האזהרה שהזהרנו מלתלש שער הראש על המתים כדרך שעושים הסכלים, והוא אמרו: "ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, א).

וכפל לאו זה בכהנים ואמר: "לא יקרחה קרחה בראשם" (ויקרא כא, ה), כדי להשלים הדין, לפי שממה שאמר 'בין עיניכם' היינו אומרים שרק מפאת פנים בלבד אסור - לפיכך ביאר ואמר: "לא יקרחה קרחה בראשם" לחייב על כל הראש כבין העינים.

וגם אילו אמר: 'לא יקרחה קרחה בראשם' בלבד, היינו אומרים: בין על המת בין שלא על המת - לפיכך באר שם 'למת'.

וכל המגלה כגריס משער ראשו בתלישה על המת דווקא - לוקה, בין שהוא כהן גדול או ישראל לוקה על כל קרחה וקרחה מלקות אחת.

וכן מה שכפל בכהנים: "ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת" (שם) לא בא אלא להשלים תורת המצווה, כמו שנתבאר בסוף מכות.