פרק מד

1וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֚עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַֽחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר:

2וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹֽא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר:

סגור יהיה: רבותינו העמידו המקרא הזה בפשפש הדרומי שהיה לשער ההיכל פשפש פתח קטן כך שנינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בדרום ואחד בצפון שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם עליו מפורש ע"י יחזקאל השער הזה יהיה סגור:

בא בו: לעתיד לבא:

3אֶת־הַנָּשִׂ֗יא נָֽשִׂיא־ה֛וּא יֵֽשֶׁב־בּ֥וֹ לֶֽאֱכָל־ (כתיב לֶֽאֱכָול) לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֚ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא:

את הנשיא נשיא הוא וגו': את הנשיא אני נותן רשות נשיא הוא וחשוב ואין דרכו לישב ולאכול עם שאר הכהנים בלשכות:

הוא ישב בו: לאכל לחם בתוך חללו:

מדרך אולם השער יבוא: כשהוא נכנס לתוך החצר הפנימית כדי ליכנס לשער קטן זה לאכול בו דרך אולם השער העזרה שבמזרח יכנס לתוך העזרה ובו בדרך ישוב כשישוב יצא באותו הדרך שנכנס ולפי שהוא אומר למטה (מ"ו) בענין ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך וגו' שצוה לעשות העזרה קפנדריא לפי שאותה ביאה לראיית פנים וצריך להראות יפה הוצרך לומר כאן בביאות של כל ימות השנה שלא יעשנה קפנדריא לפי שאין ביאה זו לראיית פנים כמו של רגלים וכן העיד עוד למטה בענין פעמים רבות:

את הנשיא: כ"ג נשיא הוא ומחשיבותו יהא רשאי לאכול בשר ולחם קדשים באותו שער שפותחין לו בשעת אכילתו:

מדרך אולם השער יבוא: דרך אולם שער מזרחי יכנס לעזרה ויבוא עד אותו פשפש לאכול בו לחמו:

ומדרכו יצא: שאין זה ראוי לקפנדריא כשאר שערים וכל היום שלא בשעת אכילת הנשיא יהיה סגור, (סא"א):

4וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּֽרֶךְ־שַֽׁעַר־הַצָּפוֹן֘ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּיִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וָֽאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי:

5וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהֹוָ֗ה בֶּן־אָדָ֡ם שִׂ֣ים לִבְּךָ֩ וּרְאֵ֨ה בְעֵינֶ֜יךָ וּבְאָזְנֶ֣יךָ שְׁמָ֗ע אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֚ר אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ לְכָל־חֻקּ֥וֹת בֵּֽית־יְהֹוָ֖ה וּלְכָל־תּֽוֹרֹתָ֑יו (כתיב תּֽוֹרֹתָ֑ו) וְשַׂמְתָּ֚ לִבְּךָ֙ לִמְב֣וֹא הַבַּ֔יִת בְּכֹ֖ל מֽוֹצָאֵ֥י הַמִּקְדָּֽשׁ:

6וְאָמַרְתָּ֚ אֶל־מֶ֙רִי֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַב־לָכֶ֛ם מִכָּל־תּֽוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

7בַּֽהֲבִֽיאֲכֶ֣ם בְּנֵֽי־נֵכָ֗ר עַרְלֵי־לֵב֙ וְעַרְלֵ֣י בָשָׂ֔ר לִֽהְי֥וֹת בְּמִקְדָּשִׁ֖י לְחַלְּל֣וֹ אֶת־בֵּיתִ֑י בְּהַקְרִֽיבְכֶ֚ם אֶת־לַחְמִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם וַיָּפֵ֙רוּ֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֶ֖ל כָּל־תּֽוֹעֲבֽוֹתֵיכֶֽם:

בני נכר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והן ערלי לב:

וערלי בשר: כהן שמתו אחיו מחמת מילה:

8וְלֹ֥א שְׁמַרְתֶּ֖ם מִשְׁמֶ֣רֶת קָֽדָשָׁ֑י וַתְּשִׂימ֗וּן לְשֹֽׁמְרֵ֧י מִשְׁמַרְתִּ֛י בְּמִקְדָּשִׁ֖י לָכֶֽם:

ותשימון לשומרי משמרתי, במקדשי לכם: תשימון לכם לדעתכם במקדשי אנשים רוצחים שאינם ראויין להיות שומרי משמרתי:

9כֹּה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כָּל־בֶּן־נֵכָ֗ר עֶ֚רֶל לֵב֙ וְעֶ֣רֶל בָּשָׂ֔ר לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־מִקְדָּשִׁ֑י לְכָ֨ל־בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֕ר בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

10כִּ֣י אִם־הַֽלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֚ר רָֽחֲקוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בִּתְע֚וֹת יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר תָּע֣וּ מֵֽעָלַ֔י אַֽחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָֽשְׂא֖וּ עֲו‍ֹנָֽם:

כי אם הלוים אשר רחקו וגו': כי אם כה תעשו להם הלוים אשר רחקו מעלי (ונעשו כומרים) ועכשיו חזרו בהם:

ונשאו עונם: מגשת עוד אל מזבחי אל פקודות של שערי הבית, פקודות קומנדישא"ש בלע"ז שומרים ושוטרים יהיו:

11וְהָי֚וּ בְמִקְדָּשִׁי֙ מְשָׁ֣רְתִ֔ים פְּקֻדּוֹת֙ אֶל־שַֽׁעֲרֵ֣י הַבַּ֔יִת וּֽמְשָֽׁרְתִ֖ים אֶת־הַבָּ֑יִת הֵ֠מָּה יִשְׁחֲט֨וּ אֶת־הָֽעֹלָ֚ה וְאֶת־הַזֶּ֙בַח֙ לָעָ֔ם וְהֵ֛מָּה יַֽעַמְד֥וּ לִפְנֵיהֶ֖ם לְשָֽׁרְתָֽם:

המה ישחטו את העולה: עבודה הכשרה בזרים ובעבדים ובנשים:

12יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר יְשָֽׁרְת֚וּ אוֹתָם֙ לִפְנֵ֣י גִלּֽוּלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְמִכְשׁ֣וֹל עָו‍ֹ֑ן עַל־כֵּן֩ נָשָׂ֨אתִי יָדִ֜י עֲלֵיהֶ֗ם נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְנָֽשְׂא֖וּ עֲו‍ֹנָֽם:

למכשול עון: כומרים לעכו"ם להמשיכם לכך:

13וְלֹֽא־יִגְּשׁ֚וּ אֵלַי֙ לְכַהֵ֣ן לִ֔י וְלָגֶ֙שֶׁת֙ עַל־כָּל־קָ֣דָשַׁ֔י אֶל־קָדְשֵׁ֖י הַקְּדָשִׁ֑ים וְנָֽשְׂאוּ֙ כְּלִמָּתָ֔ם וְתֽוֹעֲבוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ:

14וְנָֽתַתִּ֣י אוֹתָ֔ם שֹֽׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַבָּ֑יִת לְכֹל֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר יֵֽעָשֶׂ֖ה בּֽוֹ:

15וְהַכֹּֽהֲנִ֨ים הַֽלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֚רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֚וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָֽמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:

והכהנים הלוים: משבט לוי:

בני צדוק: לפי שהיה כ"ג ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו:

בתעות: קנאינשר"ר בלע"ז:

16הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְשָֽׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי:

17וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶל־שַֽׁעֲרֵי֙ הֶֽחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹא־יַֽעֲלֶ֚ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָֽׁרְתָ֗ם בְּשַֽׁעֲרֵ֛י הֶֽחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖ית וָבָֽיְתָה:

אל שערי החצר הפנימית: לפני ולפנים בי"ה:

ולא יעלה עליהם צמר: תכלת שהיה במעיל ובאבנט לא ילבשנו בי"ה בעבודת פנים:

וביתה: ולפנים:

18פַּֽאֲרֵ֚י פִשְׁתִּים֙ יִֽהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִֽהְי֖וּ עַל־מָתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע:

פארי: קאפייל"ש בלע"ז:

לא יחגרו ביזע: שנינו בברייתא אין חוגרין במקום שמזיעין לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם שהוא מקום זיעה אנלאשויי"רא בלע"ז ל"א אסרה התורה לכהנים מלבושי הצמר כי הצמר מזיע הגוף ומזיע את הבשר, (סא"א):

19וּ֠בְצֵאתָם אֶל־הֶֽחָצֵ֨ר הַחִֽיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶֽחָצֵ֣ר הַחִֽיצוֹנָה֘ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָֽׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְלֹֽא־יְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּבִגְדֵיהֶֽם:

אל החצר החיצונה: לפי שהיה מדבר בהיכל לפני ולפנים וקראם חצר הפנימית ואצלם יש לו לקרות עזרת ישראל חצר החיצונה לכך הוצרך לכפול שתי פעמים לומר שעל עזרת נשים הוא אומר מקום שכל ישראל נכנסין:

והניחו אותם בלשכות הקודש: כמו שאמר מרע"ה (ויקרא ט״ז:כ״ג) ופשט את בגדי הבד אשר לבש והניחם שם:

ולא יקדשו את העם: ת"י ולא יתערבון עם עמא בלבושיהון כלומר לא יגעו אל העם בבגדיהם הקדושים שאין בגדי חול טהורין אצל בגדי הקודש:

20וְרֹאשָׁם֙ לֹ֣א יְגַלֵּ֔חוּ וּפֶ֖רַע לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑חוּ כָּס֥וֹם יִכְסְמ֖וּ אֶת־רָֽאשֵׁיהֶֽם:

וראשם לא יגלחו: להעביר את כל השער:

ופרע לא ישלחו: גידול שער לא ירבו:

כסום יכסמו: ככוסמת הזו שסדורין בשבולת ראשו של זה לצד עיקרו של זה כך שמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל ויתכן לפרשו לשון מדת דבר השוה לא גזיזת ראש ולא גדול שער אלא במדה שוה אמולי"ר בלע"ז:

21וְיַ֥יִן לֹֽא־יִשְׁתּ֖וּ כָּל־כֹּהֵ֑ן בְּבוֹאָ֖ם אֶל־הֶֽחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית:

בבואם אל החצר הפנימית: אל ההיכל:

22וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ:

כי אם בתולות: יקחו הכהנים הגדולים אבל יש מן הכהנים אשר יקחו את האלמנה כגון הדיוטין וזהו מכהן יקחו יש מן הכהן שמותרין באלמנה, מצאתי:

אשר תהיה אלמנה: גמורה פרט לגרושה וחלוצה אע"פ שפנויה היא אסורה אף להדיוט:

23וְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵֽין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יֽוֹדִעֻֽם:

24וְעַל־רִ֗יב הֵמָּה יַֽעַמְד֣וּ לְמִשְׁפָּ֔ט (כתיב לְִשְׁפָּ֔ט) בְּמִשְׁפָּטַ֖י יִשְׁפְּטֻ֑הוּ (כתיב וִשְׁפְּטֻ֑הוּ) וְאֶת־תּֽוֹרֹתַ֚י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מֽוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ:

25וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטָמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶׁר־לֹא־הָֽיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ:

26וְאַֽחֲרֵ֖י טָֽהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ:

ואחרי טהרתו: אחר פרישתו מן המת כך שנויה במ"ק:

27וּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶֽחָצֵ֚ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:

וביום בואו: תחילה אל הקדש להתחנך לעבודה יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שלו כך שנויה במ"ק שהכהן הדיוט טעון עשירית האיפה ביום חינוכו כענין שנאמר (שם ו') זה קרבן אהרן ובניו וגו' וכמו שמפרש במסכת מנחות:

28וְהָיְתָ֚ה לָהֶם֙ לְֽנַֽחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַֽחֲלָתָ֑ם וַֽאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֚וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם:

והיתה להם: הכהונה לנחלה:

29הַמִּנְחָה֙ וְהַֽחַטָּ֣את וְהָֽאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹֽאכְל֑וּם וְכָל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִֽהְיֶֽה:

חרם: לשון קדש וכן כל לשון חרמה שהוא על הקדש:

30וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמֹ֣תֵיכֶ֔ם לַכֹּֽהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֚ית עֲרִיסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ:

להניח: אפושי"ר בלע"ז כמו (שמות ח׳:י״ב) וינח בכל גבול מצרים:

31כָּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹֽאכְל֖וּ הַכֹּֽהֲנִֽים:

כל נבלה וטרפה וגו': לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטריפה הוצרך להזהירם על שאר נבלות וטריפות כך פירשו רבותינו: