הלכות ביאת מקדש

יש בכללן חמש עשרה מצוות: שתי מצוות עשה, ושלוש עשרה מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:
(א) שלא יכנס כהן שיכור למקדש.
(ב) שלא יכנס בו כהן פרוע ראש.
(ג) שלא יכנס בו כהן קרוע בגדים.
(ד) שלא יכנס כהן בכל עת אל ההיכל.
(ה) שלא יצא כהן מן המקדש בשעת העבודה.
(ו) לשלח טמאים מן המקדש.
(ז) שלא יכנס טמא למקדש.
(ח) שלא יכנס טמא להר הבית.
(ט) שלא ישמש טמא.
(י) שלא ישמש טבול יום.
(יא) לקדש העובד ידיו ורגליו.
(יב) שלא יכנס בעל מום להיכל ולמזבח.
(יג) שלא לעבוד בעל מום.
(יד) שלא יעבוד בעל מום עובר.
(טו) שלא יעבוד זר.
וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:

א

כָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה אִם שָׁתָה יַיִן אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְפָנִים. וְאִם נִכְנַס וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ט) "וְלֹא תָמֻתוּ". וְהוּא שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן חַי בְּבַת אַחַת מִיַּיִן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם. אֲבָל אִם שָׁתָה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית יַיִן. אוֹ שָׁתָה רְבִיעִית וְהִפְסִיק בָּהּ. אוֹ מְזָגָהּ בְּמַיִם. אוֹ שֶׁשָּׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים אֲפִלּוּ יֶתֶר מֵרְבִיעִית. פָּטוּר וְאֵינוֹ מְחַלֵּל עֲבוֹדָה. שָׁתָה יֶתֶר מֵרְבִיעִית מִן הַיַּיִן אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מָזוּג וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק וְשָׁהָה מְעַט מְעַט חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה:

ב

הָיָה שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר מַשְׁקִין הַמְשַׁכְּרִין אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ וְאִם נִכְנַס וְעָבַד וְהוּא שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר מַשְׁקִין הַמְשַׁכְּרִין אֲפִלּוּ מִן הֶחָלָב אוֹ מִן הַדְּבֵלָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וַעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. שֶׁאֵין חַיָּבִין מִיתָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. וְאֵין מְחַלֵּל עֲבוֹדָה אֶלָּא שִׁכּוֹר מִן הַיַּיִן:

ג

וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לַכֹּהֵן לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַשִּׁכְרוּת כָּךְ אָסוּר לְכָל אָדָם בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהוֹרוֹת כְּשֶׁהוּא שָׁתוּי. אֲפִלּוּ אָכַל תְּמָרִים אוֹ שָׁתָה חָלָב וְנִשְׁתַּבְּשָׁה דַּעְתּוֹ מְעַט אַל יוֹרֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י יא) "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וְאִם הוֹרָה בְּדָבָר שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיְּדָעוּהוּ הַצְּדוֹקִים מֻתָּר כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ טָמֵא וְהַצְּפַרְדֵּעַ טָהוֹר וְהַדָּם אָסוּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:

ד

וּמֻתָּר לְשִׁכּוֹר לְלַמֵּד תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹרֶה. וְאִם הָיָה חָכָם קָבוּעַ לְהוֹרָאָה לֹא יְלַמֵּד שֶׁלִּמּוּדוֹ הוֹרָאָה הִיא:

משנה תורה להרמב"ם

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.

ה

שָׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית בִּלְבַד וְהָיָה בָּהּ מַיִם כָּל שֶׁהוּא. אוֹ יָשַׁן מְעַט אוֹ הָלַךְ כְּדֵי מִיל. כְּבָר עָבַר הַיַּיִן וּמֻתָּר לַעֲבֹד. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית אֲפִלּוּ מָזוּג. שֵׁינַת מְעַט אוֹ הַדֶּרֶךְ מוֹסִיפִין בְּשִׁכְרוּתוֹ. אֶלָּא יִשְׁהֵא לְפִי הַשִּׁכְרוּת עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשִּׁכְרוּתוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם:

ו

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת אֲבָל לֹא בִּימֵי שַׁבָּתָן. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל מִשְׁמָר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתָן הַיּוֹם. שֶׁמָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל יוֹם וְיִצְטָרְכוּ לַאֲחֵרִים מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמַרְתָּן לְסַיְּעָן. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה וְיַשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתוֹ וַעֲדַיִן לֹא סָר יֵינוֹ מֵעָלָיו:

ז

כָּל כֹּהֵן שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מִשְׁמָר הוּא וּמֵאֵי זֶה בֵּית אָב הוּא וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִים בַּעֲבוֹדָה [הַיּוֹם] אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מִשְׁמָר הוּא וְאֵינוֹ מַכִּיר בֵּית אָב שֶׁלּוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁמִּשְׁמַרְתּוֹ עוֹבְדִין בָּהּ. לֹא הָיָה מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא בֵּית אֲבוֹתָיו הַדִּין נוֹתֵן שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם. אֲבָל תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר לִשְׁתּוֹת תָּמִיד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד עַד שֶׁיִּקָּבַע בְּבֵית אָב שֶׁלּוֹ וּבְמִשְׁמַרְתּוֹ:

ח

כֹּהֵן שֶׁגָּדַל שְׂעָרוֹ אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְאִם נִכְנַס וְעָבַד חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּשִׁכּוֹר שֶׁעָבַד. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מד כא) "וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן" (יחזקאל מד כ) "וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ". מַה שְּׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה אַף מְגֻדְּלֵי פֶּרַע בְּמִיתָה:

ט

וְאֵין פְּרוּעֵי הָרֹאשׁ מְחַלְּלִין עֲבוֹדָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּמִיתָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה:

י

כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִין עַל הַיַּיִן אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ כָּךְ אֵין אֲסוּרִין לְגַדֵּל פֶּרַע אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל אָסוּר לְגַדֵּל פֶּרַע וְלִקְרֹעַ בְּגָדָיו לְעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי תָּמִיד הוּא בַּמִּקְדָּשׁ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא כא י) "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם":

יא

כַּמָּה הוּא גִּדּוּל פֶּרַע. שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּנָזִיר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר ו ה) "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" וְאֵין נְזִירוּת פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. לְפִיכָךְ כֹּהֵן הֶדְיוֹט הָעוֹבֵד מְגַלֵּחַ מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם:

יב

וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אֲסוּרִין לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס בְּשַׁבַּתָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לְמִשְׁמַרְתָּן כְּשֶׁהֵן מְנֻוָּלִין אֶלָּא מְגַלְּחִין וְרוֹחֲצִין וּמְכַבְּסִין קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ:

יג

מִי שֶׁשָּׁלְמָה מִשְׁמַרְתּוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מֻתָּר לְגַלֵּחַ בָּרֶגֶל. אֲבָל אִם שָׁלְמָה בְּעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּעֶרֶב הָרֶגֶל:

יד

דִּין קְרוּעֵי בְּגָדִים וְדִין פְּרוּעֵי רֹאשׁ אֶחָד הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ו) "רָאשֵׁיכֶם לֹא תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ" הָא אִם עָבַד וְהוּא קְרוּעַ בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אַף עַל פִּי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא חִלְּלָהּ:

טו

יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה אִם נִכְנַס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִין אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַמֵּתִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד עֲבוֹדָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַעֲבוֹדָה וְנִכְנָס בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה מְנֻוָּל כָּכָה וַהֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס:

טז

וְדִין הַנִּכְנָס כָּכָה מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְדִין הַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶחָד הוּא. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אוֹ קָרַע בְּגָדָיו שָׁם וְיָצָא לוֹקֶה. וְכֵן אִם עָבַד בִּיצִיאָתוֹ חַיָּב מִיתָה:

יז

וְכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים כְּשֶׁהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹר אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ דֶּרֶךְ נִוּוּל אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּאַזְהָרָה. שֶׁאֵין זֶה כָּבוֹד וּמוֹרָא לַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ מְנֻוָּל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּדֵּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מַחְלֶפֶת וְלֹא הָיָה דֶּרֶךְ נִוּוּל הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל: