ב"ה,
קוראים וקוראות יקרים,
בדיחה מפורסמת מספרת על שני יהודים שיושבים בבית קפה במינכן של שנות השלושים. הראשון קורא עיתון יהודי, והשני קורא עיתון אנטישמי מובהק.
שואל הראשון את השני: "איך אתה מסוגל לקרוא את התעמולה המזעזעת הזו?", והוא מסביר: "כשאני קורא את העיתון היהודי, אני מתמלא חרדות. פה פוגרומים, שם פיגועים, ובכל מקום שונאים אותנו. כשאני קורא את העיתון האנטישמי, נהיה לי טוב בלב. אני מגלה עד כמה אנחנו היהודים מוכשרים, מלומדים, עשירים ומנהלים את כל העולם"...
*
הרבה פעמים זו האמת: אנחנו צריכים מישהו מבחוץ שיזכיר לנו מי אנחנו באמת.
לא לכל היהודים של אחשוורוש היה נוח עם התווית "יהודי". הם לא רצו להסתובב בעולם ולהרגיש חריגים. הם ניסו להיפטר מכל הסטריאוטיפים ולהיראות כמו כולם.
אבל כשאחשוורוש קרא להמן ואמר לו לעשות למרדכי היהודי כבוד מלכים, המן שאל: "מיהו מרדכי היהודי? יש הרבה מרדכי ביהודים" (מדרש רבה, אסתר, פרשה ט). המן לא קנה את הניסיון הזה להתבולל, להיטמע. בשבילו, כל היהודים היו אותו דבר. כולם היו "מרדכי היהודי" קטנים.
ואולי זו החגיגה הגדולה של פורים. במקום לחכות שהאנטישמים יזכירו לנו את זה בדרך הקשה, בואו נחגוג את מי שאנחנו. כן, אנחנו יהודים ואנחנו לא מתביישים בזה. להיפך, נפתח שולחן ונרים כוסית "לחיים".
פורים שמח!
שלום בלוי
