פרק ל

1הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר:

2כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּתָב־לְךָ֗ אֵ֧ת כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֵלֶ֖יךָ אֶל־סֵֽפֶר:

3כִּ֠י הִנֵּ֨ה יָמִ֚ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְ֠שַׁבְתִּי אֶת־שְׁב֨וּת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וִֽיהוּדָ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַֽהֲשִֽׁבֹתִ֗ים אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר נָתַ֥תִּי לַֽאֲבֹתָ֖ם וִֽירֵשֽׁוּהָ:

כי הנה ימים באים. ולא תאמר למה אכתבנו כי יאבדו כולם ואין קורא בו ואין זוכרו עוד כי הנה ימים באים וגו':

4וְאֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶל־יְהוּדָֽה:

5כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה ק֥וֹל חֲרָדָ֖ה שָׁמָ֑עְנוּ פַּ֖חַד וְאֵ֥ין שָׁלֽוֹם:

קול חרדה שמענו. יש פותרין על שמועת בבל שהיו חרידים ממנה אותם שגלו שם ומדרש אגדה על מלחמת גוג ומגוג:

6שַֽׁאֲלוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ אִם־יֹלֵ֖ד זָכָ֑ר מַדּוּעַ֩ רָאִ֨יתִי כָל־גֶּ֜בֶר יָדָ֚יו עַל־חֲלָצָיו֙ כַּיּ֣וֹלֵדָ֔ה וְנֶֽהֶפְכ֥וּ כָל־פָּנִ֖ים לְיֵֽרָקֽוֹן:

אם יולד זכר. אם דרך לזכרים ללדת שיאחזום חבלים כיולדה:

חלציו. כמו מתניו:

7ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ:

היום ההוא. יום הריגת בלשאצר ומפלת בבל, ע"א יום מפלת גוג:

8וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם | יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אֶשְׁבֹּ֚ר עֻלּוֹ֙ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֔ךָ וּמֽוֹסְרוֹתֶ֖יךָ אֲנַתֵּ֑ק וְלֹא־יַֽעַבְדוּ־ב֥וֹ ע֖וֹד זָרִֽים:

אשבר עלו. יסור עול האומות מעל ישראל:

9וְעָ֣בְד֔וּ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְאֵת֙ דָּוִ֣ד מַלְכָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָקִ֖ים לָהֶֽם:

10וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַֽעֲקֹ֚ב נְאֻם־יְהֹוָה֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִֽנְנִ֚י מוֹשִֽׁיֽעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַֽעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַֽׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד:

ואתה אל תירא. מכל הרעות אשר תראה באה על בבל אשר אתה בתוכה:

ושאנן. כמו ושקט:

11כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה לְהֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ כִּי֩ אֶֽעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָל־הַגּוֹיִ֣ם | אֲשֶׁ֣ר הֲפִצוֹתִ֣יךָ שָּׁ֗ם אַ֚ךְ אֹֽתְךָ֙ לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ:

ויסרתיך למשפט. בדין חסוך:

ונקה לא אנקך. ל' טיאוט השמד:

12כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֖ה אָנ֣וּשׁ לְשִׁבְרֵ֑ךְ נַחְלָ֖ה מַכָּתֵֽךְ:

אנוש לשברך נחלה. שברך אנפר"ש בלעז:

13אֵֽין־דָּ֥ן דִּינֵ֖ךְ לְמָז֑וֹר רְפֻא֥וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ:

למזור. רפואה אין אדם סבור שתהא לך תשועה:

תעלה. רפואה לשון הועיל:

14כָּל־מְאַֽהֲבַ֣יִךְ שְׁכֵח֔וּךְ אוֹתָ֖ךְ לֹ֣א יִדְרֹ֑שׁוּ כִּי֩ מַכַּ֨ת אוֹיֵ֚ב הִכִּיתִיךְ֙ מוּסַ֣ר אַכְזָרִ֔י עַל רֹ֣ב עֲו‍ֹנֵ֔ךְ עָֽצְמ֖וּ חַטֹּאתָֽיִךְ:

מוסר אכזרי. ייסורי אכזריות המוסר אכזרי הוא:

15מַה־תִּזְעַק֙ עַל־שִׁבְרֵ֔ךְ אָנ֖וּשׁ מַכְאֹבֵ֑ךְ עַ֣ל | רֹ֣ב עֲו‍ֹנֵ֗ךְ עָֽצְמוּ֙ חַטֹּאתַ֔יִךְ עָשִׂ֥יתִי אֵ֖לֶּה לָֽךְ:

16לָכֵ֞ן כָּל־אֹֽכְלַ֙יִךְ֙ יֵאָכֵ֔לוּ וְכָל־צָרַ֥יִךְ כֻּלָּ֖ם בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ וְהָי֚וּ שֹׁאסַ֙יִךְ֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וְכָל־בֹּֽזְזַ֖יִךְ אֶתֵּ֥ן לָבַֽז:

לכן. שבועה:

שאסיך למשסה. לשון ביזה וכת"י ויהון עדיך לעדי:

17כִּי֩ אַֽעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ וּמִמַּכּוֹתַ֥יִךְ אֶרְפָּאֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּ֚י נִדָּחָה֙ קָ֣רְאוּ לָ֔ךְ צִיּ֣וֹן הִ֔יא דֹּרֵ֖שׁ אֵ֥ין לָֽהּ:

ארוכה. רפואה:

18כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִֽנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב:

וארמון. המקדש:

19וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַֽׂחֲקִ֑ים וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ:

והכבדתים. שיהיו עם כבד:

ולא יצערו. כמו ימעטו:

20וְהָי֚וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַֽעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹֽחֲצָֽיו:

21וְהָיָ֨ה אַדִּיר֜וֹ מִמֶּ֗נּוּ וּמֹֽשְׁלוֹ֙ מִקִּרְבּ֣וֹ יֵצֵ֔א וְהִקְרַבְתִּ֖יו וְנִגַּ֣שׁ אֵלָ֑י כִּי֩ מִ֨י הוּא־זֶ֜ה עָרַ֧ב אֶת־לִבּ֛וֹ לָגֶ֥שֶׁת אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה:

אדירו. שר שלו:

ערב את לבו. לשון ערבון פרוויל"א הטינ"א בלע"ז:

לגשת אלי. למלחמה למחות בידי:

22וִֽהְיִ֥יתֶם לִ֖י לְעָ֑ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:

23הִנֵּ֣ה | סַֽעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה סַ֖עַר מִתְגּוֹרֵ֑ר עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל:

מתגורר. חונה ודר ל' ארץ מגורי ודוגמתו וסער מתחולל (לעיל כב) האמור במקרא האחר הוא זה ששניהם ל' חנייה:

על ראש רשעים. על ראש עכו"ם:

24לֹ֣א יָשׁ֗וּב חֲרוֹן֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָֽהּ:

25בָּעֵ֚ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶֽהְיֶה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים לְכֹ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם: