האזהרה שהוזהר הדין מלחמול על המסכן בשעת הדין עד שיזכהו בדבר שאינו מגיע לו, דרך רחמנות, לא ישווה בין העשיר לעני והאביון ויחייבנו לשלם מה שיטל עליו, והוא אמרו: "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג).

וכבר כפל את הלאו בעניין זה בלשון אחר ואמר: "לא תשא פני דל" (ויקרא יט, טו).

ולשון ספרי: "שלא תאמר: עני הוא זה הואיל ואני והעשיר הזה חייבין לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות - תלמוד לומר: לא תשא פני דל".