האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת איש, והוא אמרו: "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע" (שם, כ).

ויש בעונש העובר על לאו זה חילוק, והוא: אם הייתה אשת איש זו נערה מאורשה חייבת סקילה, כמו שבאר הכתוב; ואם הייתה בת כהן - היא נשרפת, והוא, כלומר: הבועל - בחנק; ואם הייתה בת ישראל והייתה בעולה - חייבים שניהם חנק.

כל זה אם נתקימה העדות; אבל אם לא נתקימה - הרי הוא בכרת. במה דברים אמורים? כשהיה מזיד, ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה.

וכבר נכפל הלאו בעברה זו והוא אמרו בעשרת הדברות: "לא תנאף" (שמות כ, יד; דברים ה, יז), וזהו הלאו על ביאת אשת איש.

ולשון המכילתא: "'לא תנאף', למה נאמר? לפי שהוא אומר: 'מות יומת הנואף והנאפת' (ויקרא כ, י), עונש שמענו אזהרה לא שמענו - תלמוד לומר: 'לא תנאף'".

וספרא: "אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו וגו' (שם), עונש שמענו אזהרה לא שמענו - תלמוד לומר 'לא תנאף', אחד האיש ואחד האשה".

ולא עשו "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך" אזהרה - לפי שהוא לאו שאינו כולל נואף ונואפת, אלא אזהרה לנואף בלבד. וכן בשאר העריות אי אפשר להם שלא ילמדו אזהרה גם לאשה,

אמרו: "'לא תקרבו לגלות ערוה' (שם יח, ו) - הרי כאן שנים להזהיר האיש על ידי האשה והאשה על ידי האיש". ובגמרא סנהדרין אמרו: "הכל היו בכלל נואף ונואפת, הוציא הכתוב את בת כהן לשרפה ואת נערה מארשה לסקילה".

וכבר קדם לנו פירוש דבר זה בהקדמת מאמר זה.