הַשּׁוֹקֵל לַחֲבֵרוֹ מִמִּשְׁקָלוֹת חֲסֵרוֹת מִן הַמִּשְׁקָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה. אוֹ הַמּוֹדֵד בְּמִדָּה חֲסֵרָה מִן הַמִּדָּה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלֶיהָ. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה":
אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹדֵד אוֹ הַשּׁוֹקֵל חָסֵר גּוֹנֵב אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אֶלָּא מְשַׁלֵּם לוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין:
כָּל מִי שֶׁמַּשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲנוּתוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מִשְׁקַל חָסֵר עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ" וְגוֹ'. וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּדָּה עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר בָּהּ שֶׁמָּא יָבוֹא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהִיא חֲסֵרָה וְיִמְדֹּד בָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:
הָיוּ הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁקָלוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעִיר חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָם יָדוּעַ וְזוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל הַחֲסֵרִים בְּלֹא חוֹתָם. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַשְׁהוֹתָם לִשְׁאָר תַּשְׁמִישֵׁי הַבַּיִת. כַּיּוֹצֵא בָּזֶה סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה מִן הַצַּד לֹא יַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל בֵּין מִשְׁקְלוֹתָיו וְלֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין גְּרוּטוֹתָיו וְלֹא יִקָּבֶנָּה וְיִתְלֶנָּה בְּצַוַּאר בְּנוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא אַחֵר וְיַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל. אֶלָּא אוֹ יִשְׁחֹק אוֹ יַחְתֹּךְ אוֹ יָקֹץ אוֹ יַשְׁלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח:
חָסְרָה וְעָמְדָה עַל מֶחֱצָה יְקַיֵּם. עָמְדָה עַל פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה אוֹ עַל יֶתֶר מִמֶּחֱצָה יָקֹץ עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנָּה עַל מֶחֱצָה. וְאִם לֹא חָסְרָה אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתוּת יְקַיֵּם לָשֵׂאת וְלָתֵת בָּהּ אֲבָל לֹא לְמִשְׁקָל. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת רֹב בְּנֵי אָדָם מוֹחֲלִין בּוֹ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן:
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה בָּאֶמְצַע אָסוּר לְמָכְרָהּ לְהַרָג אוֹ לְחַרָם מִפְּנֵי שֶׁמְּרַמִּין בָּהּ אֶת אֲחֵרִים. אֲבָל נוֹקְבָהּ וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּצַוַּאר הַקָּטָן:
עוֹשֶׂה אָדָם מִדּוֹתָיו סְאָה וַחֲצִי סְאָה וְרֹבַע סְאָה. וְקַב וַחֲצִי קַב וְרֹבַע הַקַּב וַחֲצִי הָרֹבַע וּשְׁמִינִית הָרֹבַע. אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה קַבַּיִם שֶׁלֹּא תִּתְחַלֵּף בְּרֹבַע הַסְּאָה שֶׁהוּא קַב וּמֶחֱצָה. וְכֵן בְּמִדּוֹת הַלַּח עוֹשֶׂה הִין וַחֲצִי הִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין וּרְבִיעִית הַהִין. וְלוֹג וַחֲצִי לוֹג וּרְבִיעִית וּשְׁמִינִית וְאֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית. וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִישִׁית הִין וּרְבִיעִית הִין אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַלְּפִין זֶה בָּזֶה הוֹאִיל וְהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מִימוֹת משֶׁה רַבֵּנוּ:
אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְהַנּוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם עַכּוּ''ם אִם מָדַד אוֹ שָׁקַל בְּחָסֵר עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה וְחַיָּב לְהַחְזִיר. וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הָעַכּוּ''ם בְּחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא יְדַקְדֵּק עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה נ) "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. קַל וָחֹמֶר לְעַכּוּ''ם שֶׁאֵינוֹ כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל (דברים כה טז) "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עשֵֹׁה אֵלֶּה כּל עשֵֹׁה עָוֶל" מִכָּל מָקוֹם:
וְכֵן בְּמִדַּת הַקַּרְקַע אִם הִטְעָה אֶת חֲבֵרוֹ בִּמְשִׁיחַת הַקַּרְקַע עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לה) "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה". בַּמִּדָּה זוֹ מִדַּת הַקַּרְקַע. וְכֵן הוּא עִנְיַן פָּסוּק זֶה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּשְׁקָל וְלֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה אֲפִלּוּ מִדָּה קְטַנָּה כִּמְשׂוּרָה:
בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִים זֶה עַל זֶה שֶׁהֶחְלִיפוּ חֵלֶק בְּחֵלֶק אוֹ לָוָה מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וְהֶחְזִיר לוֹ. עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן וּמִשּׁוּם לוֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב:
הַמַּסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְהִכְנִיס מִתְּחוּם חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ אֲפִלּוּ מְלוֹא אֶצְבַּע. אִם בְּחָזְקָה עָשָׂה הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. וְאִם הִסִּיג בַּסֵּתֶר הֲרֵי זֶה גַּנָּב. וְאִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִסִּיג הַגְּבוּל הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין בְּלָאו גְּנֵבָה אוֹ בְּלָאו גְּזֵלָה וּבְלָאו (דברים יט יד) "לֹא תַסִּיג". וְאֵין חַיָּב בְּלָאו זֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יד) "בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל":
קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יֶתֶר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת שֶׁזֶּה בֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם וְזֶה בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל הַכֹּפֶר בְּמִצְוַת מִדּוֹת כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּוּוּי. וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת מִדּוֹת הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא גָּרְמָה לְכָל הַצִּוּוּיִין:
