אכּוֹהֵן גָּדוֹל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מִכָּל אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים בְּנוֹי, בְּכוֹחַ, בְּעֹשֶׁר, בְּחָכְמָה, וּבְמַרְאֶה. אִם אֵין לוֹ מָמוֹן - כָּל הַכּוֹהֲנִים נוֹתְנִין לוֹ מִשֶּׁלָּהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי עָשְׁרוֹ, עַד שֶׁיַּעְשִׁיר יוֹתֵר מֵעָשִׁיר שֶׁבְּכֻלָּן.
בוְאֵין אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מְעַכֵּב, אֶלָא כָּל זֶה לְמִצְוָה; אֲבָל אִם נִתְרַבָּה מִכָּל מָקוֹם, נִתְרַבָּה.
גוְחַיָּב כּוֹהֵן גָּדוֹל לִנְהֹג כָּבוֹד בְּעַצְמוֹ, וְלֹא יָקֵל בְּעַצְמוֹ עִם שְׁאָר הָעָם. וְלֹא יִרְאוּ אוֹתוֹ עָרֹם, וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְלֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא כְּשֶׁמִסְתַּפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר "הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" (ויקרא כא, י) - מְלַמֵּד שֶׁנּוֹהֲגִין בּוֹ גְּדֻלָּה יְתֵרָה. רָצָה הוּא שֶׁיִּרְחֲצוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
דלֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא לִסְעוּדָה שֶׁל רַבִּים, אַפִלּוּ הֵם שֶׁל מִצְוָה. אֲבָל הוֹלֵךְ הוּא, אִם רָצָה, לְבֵית הָאָבֶל. וְכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ, אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּעִרְבּוּבְיָא עִם שְׁאָר הַכּוֹהֲנִים, אֶלָא מְסַבְּבִין אוֹתוֹ הַכּוֹהֲנִים, וְחוֹלְקִין לוֹ כָּבוֹד. וְהַסְּגָן מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, וְהַסְּגָן וּמָשׁוּחַ שֶׁעָבַר מִיְּמִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב וְהָאֲבֵלִים וְכָל הָעָם מִשְּׂמֹאלוֹ. וְאוֹמֵר לָאֲבֵלִים 'תְּנֻחָמוּ' וְהֵן מְכַבְּדִין אוֹתוֹ כְּפִי כּוֹחָן.
המֵת לוֹ מֵת - אֵינוֹ יוֹצֵא אַחֲרָיו, וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל הָעָם בָּאִים לְנַחֲמוֹ לְבֵיתוֹ. וְהוּא עוֹמֵד בְּשׁוּרָה, וּסְגַן מִיְּמִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְאוֹמְרִים לוֹ 'אָנוּ כַּפָּרָתְךָ', וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם 'תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם'.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
ווּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ, וְהוּא מֵסַב עַל הַסַּפְסַל. וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ עַל מֵתוֹ כִּשְׁאָר הַכּוֹהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם" (ויקרא כא, י). וְאִם קָרַע, לוֹקֶה. אֲבָל קוֹרֵעַ הוּא מִלְּמַטָּה, כְּנֶגֶד רַגְלָיו.
וְאֵינוֹ מְרַבֶּה פֶּרַע לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (שם) - וְאַפִלּוּ בְּעֵת שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ; אֶלָא מְסַפֵּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְאֵינוֹ מְסַפֵּר בְּתַעַר אֶלָא בְּזוּג רֹאשׁ שַׂעֲרָה זוֹ בְּעִיקָר זוֹ, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ הוּא צָמַח כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר "רֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם" (יחזקאל מד, כ).
זוּבַיִת יִהְיֶה לוֹ מוּכָן בַּמִּקְדָּשׁ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת 'לִשְׁכַּת כּוֹהֵן גָּדוֹל'. וּכְבוֹדוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה יוֹשֵׁב בַּמִּקְדָּשׁ כָּל הַיּוֹם; וְלֹא יֵצֵא אֶלָא לְבֵיתוֹ בִּלְבַד, בַּלַּיְלָה אוֹ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם בַּיּוֹם. וְיִהְיֶה בֵּיתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵינוֹ זָז מִשָּׁם.
חוְכוֹהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, וּמְעִידִין עָלָיו.
וְאֵין דָּנִין אוֹתוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ" (שמות יח, כב).
טהָיָה יוֹדֵעַ עֵדוּת - אֵינוֹ חַיָּב לַהָעִיד, וְאַפִלּוּ בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל; שֶׁזֶּה אֵינוֹ כָּבוֹד לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וְיָעִיד. וְאִם הָיְתָה עֵדוּת לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה הוֹלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וּמֵעִיד לוֹ.
יוּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּסֵפֶר חֲמִישִׁי, שֶׁהוּא אָסוּר בְּאַלְמָנָה וּמְצֻוֶּה עַל הַבְּתוּלָה.
וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים; וְאִם נָשָׂא שְׁתַּיִם, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד בְּיוֹם הַצּוֹם עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ אַחַת.
וְחוֹלֵץ וְחוֹלְצִים לְאִשְׁתּוֹ; וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. וְאִם גֵּרַשׁ אִשָּׁה, מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לִשְׁאָר הָעָם.
יאבִּזְמַן שֶׁכּוֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לַהֵיכָל לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלוֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ: אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁל אֵפוֹד מֵאֲחוֹרָיו. וְיִכָּנֵס לַהֵיכָל וְיִשְׁתַּחֲוֶה.
וְכֵיוָן שֶׁיִּשְׁמַע הַסְּגָן קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כוֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, מַגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת; וְאַחַר שֶׁיָּצָא, יִכָּנְסוּ אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים וְיִשְׁתַּחֲווּ וְיֵצְאוּ.
יבבְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה לְהַקְטִיר הַקְּטֹרֶת, מַקְטִיר.
וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ כֻּלָּן.
כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּרְצֶה, אוֹמֵר 'זוֹ הַחַטָּאת שֶׁלִּי וְזֶה הָאָשָׁם שֶׁלִּי'. וְאֵינוֹ עוֹבֵד בַּפַּיִס, אֶלָא כָּל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב כָּל מַה שֶׁיִּרְצֶה.
וַהֲרֵי הוּא בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל, כִּשְׁאָר הַכּוֹהֲנִים.
יגבִּזְמַן שֶׁרוֹצֶה כּוֹהֵן גָּדוֹל לְהַקְרִיב, הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן מִיְּמִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, תְּפָסוֹ הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ, וְהוֹשִׁיט לוֹ הַכּוֹהֵן שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אֶת רֹאשׁ הָעוֹלָה הָאֵבָרִים שֶׁבְּיָדוֹ, וְסוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן, וְזוֹרְקָן לָאֵשׁ.
ידוְכָּךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר הָאֵבָרִים: כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן אֵבָרִים שֶׁבְּיָדוֹ לָרִאשׁוֹן, וְהָרִאשׁוֹן נוֹתֵן לְכוֹהֵן גָּדוֹל, וְהוּא סוֹמֵךְ, וְזוֹרֵק לָאֵשׁ. וְאִם רָצָה לִסְמֹךְ בִּלְבַד, וְיִהְיֶה אֶחָד זוֹרֵק לָאֵשׁ - עוֹשֶׂה.
וְאֵין שָׁם סְמִיכָה עַל הָאֵבָרִים אֶלָא לְכוֹהֵן גָּדוֹל בִּלְבַד, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ; אֲבָל כָּל הַסְּמִיכוֹת עַל בַּעֲלֵי חַיִּים הֵם.
טוכְּשֶׁיַּגְדִּיל הַכּוֹהֵן וְיֵעָשֶׂה אִישׁ הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה; אֲבָל אֶחָיו הַכּוֹהֲנִים לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לַעֲבֹד בַּמִּקְדָּשׁ, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה.
וְאֵינוֹ נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה תְּחִלָּה אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם אוֹמְרִים שִׁירָה.
טזאֵין הַכּוֹהֵן עוֹבֵד תְּחִלָּה, וְכֵן כּוֹהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ עוֹבֵד תְּחִלָּה, עַד שֶׁיָּבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מִשֶּׁלּוֹ, וְעוֹבֵד בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ" (ויקרא ו, יג).
וְאִם עָבַד קֹדֶם שֶׁיָּבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְכֵן כּוֹהֵן גָּדוֹל שֶׁעָבַד בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה קֹדֶם שֶׁיָּבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה - עֲבוֹדָתָן כְּשֵׁרָה.
יזכּוֹהֵן שֶׁלֹּא עָבַד עֲדַיִן מִיָּמָיו שֶׁמִּנּוּהוּ אוֹתוֹ כּוֹהֵן גָּדוֹל - הֲרֵי זֶה מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְעוֹבְדָהּ בְּיָדוֹ תְּחִלָּה כִּשְׁאָר חִנּוּךְ כָּל כּוֹהֵן הֶדְיוֹט; וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שְׁנִיָּה, שֶׁהִיא חִנּוּךְ כּוֹהֵן גָּדוֹל; וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שְׁלִישִׁית, שֶׁהִיא חֲבִתֵּי כּוֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמַּקְרִיב בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמַעֲשֵׂה שְׁלָשְׁתָּן שָׁוֶה הוּא.
