איך הוא לא ידע?
כמה גברים אמריקאים התגאו על ההצלחה שהשיגו הילדים שלהם.
הראשון אמר שהבן שלו יזם נדל"ן כל כך עשיר, שהעניק לחבר שלו דירה במתנה ליום ההולדת. השני אמר שהבן שלו יבואן רכב כל כך עשיר, שהעניק לחבר שלו רכב במתנה ליום ההולדת. השלישי השוויץ שהבן שלו בנקאי כל כך עשיר, שהעניק לחבר מאה אלף דולר במתנה ליום ההולדת.
הרביעי אמר: "תראו, הבן שלי לא כל כך מוכשר, אבל יש לו המון מזל. ביום ההולדת לפני שנתיים הוא קיבל דירה מחבר, ביום ההולדת בשנה שעברה הוא קיבל רכב מחבר, וביום ההולדת השנה הוא קיבל מאה אלף דולר במזומן"...
ז' אדר הוא יום משמעותי בתולדות עם ישראל. זהו יום הלידה ויום הפטירה של משה רבינו.
ובעניין הזה, יש משהו לא פתור: למרות שכולנו יודעים על שני האירועים שקרו בז' אדר, בהפרש של מאה ועשרים שנה זה מזה, יש מישהו שלא ידע ונפל בטעות חמורה.
מגילת אסתר מספרת על ה"פור" שערך המן במטרה לקבוע את החודש בו יתבצע 'הפתרון הסופי' של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". המן חשש כי ברגע האחרון היהודים יינצלו איכשהו מהגורל המר שמצפה להם, ולכן חיפש חודש עם מזל רע ליהודים, שיסייע לו להכשיל אותם.
ה"פור" נפל על חודש אדר, והמן שמח שמחה גדולה. הוא ידע שבחודש הזה הסתלק מושיעם של ישראל, ואין משהו שמסמל מזל רע ליהודים יותר מזה. והגמרא1 מוסיפה פרט חשוב ומעניין: "הוא לא ידע כי בז' באדר מת ובז' באדר נולד". אם הוא היה יודע שמשה גם נולד בשביעי באדר, הוא לא היה כל כך שמח.
והדברים תמוהים: מה הסיבה לכך שהמן הכיר את יום הפטירה של משה ולא את יום הלידה? הרי את שניהם חז"ל הם אלו שחישבו ומצאו. ואם המן היה כל כך בקי בדברי חז"ל, ומשם הוא ידע מתי יום השנה לפטירת משה רבינו, איך הוא לא ידע את החלק השני של המשפט2, שבאותו יום הוא גם נולד3?
משה נולד כל הזמן
המן ידע בוודאי על לידת משה, אולם הוא לא ידע משהו אחר: שמשה נולד בכל דור מחדש. המן חשב שמשה היה דמות חד פעמית, איש אלוקי שירד לעולם פעם אחת בהיסטוריה, ולכן לאחר שמשה הסתלק בשביעי באדר עם ישראל נותר יתום, ללא מזל. הם מופקרים ופרוצים לידי הגורל, ולכן דרכו סלולה ובטוחה . כשזה המצב, ברור שהוא ישמח שמחה גדולה.
אבל המן פספס עובדה קריטית: משה הוא דמות נצחית שקיימת תמיד. לא אלמן ישראל. הקדוש ברוך הוא מסדר את המציאות בצורה כזו שהוא שותל 'ניצוץ' מהנשמה של משה במנהיגי עם ישראל הצדיקים בכל דור. ולכן תמיד, בכל זמן, לאורך כל הגלויות, יש צדיקים שממשיכים את העבודה של משה רבינו ומוסרים את נפשם כדי שעם ישראל לא ישכח את הקדוש ברוך הוא ושהקדוש ברוך הוא יהיה עם עַם ישראל.
במילים אחרות: המן הרשע היה בטוח שיום ההולדת של משה כבר לא רלבנטי, כי משה היה ואיננו, חלילה. הוא לא הבין שמשה ממשיך ונמשך ומלווה את עם ישראל כל הזמן.
צדיקים כמו ארזים
בשנות השישים כיהן הגאון הרב עזריאל חייקין כרב בעיר קופנהגן בדנמרק.
באחד מביקוריו אצל הרבי, הרבי הורה לו להרחיב את תחומי השפעתו אל מחוץ לגבולות דנמרק ולבקר גם בכפרים והעיירות הקטנים בכל חצי האי הסקנדינבי, הכולל את מדינות נורבגיה, שבדיה ופינלנד. אלו האזורים היפים בעולם, עם נוף עוצר נשימה של הרים, קרח ויערות עד – אבל ברוחניות, מדובר במדבריות שממה. משפחות יהודיות בודדות מפוזרות פה ושם, ללא כל קשר עם קהילה מסודרת ואחוזי ההתבוללות עצומים.
הרב חייקין החל לקיים את הוראת הרבי וקיים ביקורים קבועים בעיירות המרוחקות.
פעם ביקר הרב חייקין בכפר קטן ליד העיירה האלדן בגבול נורבגיה-שבדיה. משפחה יהודית אחת גרה בכפר, והרב חייקין נכנס אליהם הביתה ושוחח עם הבעל. הוא ראה היטב כי הבעל מרוחק ומשהו מעיק על ליבו. אשתו עמדה בחדר הסמוך והביטה בהם בסקרנות, ותוך כדי השיחה נכנסה לחדר.
פתאום האיש התפרץ: "רבי, דחית את השמד שלנו בעשרים שנה".
הוא סיפר כי הם גרים במקום כבר עשרים שנה מאז המלחמה. אין להם כל מכר יהודי כאן. הכומר האזורי הוא איש חביב ונחמד, שעושה מדי פעם סיבוב בין בתי התושבים ומתעניין בשלומם, וגם אליהם הוא נכנס מעת לעת. הכומר לא דיבר איתם מעולם על ענייני דת, אך בזמן האחרון אשתו החלה לטפטף לו: 'תראה, אנו חיים כאן עשרים שנה. מעולם לא ביקר אותנו שום רב יהודי ואילו הכומר כל כך אכפתי ואדיב. מדוע שלא נתחיל לבקר בכנסייה בימי ראשון?'.
"הדברים של אשתי התקבלו על ליבי", אמר האיש, "אך הנה, פתאום משום מקום הקדוש ברוך הוא שלח אותך אלינו הביתה. עכשיו יש לי מה להשיב לאשתי ולספקות שלי עצמי"...
בפרשת תרומה קוראים בתורה על "עצי השיטים", מהם הכינו את ארבעים ושמונה הקרשים ששימשו לדפנות המשכן. רש"י מביא מדרש שאומר שעצי השיטה היו עצי ארז שהלכו עם בני ישראל יותר ממאתיים שנה! עוד לפני שירד יעקב אבינו למצרים, הוא ציווה את בניו לקחת שתילי ארז מארץ ישראל ולנטוע אותם באדמת ארץ גושן, וכשייצאו בבוא היום ממצרים יוציאו איתם את עצי הארז לצורך הקמת דפנות המשכן.
וכל הסיפור הזה תמוה ביותר: מה היה הצורך לטעת עצים יותר ממאתיים שנה לפני שיצטרכו אותם? האם לא היו יכולים בבוא היום לקנות עצים עבור המשכן מאחד הסוחרים במדבר?
הרבי מליובאוויטש אומר4 רעיון נפלא: טבעה של הגלות הוא להטביע את היהודי בתוכה. מיום ליום הוא שוקע בתוך החושך, ומאבד את התקווה שיכול בכלל להיות אחרת. הוא הופך את הזמניות לקבוע. לכן יעקב אבינו ציווה לטעת את הארזים במצרים, כדי שתמיד יהיה משהו להביט בו, משהו להיאחז בו. וזה מה שקרה: יעקב נפטר, יוסף נפטר וכך גם כל בני יעקב, והילדים שנולדו במצרים כבר לא הכירו מציאות אחרת. אבל ברגעים של ייאוש הם הביטו בארזים האיתנים וידעו שהגלות לא תנצח, שיש להם שורשים שנטועים עמוק ואף אחד לא יכניע אותם.
וזהו בדיוק תפקידו המשמעותי של הצדיק בחיים של יהודי. דוד המלך מתאר את הצדיקים בתור "ארז", כמו בפסוק: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה". מדוע מכונים הצדיקים "ארז"? כי הארזים הם הצדיקים. כמו הארזים הפיזיים במצרים, הקדוש ברוך הוא 'נוטע' בכל דור יהודים שהם לא מכאן, הם משם, ואנחנו מביטים בהם ויודעים מהי האמת.
כתוב תגובה