האזהרה שהוזהר הדיין מללכת אחר דעת הרוב אם הרוב אדם אחד בלבד, פירוש העניין הזה, שאם נפלה מחלוקת בין הדיינים בחוטא: מקצתם אמרו שהוא חייב מיתה ומקצתם אמרו שאינו חייב מיתה, והיו המחייבים יתרים במנין על המזכים איש אחד - אסור להרוג אותו החוטא,
והזהיר ה' את הדין מלהרגו עד שיהו המחייבים יתרים על המזכים - שנים. והוא אמרו: "לא תהיה אחרי רבים לרעת" (שם, ב), כלומר: לא תלך אחר כל רוב שיארע, בגזר דין המוות, וזהו עניין אמרו במיוחד "לרעות".
ולשון המכילתא: "אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב - תלמוד לומר: לא תהיה אחרי רבים לרעת".
ושם אמרו:"הטותך לטובה על פי אחד, הטותך לרעה על פי שנים".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ד' מסנהדרין.
הוסיפו תגובה