האזהרה שהזהרנו מלהשבע בעבודה זרה, פילו לעובדיה. וכן לא ישביעם בה, כמו שביארנו לה באמרם: לא תשביע לגוי ביראתו. והוא אמרו יתעלה: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג). שלא תשביע לגוי ביראתו. ושם אמרו עוד: "לא תזכירו" - שלא ידור בשם עבודה זרה.

ובסנהדרין: "לא תזכירו - שלא יאמר אדם לחברו: שמור לי בצד עבודה זרה פלונית".

והעובר אל לאו זה, כלומר: הנשבע דרך רוממות בדבר מכל הנבראים שמאמינים בו התועים שהוא אלהות - חייב מלקות.

אמרו בגמרא סנהדרין: כשהזהירו מלנשוק עבודה זרה ולחבקה ולכבד לפניה וכיוצא בזה ממעשה הכבוד והאהבה: על כולם אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמה והמקיים בשמה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.