הציווי שנצטווינו לשמוע לבית דין הגדול ולנהוג על פיהם בכל אשר יצוו בעניני אסור ומותר, אין חילוק בזה בין דבר שקיבלוהו בקבלה ובין דבר שלמדוהו באחת המידות התורניות, או דבר שהסכימו עליו כדי לגדור פירצה, או בהתאם לאיזה מצב שהוא, ממה שנראה להם נכון ושיש בו חיזוק לתורה - כל זה חייבים אנו לקיימו ולעשותו ולנהוג על פי דבריהם, בל נעבור עליהם.

והוא אמרו יתעלה: "על פי התורה אשר יורוך וגו'" (דברים יז, יא).

ולשון ספרי: "[ו]על המשפט אשר יאמרו לך תעשה - זו מצוות עשה".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף סנהדרין.