים13.
הגורלות שהוטלו על ידי המן מסמלים את הסיפור המופלא של נס פורים: התאריך שעלה בגורלות, שלושה עשר בחודש אדר, שתוכנן להיות היום בו תבוצע גזרת ההשמדה הנוראה, הפך בסופו של דבר ליום שבו היכו היהודים את אויביהם14.
"פּוּר" הוא "גורל" בפרסית, ועל שם הגורלות הגורליים נקרא שמו של החג: "פוּרִים – עַל שֵׁם הַפּוּר"15.
מבט מעמיק: איך המן לא ידע מתי יום ההולדת של משה רבינו?
6. היה לו עושר אגדי
המן היה עשיר מופלג. לפי המדרש, את הונו הרב הוא השיג מגניבת אוצרות מלכי יהודה ובית המקדש שנבזזו בעת חורבן ירושלים על ידי נבוכדנצר16.
מרוב עושרו, הוא הציע לאחשוורוש לא פחות מעשרת אלפי כיכר כסף (כ-576 טון כסף טהור!), כדי לקבל את הצו המלכותי המתיר את דמו של העם היהודי, לא לפני שדיבר סרה ביהודים ושכנע את המלך שמוצדק להרוג אותם. ואולם, אחשוורוש, שהיה אויב ישראל בפני עצמו, העניק לו בחפץ לב את משאלת ליבו וגזר השמדה על היהודים תוך שהוא מוותר על השוחד העצום שהציע לו17.
7. הוא חש חֶסֶר רוחני עמוק
הוויתור המפתיע של אחשוורוש על ההון העצום שהציע לו המן והתנדבותו לגזור השמדה על העם היהודי מבלי לקבל על כך תמורה, מלמדים כי השמדת היהודים הייתה חשובה לאחשוורוש לא פחות מאשר להמן. האמורא רבי אבא מסביר את הסיפור באמצעות משל:
"לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, לְאֶחָד הָיָה לוֹ תֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וּלְאֶחָד הָיָה לוֹ חָרִיץ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. בַּעַל חָרִיץ אָמַר 'מִי יִתֵּן לִי תֵּל זֶה בְּדָמִים!' בַּעַל הַתֵּל אָמַר 'מִי יִתֵּן לִי חָרִיץ זֶה בְּדָמִים!'. לְיָמִים, נִזְדַּוְּוגוּ זֶה אֵצֶל זֶה (= נפגשו זה עם זה). אָמַר לוֹ בַּעַל חָרִיץ לְבַעַל הַתֵּל "מְכוֹר לִי תִּילְּךָ", אָמַר לוֹ: "טוֹל אוֹתָה בְּחִנָּם, וְהַלְוַאי!"18.
בעומק הדברים, מסביר הרבי, המשל מלמד כי אחשוורוש והמן אמנם חלקו שנאה משותפת כלפי עם ישראל, אבל ממניעים שונים:
אחשוורוש ראה ביהודים זרים ושונים ונוכחותם במרחב הרגישה לו מיותרת ומעיקה, כמו אדם שתלולית עפר מרגיזה עומדת לו באמצע השדה; לעומת זאת, המן סבל מרגשי נחיתות קשים נוכח קדושתה של התורה היהודית, כמו אדם שבור עמוק נפער לו בשדה, וביקש לעקור את התורה והיהודים מן העולם כדי לחסוך מעצמו את תחושת הריקנות הרוחנית שנלוותה לכל מפגש שלו עימם19.
שיעור מעמיק לפורים: מה המן רצה מכל היהודים?
8. הייתה לו אישה ארורה
אשתו של המן, זֶרֶשׁ, הייתה שותפה מלאה למזימותיו. היא זו שייעצה לו להרוג את מרדכי בתלייה, לאחר שהסיקה מאירועי העבר שלא ניתן לפגוע ביהודים בכל צורת הריגה אחרת20.
למרות זאת, מיד כאשר החלה מפלתו של המן, היא לעגה לו ואמרה "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַֽחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו – לֹא־תוּכַל לוֹ, כִּֽי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו"21.
את רשעותה של זרש אנו מזכירים מידי שנה בפיוט "שושנת יעקב"22, הנאמר לאחר קריאת המגילה: "ארורה זרש, אשת מפחידי".
סקירה מורחבת: זרש אשת מפחידי – לדמותה של אישה חכמה ואנטישמית
9. גורלו התהפך עליו
ברגעי השיא של חייו, כשהוא מכהן בתפקיד הממשלתי הרם ביותר תחת מלכות אחשוורוש, לאחר שקיבל את חותמת המלך לצו ההשמדה של העם היהודי, ולאחר שהוזמן על ידי אסתר המלכה (שהייתה בת דודו של מרדכי והפכה למלכה בעל כורחה במקום ושתי) להשתתף במשתה פרטי שלה עם המלך, הגיע המן באישון ליל אל ארמון המלך כדי לקבל את אישורו לתלות את מרדכי על עץ בגובה 50 אמה (כ-25 מטר) שבנה בעצמו במיוחד למען מטרה זו.
באותו לילה, נזכר המלך שמרדכי היהודי הציל אותו בעבר מהתנקשות, וכשהגיע המן, התייעץ עימו המלך כיצד לנהוג במי שהמלך חפץ להעניק לו כבוד מיוחד. המן, שמרוב גאוותו היה בטוח שהמלך מחפש לכבד אותו, הציע כי שר חשוב יוביל את האיש רכוב על סוסו של המלך ברחובות עיר הבירה כשהוא לבוש בבגדי המלך ומעוטר בכתר המלך.
עצתו של המן מצאה חן בעיני המלך והוא הורה לו קצרות: "מַהֵר, קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה כֵן לְמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי"23.
לסיפור המלא: המפלה של המן
10. סַפָּר שנשאר סַפָּר
חז"ל מספרים כי בטרם עלה לגדולה בחצר המלך, עבד המן במשך 22 שנה כספר בכפר קרצום. בשל גאוותו, הוא ניסה להסתיר את העובדה הזו, אבל נאלץ לחזור למלאכתו הישנה ולספר את שֵׂערותיו של שנוא נפשו: כשהגיע להלביש את מרדכי בבגדי המלך, דאגה אֶסְתֵּר להחביא את כל הסַפָּרים; משלא נמצא סַפָּר זמין, נאלץ המן לבצע את העבודה במו ידיו בכדי שמרדכי לא ילבש את הבגדים המלכותיים כששיערו מגודל24.
11. הוא בנה לעצמו את הגרדום
לאחר המסע המשפיל ברחבי העיר, הובהל המן למשתה הפרטי עם המלך והמלכה אליו הוזמן מראש. במהלך המשתה חשפה אסתר המלכה את זהותה היהודית והאשימה את המן ברצון להרוג אותה ואת כל בני עמהּ. מרוב מבוכה נפל המן על מיטת אסתר, וחַרְבוֹנָה, אחד מפקידי הארמון, הסב את תשומת לב המלך לעץ התלייה הגבוה שהכין למרדכי. מרוב כעס ציווה המלך לתלות את המן על העץ שבנה בעצמו.
קראו עוד על סופו של המן
12. אוזניים משולשות? בכלל לא בטוח...
העוגיות המשולשות של פורים אמנם נקראים "אזני המן", אבל הקשר בינם לבין צורת אוזניו (או כובעו) של המן ככל הנראה מקרי בהחלט ואין שום מקור מוסמך המתייחס לצורת אוזניו או כובעו של המן הרשע.
להרחבה, ראו: מה הקשר בין "אזני המן" לאוזניים של המן?
13. היו לו המון ילדים
במגילה מסופר כיצד ברגעי גדולתו התרברב המן בפני אוהביו וסיפר להם "אֶת כְּבוֹד עׇשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו, וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ, וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ". מכאן ברור שלהמן היו ילדים רבים, אך המגילה לא מציינת כמה. לאחר מכן מספרת המגילה שגם עשרת בניו נתלו על עץ, ומציינת את שמותיהם של העשרה, מפַּרְשַׁנְדָּתָא הגדול ועד וַיְזָתָא הצעיר.
ואולם, חז"ל מגלים שמספר ילדיו היה גדול בהרבה מעשרה: יש אומרים 30, יש אומרים 90, ויש אפילו דעה שהיו לו לא פחות מ 208 ילדים25 ; למרות שרק עשרה מילדיו נִתלוּ, גם גורלם של היתר לא שפר עליהם מעת שאביהם הוצא להורג: חלקם מתו וחלקם הפכו לאביונים חסרי-כל26.
לפי חלק מהמדרשים, גם שִׁמְשִׁי הסופר, שהתנכל לבניית בית המקדש השני בירושלים וגרם להפסקתה למשך 18 שנה27, היה בנו של המן28.
14. צאצא שלו התגייר
למרות רשעותו של המן ומוצאו העמלקי, חכמינו מציינים עובדה היסטורית מדהימה: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"29 – מבין צאצאי צאצאיו של המן היה מי שנעשה גר צדק, ובניו או נכדיו נמנו בין חכמי ישראל החשובים שלמדו תורה בבני-ברק.
כדאי להכיר: 20 גֵרֵי וגֵרות צדק מופלאים מההיסטוריה
כתוב תגובה