א

כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּסְקָלִין. רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת הַמְחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו וּמְכַסִּין עֶרְוָתוֹ מִלְּפָנָיו. וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד. וּבֵית הַסְּקִילָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת עוֹלֶה לְשָׁם הוּא וְעֵדָיו וְיָדָיו אֲסוּרוֹת. וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא נֶהֳפָךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (שמות יט יג) "סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" הִנֵּה הִשְׁוָה הַנִּסְקָל שֶׁנָּפַל אֶת הָאֶבֶן עָלָיו עִם הַנִּדְחָף שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ עַל הָאָרֶץ. וְאִם לֹא מֵת מִדְּחִיפָה זוֹ מַגְבִּיהִין הָעֵדִים אֶבֶן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה אֶת יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בּוֹ יָצָא וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז ז) "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה":

ב

עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵין סוֹקְלִין אוֹתוֹ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ. וְאִם הָיְתָה עִיר שֶׁרֻבָּהּ עַכּוּ''ם סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה "אֶל שְׁעָרֶיךָ" זֶה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ וְלֹא שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בּוֹ:

ג

מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִים סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. וּשְׁנֵי עֵדָיו זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו. וּמַתִּיכִים אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעוֹפֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְהוּא זוֹרֵק לְתוֹךְ פִּיו וְהִיא יוֹרֶדֶת וְשׂוֹרֶפֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו:

ד

מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְּסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂים:

ה

מִצְוַת הַנֶּחְנָקִין מְשַׁקְּעִין אֶת הַמְחֻיָּב בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרְכִין עַל צַוָּארוֹ זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ:

משנה תורה להרמב"ם

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.

ו

מִצְוַת עֲשֵׂה לִתְלוֹת אֶת הַמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עַכּוּ''ם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כג) "כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" הֲרֵי מְגַדֵּף אָמוּר וּבְעוֹבֵד עַכּוּ''ם נֶאֱמַר (במדבר טו ל) "אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף". וְהָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כב) "כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ":

ז

כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּתְלִין. אַחַר שֶׁסּוֹקְלִין אוֹתָן מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ וְעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה וּמַקִּיפִין שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לָזוֹ וְתוֹלֵהוּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן עוֹבְרִין עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כג) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ":

ח

וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּר אֶת כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בְּיוֹם הַהֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כג) "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא". וְלֹא הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו:

ט

אֵין תּוֹלִין עַל אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע אֶלָּא עַל הַתָּלוּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְחֻסַּר קְצִיצָה. שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ זִכָּרוֹן רַע וְיֹאמְרוּ זֶה הָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו פְּלוֹנִי. וְכֵן הָאֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ וְהַסַּיִף שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ הַנֶּהֱרָג וְהַסּוּדָרִין שֶׁחוֹנְקִין בָּהֶן הַכּל נִקְבָּרִין בִּתְפִישַׂת הַנֶּהֱרָג אֲבָל לֹא בַּקֶּבֶר עַצְמוֹ:

י

כָּל הַנִּסְקָלִין שֶׁבַּתּוֹרָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְאֵלּוּ הֵן. הַבָּא עַל הָאֵם. וְעַל אֵשֶׁת אָב. וְעַל כַּלָּתוֹ. וְעַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. וְעַל הַזָּכוּר. וְהַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה. וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ. וְהַמְגַדֵּף. וְעוֹבֵד עַכּוּ''ם. וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ. וּבַעַל אוֹב. וּבַעַל יִדְּעוֹנִי. וְהַמַּסִּית. וְהַמַּדִּיחַ. וְהַמְכַשֵּׁף. וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. וּמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ. וּבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה:

יא

כָּל הַנִּשְׂרָפִין עֲשָׂרָה וְאֵלּוּ הֵן. בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעְלָהּ. וּבָא עַל בִּתּוֹ. וְעַל בַּת בִּתּוֹ. וְעַל בַּת בְּנוֹ. וְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ. וְעַל בַּת בִּתָּהּ. וְעַל בַּת בְּנָהּ. וְעַל חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חָמִיו. וְהוּא שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל לְאַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי הֵן בְּכָרֵת בִּלְבַד בִּכְלַל הָעֲרָיוֹת:

יב

הַנֶּהֱרָגִין שְׁנַיִם. הָרוֹצֵחַ וְהַנִּדָּח:

יג

הַנֶּחְנָקִין שִׁשָּׁה וְאֵלּוּ הֵן. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הַחוֹבֵל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ. וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל. וְזָקֵן מַמְרֵא. וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר. וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצְאוּ כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים: