הציווי שנצטווינו למסור עדות לפני הדיינים על כל מה שאנו יודעים, ין שיש בכך משום אבוד למי שמעידים עליו, או הצלת זה שמעידים לו בממונו או בנפשו, חייבים אנו להעיד על כל זה ולהודיע לדיינים מה שראינו או שמענו.

וכבר הביאו ע"ה ראיתם על חיוב העדות ממה שאמר יתעלה: "והוא עד או ראה או ידע" (שם ה, א). והעובר על מצווה זו- והוא הכובש עדותו - חטאו גדול. והוא אמרו יתעלה: "אם לוא יגיד ונשא עונו" (שם). וזהו דבר כללי.

אך אם העדות שכבשה היא עדות ממון ונשבע עליה העד תוך כבישתה - חייב קורבן עולה ויורד, כמו שבאר הכתוב (שם שם, ה-י) ולפי התנאים הנזכרים בשבועות.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסנהדרין ובשבועות.