אזֶרַע לֵוִי כֻּלּוֹ מֻבְדָּל לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דברים י, ח).
וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִהְיוֹת הַלְוִיִּם פְּנוּיִין וּמוּכָנִין לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין רָצוּ בֵּין שֶׁלֹּא רָצוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר יח, כג).
וּבֶן לֵוִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל מִצְווֹת לְוִיָּה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד - אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כֻּלָּן.
בעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶן הִיא שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְיִהְיוּ מֵהֶן שׁוֹעֲרִין לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ וּלְהָגִיף דַּלְתוֹתָיו, וְיִהְיוּ מֵהֶן מְשׁוֹרְרִין לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם" (דברים יח, ז) - אֵיזֶה הוּא שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם ה'? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה.
וּמָתַי אוֹמְרִין הַשִּׁירָה? עַל כָּל עוֹלוֹת הַצִּבּוּר הַחוֹבָה וְעַל שַׁלְמֵי עֲצֶרֶת - בְּעֵת נִסּוּךְ הַיַּיִן; אֲבָל עוֹלוֹת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין הַצִּבּוּר לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וְכֵן הַנְּסָכִין הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן - אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן שִׁירָה.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
גלֵוִי הָאוֹנֵן, מֻתָּר לַעֲבֹד וּלְשׁוֹרֵר.
וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן בְּכָל יוֹם לוֹמַר שִׁירָה עַל הַקָּרְבָּן, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. וְאֵין אוֹמְרִין שִׁירָה אֶלָא בַּפֶּה בְּלֹא כְּלִי - שֶׁעִיקַר הַשִּׁירָה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָתָה, בַּפֶּה. וַאֲחֵרִים הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם מְנַגְּנִין בִּכְלֵי שִׁיר - מֵהֶן לְוִיִּם וּמֵהֶן יִשְׂרְאֵלִיּם מְיֻחָסִין הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה, שֶׁאֵין עוֹלֶה עַל הַדּוּכָן אֶלָא מְיֻחָס. וְאֵין אֵלּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים עַל פִּי הַכֵּלִים עוֹלִין לְמִנְיַן הַשְּׁנֵים עָשָׂר.
דוּבְמַה הֵם מְנַגְּנִין? בִּנְבָלִים וַחֲלִילִים וְכִנּוֹרוֹת וַחֲצוֹצְרוֹת וְהַצִּלְצָל. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִים, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה; וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִים, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר; וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים; וְאֵין פּוֹחֲתִין מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם; וְהַצִּלְצָל, אֶחָד בִּלְבַד.
הבִּימֵי הַמּוֹעֲדוֹת כֻּלָּם וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, הָיוּ הַכּוֹהֲנִים תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן וְהַלְוִיִּם אוֹמְרִין שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י, י).
הַחֲצוֹצְרָה הָיְתָה נַעֲשֵׂית מִן עֶשֶׁת שֶׁל כֶסֶף. עָשָׂה אוֹתָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁל כֶסֶף, כְּשֵׁרָה; מִשְּׁאָר מִינֵי מַתְּכוֹת, פְּסוּלָה. וְהַחֲלִילִין שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִין בָּהֶן - הָיָה אַבּוּב שֶׁלָּהֶן שֶׁל קָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב.
וְלֹא הָיָה מְחַלֵּק אֶלָא בְּאַבּוּב יְחִידִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַלֵּק יָפֶה.
ובִּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי, וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְחָלִיל זֶה דּוֹחֶה שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָלִיל שֶׁל קָרְבָּן, וְחָלִיל שֶׁל קָרְבָּן עֲבוֹדָה הוּא וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
זאֵין בֶּן לֵוִי נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָתוֹ עַד שֶׁיְּלַמְּדוּהוּ חָמֵשׁ שָׁנִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (במדבר ח, כד), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד, ג; וְעוֹד) - הָא כֵּיצַד? חָמֵשׁ לִִלְמוֹד. וְאֵינוֹ נִכְנָס לָעֲבוֹדָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ" (במדבר ד, יט; במדבר ד, מט).
חזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בַּלְוִיִּם "וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה" (במדבר ח, כה), אֵינוֹ אֶלָא בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין הַמִּקְדָּשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאֵינָהּ מִצְוָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת. אֲבָל לְדוֹרוֹת, אֵין הַלֵּוִי נִפְסָל בְּשָּׁנִים וְלֹא בְּמּוּמִין, אֶלָא בְּקּוֹל - כְּשֶׁיִּתְקַלְקֵל קוֹלוֹ מֵרֹב הַזִּקְנָה, יִפָּסֵל לַעֲבוֹדָתוֹ בַּמִּקְדָּשׁ.
וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ נִפְסָל אֶלָא לוֹמַר שִׁירָה, אֲבָל יִהְיֶה מִן הַשּׁוֹעֲרִים.
טשְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה וְדָוִד הַמֶּלֶךְ חִלְּקוּ הַלְוִיִּם לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת, וְעוֹבֵד מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת. וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר מְחַלֵּק אוֹתָם רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר לְבָתֵּי אָבוֹת, וְכָל יוֹם מִיְּמֵי הַשַּׁבָּת עוֹבְדִים בּוֹ אֲנָשִׁים יְדוּעִים. וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת מְחַלְּקִין אֵלּוּ הָעוֹבְדִים בַּיּוֹם שֶׁלָּהֶן, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ.
וְכָל הַלְוִיִּם מֻזְהָרִין עַל עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר יח, ג) - לֹא יִקְרְבוּ לָעֲבוֹדָה, אֲבָל לִגַּע מֻתָּרִין.
יוּכְשֵׁם שֶׁהַלְוִיִּם מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַכּוֹהֲנִים, כָּךְ הַכּוֹהֲנִים מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, שֶׁנֶּאֱמַר "גַּם הֵם גַּם אַתֶּם" (שם).
וְכֵן הַלְוִיִּם עַצְמָם מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶחָד מְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יְסַיַּע הַמְּשׁוֹרֵר לַשּׁוֹעֵר וְלֹא הַשּׁוֹעֵר לַמְּשׁוֹרֵר, שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד, מט).
יאלְוִיִּם שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת הַכּוֹהֲנִים אוֹ שֶׁסִּיַּע לֵוִי בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ מְלַאכְתּוֹ - חַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר יח, ג). אֲבָל כּוֹהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת לֵוִי - אֵינוֹ בְּמִיתָה, אֶלָא בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
