אמִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לֶעָנִי, אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" (דברים טו, ח), וְנֶאֱמַר "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה, לָה), וְנֶאֱמַר "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה,לו).
בוְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ, וְהֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה - עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (דברים טו, ז).
גלְפִי מַה שֶׁחָסֵר הֶעָנִי אַתָּה מְצֻוֶּה לִתֵּן לוֹ: אִם אֵין לוֹ כְּסוּת, מְכַסִּין אוֹתוֹ; אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת, קוֹנִין לוֹ כְּלֵי בַּיִת; אֵין לוֹ אִשָּׁה, מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה; וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה, מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ לְאִישׁ.
אַפִלּוּ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל זֶה הֶעָנִי לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְעֶבֶד רָץ לְפָנָיו, וְהֱעֶנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו - קוֹנִין לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו, ח).
וּמְצֻוֶּה אַתָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דיָתוֹם שֶׁבָּא לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה - שׂוֹכְרִין לוֹ בַּיִת וּמַצִּיעִים לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה.
הבָּא עָנִי וְשָׁאַל דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְאֵין יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת - נוֹתֵן לוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ.
וְכַמָּה? עַד חֲמִישִׁית נְכָסָיו, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה בִּנְכָסָיו, בֵּינוֹנִי; פָּחוֹת מִכָּאן, עַיִן רָעָה.
וּלְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה; וְכָל הַנּוֹתֵן פָּחוֹת מִזֶּה, לֹא קִיֵּם מִצְוָה.
וְאַפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה לְאַחֵר.
ועָנִי שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְאָמַר 'רָעֵב אֲנִי, הַאֲכִילוּנִי' - אֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא רַמַּאי הוּא, אֶלָא מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ מִיָּד. הָיָה עָרֹם, וְאָמַר 'כַּסּוּנִי' - בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא רַמַּאי הוּא.
וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ - מְכַסִּין אוֹתוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ מִיָּד, וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו.
זמְפַרְנְסִין וּמְכַסִּין עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְעָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה; אֲבָל נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת.
וְאָסוּר לְהַחְזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם, וְאַפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרֹגֶּרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהילים עד, כא).
חאֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִכִּכָּר אֶחָד הַנִּמְכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן כְּשֶׁהָיוּ הַחִטִּים אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הַמִּדּוֹת.
וְאִם לָן - נוֹתְנִין לוֹ מַצָּע שֶׁיִּישָׁן עָלָיו, וְכֶסֶת לִתֵּן תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְשֶׁמֶן וְקִטְנִית. וְאִם הָיָה שַׁבָּת - נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוּדוֹת, וְשֶׁמֶן וְקִטְנִית וְדָג וְיָרָק.
וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, נוֹתְנִין לוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ.
טעָנִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח צְדָקָה, מַעְרִימִין עָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם מַתָּנָה אוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה. וְעָשִׁיר הַמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ, וְעֵינוֹ צָרָה בִּמְמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ וְלֹא יִשְׁתֶּה - אֵין מַשְׁגִיחִין בּוֹ.
ימִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִתֵּן צְדָקָה אוֹ שֶׁיִּתֵּן מְעַט מִמַּה שֶׁרָאוּי לוֹ - בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ, וּמַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִתֵּן. וְיוֹרְדִין לִנְכָסָיו בְּפָנָיו, וְלוֹקְחִין מֵהֶן מַה שֶׁרָאוּי לוֹ לִתֵּן. וּמְמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וְאַפִלּוּ בְּעַרְבֵּי שַׁבָּתוֹת.
יאאָדָם שׁוֹעַ שֶׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ, אוֹ שֶׁמֵּצֵר לְעַצְמוֹ וְנוֹתֵן לַגַּבָּאִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ - אָסוּר לְתָבְעוֹ וְלִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ צְדָקָה. וְגַבָּאי שֶׁמַּכְלִימוֹ וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ - עָתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו" (ירמיהו ל, כ).
יבאֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים, וְאַפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה. וְאִם פָּסַק הַדַּיָּן עֲלֵיהֶם כְּדֵי לָשׂוּם לָהֶן שֵׁם, מֻתָּר. גַּבָּאֵי צְדָקָה לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים וּמִן הַתִּינוֹקוֹת דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה; שֶׁחֶזְקַת הַמְּרֻבֶּה גְּנֵבָה אוֹ גָּזֵל מִשֶּׁל אֲחֵרִים. וְכַמָּה הוּא מוּעָט שֶׁלָהֶן? הַכֹּל לְפִי עֹשֶׁר הַבְּעָלִים אוֹ עֲנִיּוּתָן.
יגעָנִי שֶׁהוּא קְרוֹבוֹ, קוֹדֵם לְכָל אָדָם; וַעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ, קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירוֹ; וַעֲנִיֵּי עִירוֹ, קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו, יא).
ידמִי שֶׁהָלַךְ בִּסְחוֹרָה, וּפָסְקוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָלַךְ שָׁם צְדָקָה - הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר. וְאִם הָיוּ רַבִּים, וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה - נוֹתְנִין; וְכְשֶׁבָּאִין, מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וּמְפַרְנְסִין בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָם. וְאִם יֵשׁ שָׁם חָבֵר עִיר - יִתְּנוּ אוֹתָהּ לְחָבֵר עִיר, וְהוּא מְחַלְּקָהּ כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ.
טוהָאוֹמֵר 'תְּנוּ מָאתַיִם דִּינָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת' אוֹ 'תְּנוּ סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת' - יִתְּנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא רָגִיל בּוֹ. וְאִם הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵיהֶם, יִתְּנוּ לִשְׁנֵיהֶם. הָאוֹמֵר 'תְּנוּ מָאתַיִם דִּינָר לָעֲנִיִּים', יִתְּנוּ לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר.
