למה אסתר אירחה פעמיים את אחשווורוש והמן?

במגילת אסתר מסופר כיצד אסתר המלכה נכנסה לעובי הקורה והחלה להפעיל את קשריה בארמון לצורך הצלת העם היהודי מגזרת ההשמדה שיזם המן הרשע.

לאחר שלושה ימי צום רצופים היא ניגשה אל המלך אחשוורוש ללא הזמנה מוקדמת בניגוד לנהלים וחרף סכנת החיים הכרוכה בכך. במפגש הבלתי מתוכנן המלך האיר לה פנים ונענה בחפץ לב לבקשתה המפתיעה: להתארח אצלה למסיבה אקסקלוסיבית יחד עם המן.

במהלך המסיבה, כטוב לב המלך ביין, הוא חזר והפגין נדיבות של חיבה כלפי אסתר והזמין אותה לבקש ממנו "עד חצי המלכות". אסתר ניצלה את ההזדמנות להזמין את אחשוורוש והמן למסיבה נוספת, למחרת.

רק במסיבה השנייה, כאשר שוב הזמין המלך את אסתר לבקש ממנו משאלה יוצאת דופן, היא האשימה את המן ברדיפה שלה ושל כל עמהּ כשהיא מגלה לאחשוורוש לראשונה על מוצאה היהודי. כששמע זאת רתח המלך מזעם ולא נרגע עד שתלה את המן על גרדום ענק במיוחד שאותו בנה המן בעצמו כדי לתלות עליו את מרדכי היהודי נשוא נפשו.

שאלה

השאלה המתבקשת היא בשביל מה אסתר המתינה יממה שלֵמה וערכה מסיבה נוספת לפני שהאשימה את המן במקום לעשות זאת מיד במסיבה הראשונה, כאשר מצב רוחו של המלך אפשר זאת?

תשובה

במפרשים על מגילת אסתר1 אנו מוצאים תשובות שונות לשאלה המרתקת. הנה כמה מהם:

חיכתה לסימן משמיים

יש המסבירים שבזמן המשתה הראשון אסתר טרם קיבלה אינדיקציה ברורה לכך שהתפילות והצומות שלה ושל אחיה היהודיים אכן התקבלו בשמיים. משום כך, במקום לבקש מהמלך את בקשתה האמיתית, לבטל את גזרת המן, היא רק הזמינה אותו יחד עם המן למסיבה נוספת.

ואז, בלילה שבין שתי המסיבות, כאשר המלך לא הצליח להירדם והורה להמן לחלוק למרדכי היהודי כבוד מלכותי יוצא דופן בתמורה לנאמנותו משכבר הימים (כשהציל אותו מניסיון ההתנקשות של בִּגְתָן ותֶּרֶשׁ) הבינה אסתר שהתפילות התקבלו והחליטה לגשת לעיקר מיד כשנקרתה ההזדמנות הראשונה לכך – במהלך המשתה השני2.

להתקדם לאט ובזהירות

תוכנית הפעולה של אסתר נפתחה בצעד נועז ביותר כאשר ניגשה אל המלך ללא הזמנה מוקדמת, מעשה שלפי חוקי הממלכה נחשב פשע חמור שגזר דינו מוות. היא אמנם יצאה מזה בשלום בגלל שמצאה חן בעיני המלך, אך היא עדיין חששה שהמלך עלול להוציא עליה את חמתו אם תמהר לבקש בקשה דרמטית מיד אחר כך.

במקום זאת היא העדיפה להתקדם עם ביצוע התוכנית שלה לאט ובזהירות ולכן חיכתה שיחלוף פרק זמן מסוים לפני שגילתה למלך שהיא יהודייה והפלילה את המן3.

רק כשהשכינה איתה

התלמוד מספר שכאשר אסתר נכנסה להיכלו של אחשוורוש שהיה מלא בצלמים של עבודה-זרה, עזבה אותה השכינה ורוח הקודש שליוותה אותה בדרכה עד לשם4. בעקבות זאת היא הבינה שזה לא מקום מתאים להתרחשות נִסים ולכן הזמינה את אחשוורוש לבית המגורים הפרטי שלה. אבל כשהמן הגיע לשם כשהוא לבוש בבגדיו הרגילים וביניהם האליל שנשא תדיר על חזהו (שבגללו סרב מרדכי להשתחוות להמן מלכתחילה), שוב החליטה אסתר לדחות את רגע ההכרעה.

למחרת, לפני שהמן נאלץ להעניק למרדכי את הכבוד שחלם לקבל בעצמו ולחוות את סבל ההשפלה הפומבי ברחובות העיר, הוא העדיף להסיר קודם את הצלם מחזהו כדי שהאליל שלו לא יהיה עד להשפלתו. אל המסיבה השנייה הוא הובהל מיד בסיום הסיבוב המשפיל, בטרם הספיק להחזיר את הצלם לחזהו וכך הגיע אל המסיבה ללא הצלם.

אז נוצרה לאסתר ההזדמנות להפנות אצבע מאשימה כלפי המן כשהשכינה שוב לצידה ולצפות שיתרחש הנס5.

להגביר את קנאת המלך

אסתר ידעה שכדי להצליח מול המן שהיה מקורב לאחשוורוש היא תצטרך תחילה לעורר אט אט את קנאתו של המלך ואת חשדנותו כלפי המן. היא עשתה זאת בצורה חכמה ומתוכננת היטב. כשהזמינה את אחשוורוש לבוא עם המן למסיבה הראשונה היא הדגישה בדבריה שהמלך הוא האורח העיקרי והמן יצטרף רק כתוספת: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ, וְהָמָן, הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ"6. אבל כאשר הזמינה אותם למשתה הנוסף כבר ניסחה את ההזמנה בצורה שהתייחסה אל המלך והמן בשווה: "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם"7.

ההתפתחות הזו טיפחה את היהירות והביטחון העצמי של המן ובד בבד הגבירה את החשדנות והקנאה של המלך כלפיו. ובמשתה השני לבו של אחשוורוש כבר היה מלא כלפי המן וכאשר אסתר האשימה אותו אחשוורוש ציווה מיד להוציאו להורג8.

תכנית של הקרבה עצמית

לפי דעה אחת בתלמוד9 התוכנית המקורית של אסתר הייתה להקריב את חייה למען הצלת העם היהודי. היא ציפתה שבעקבות המסיבה החריגה, שאליה הוזמן גם המן, אחשוורוש יחשוד שהיא מקיימת קשר לא כשר עם המן ואז יהרוג את שניהם. כך, היא קיוותה, המן הרשע ייהרג גם הוא וליהודים תהיה הצלה.

אלא שהמציאות לא התקדמה בהתאם לציפיות. המלך נענה להזמנה אבל לא כעס עליה כלל אלא להפך, הרעיף עליה יחס חיובי יוצא דופן. למרות זאת, אסתר החליטה לדבוק בתוכניתה המקורית ולהגביר את סימני החשד כדי שמה שלא עבד בפעם הראשונה יעבוד בפעם השנייה. ליתר ביטחון היא שינתה את נוסח ההזמנה שלה למסיבה השנייה בצורה שמפגינה יחס קרוב יותר להמן, כל זאת כדי להגביר את חשדו של אחשוורוש10.

ואכן, בעקבות זאת בלילה שבין המסיבות המלך לא הצליח להירדם מרוב דאגה על מזימת התנקשות שבטח נרקמת בין אסתר להמן ומתוך המחשבה האם יש לו אוהבים בעולם חשב שאולי הוא לא מחזיר טובה למי שנאמן לו וביקש להביא את ספר הזיכרונות11. החל מהשלב המפתיע הזה הכול התהפך כאשר מרדכי הפך ליקירו של המלך ובמהלך המשתה השני אסתר כבר הייתה יכולה לשים את הדברים על השולחן ללא הצגות וליידע את המלך באמת הכואבת על העתיד הצפוי לעם שלה ועל שנאתו של המן גם כלפיה בתור בת לעם היהודי.

למדה מההיסטוריה המשפחתית

חלק מהמפרשים מסבירים שכדי להביס את המן, צאצאו של עמלק שהיה נכדו של עשיו, אסתר שאבה השראה מהשיטה שבה פעל סבא יעקב אבינו כדי להצליח מול העוינות של אחיו הרשע.

לאחר עשרות שנות מסתור הרחֵק מתחום פגיעתו של עשיו הרשע, מלאך האלוקים ציווה על יעקב בחלום לשוב לארץ מולדתו. לקראת המפגש הדרמטי עם עשיו, יעקב נקט בגישת התכוננות משולשלת: הוא גם שלח לו מתנות יקרות כמחווה; גם התפלל, וגם הכין את עצמו למלחמה.

את הגישה הזו העתיקה אסתר מול המן, הנכד הרשע של עשיו: דבר ראשון היא התפללה וצמה שלושה ימים רצופים; לאחר מכן העניקה להמן מחווה יוצאת דופן והזמינה אותו למשתה הראשון עם המלך; ולבסוף נקטה בגישה מלחמתית והזמינה את המן למסיבה השנייה שבה תכננה מראש להפליל אותו12.

לרסק את הגאווה

התוכנית של אסתר לא הסתכמה רק במישור הפיזי. בהיבט הרוחני, אסתר ידעה שהגאווה של המן היא זו שבסופו של דבר תפיל אותו ולכן דאגה לטפח לו יותר ויותר את האשליה שהוא האדם המוצלח והחשוב ביותר עלי אדמות. בהזמנה הראשונה היא העלתה אותו ממעמד של היועץ הנאמן והשר הבכיר לזה שמוזמן באופן בלעדי למסיבות המלכותיות הפרטיות של המלך והמלכה. בשלב השני היא לא רק הזמינה אותו להצטרף למסיבה אלא העמידה אותו ברמה שווה למלך עצמו.

המן כמובן בלע את הפיתיון. וככל שהגאווה שלו נסקה כך קצו המר הלך וקרב, כפי שהכריז הנביא עובדיה "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ, מִשָּׁם אוֹרִידְךָ. נְאֻם ה'"13, וכמו שאמרו חז"ל ש"כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם'"14 ואכן, כאשר האגו של המן התנפח למדדים עצומים כל כך הוא היה מוכן למפלה האולטמטיבית בידי מלך מלכי המלכים15.

וכך, בעזרת ה', במהרה בימינו נזכה לראות במפלתם הסופית והנצחית של כל שונאי ישראל ו"ישלטו היהודים המה בשונאיהם" בגאולה האמיתית והשלֵמה!