הציווי שנצטווינו להשמיד כל עבודה זרה ובתיה, כל מיני השמדה והשחתה: לשבר, לשרוף, להרוס ולכרות - כל מין במה שראוי לו, כלומר: במה שיהיה מוחלט ומהיר ביותר ל[השגת] השמדתו. לפי שהכוונה היא שלא נשאיר לה זכר.

והוא אמרו יתעלה: "אבד תאבדון את כל המקמות" (שם יב, ב). ועוד אמר: "כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו וגו'" (שם ז,ה), ואמר עוד: "ונתצתם את מזבחתם" (שם יב, ג).

ובדרך אגב שנזכרה בגמרא סנהדרין מצוות עשה דעבודה זרה, אמרו בתמיהה: "בעבודה זרה מאי מצוות עשה איכא?! תרגמה רב חסדא: ונתצתם".

ולשון ספרי: "מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקצצה? תלמוד לומר: אבד תאבדון".

ושם אמרו: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא (שם) - בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ".