אחֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים - הַכֹּל צְרִיכִין לָהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וּמְצָרֵף שֶׁקֶל בִּשְׁנֵי חֲצָיִין, יִתֵּן לוֹ תּוֹסֶפֶת עַל הַשֶּׁקֶל, וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת נִקְרֵאת 'קַלְבּוֹן'. לְפִיכָךְ, שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל שְׁנֵיהֶם, חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן.
בכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים, כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל - פְּטוּרִים מִן הַקַלְבּוֹן. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד חַיָּב וְאֶחָד פָּטוּר, וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפָּטוּר - כְּגוֹן אִישׁ שֶׁנָּתַן שֶׁקֶל עָלָיו, וְעַל אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד - פָּטוּר מִן הַקַלְבּוֹן. וְכֵן הַכּוֹהֲנִים, פְּטוּרִין מִן הַקַלְבּוֹן. וְהַשּׁוֹקֵל עַל יַד הַכּוֹהֵן, פָּטוּר מִן הַקַלְבּוֹן.
גהַנּוֹתֵן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל הֶעָנִי אוֹ עַל שְׁכֵנוֹ אוֹ עַל בֶּן עִירוֹ - אִם נְתָנוֹ לָהֶם מַתָּנָה, פָּטוּר מִן הַקַלְבּוֹן; שֶׁהֲרֵי נָתַן חֲצִי שֶׁקֶל מַתָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בַּשְּׁקָלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם חֲצִי הַשֶּׁקֶל עַל יָדָם דֶּרֶךְ הַלְוָאָה, עַד שֶׁיַּחְזִירוּ לוֹ כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם - חַיָּב בַּקַלְבּוֹן.
דהָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ מַה שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם, וְכֵן הַשֻּׁתָּפִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם - פְּטוּרִין מִן הַקַלְבּוֹן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֻׁתָּפִין שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּמְעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת, וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת; אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מָעוֹתָיו וְזֶה מָעוֹתָיו וְעֵרְבוּם, וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וְלֹא הוֹצִיאוּם - הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּקַלְבּוֹן.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ וְאַחַר זְמָן חָלְקוּ, וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ - חַיָּבִין בַּקַלְבּוֹן, עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה, וְיִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת.
ההָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיָה לָהֶן בְּהֵמָה וּכְסָפִים, וְחָלְקוּ בַּכְּסָפִים - חַיָּבִים בַּקַלְבּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַבְּהֵמָה.
חָלְקוּ הַבְּהֵמָה, וְלֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים - פְּטוּרִין מִן הַקַלְבּוֹן עַד שֶׁיַּחְלְקוּ הַכְּסָפִים, וְאֵין אוֹמְרִין: הֲרֵי הֵם עוֹמְדִין לַחֲלוּקָה.
והַנּוֹתֵן שֶׁקֶל לַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּחָשֵׁב לוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ, וְיִטֹּל חֲצִי שֶׁקֶל מִמַּה שֶׁנִּגְבָּה מִן הַחֲצָיִים - חַיָּב שְׁנֵי קַלְבּוֹנוֹת; שֶׁאִלּוּ הָיָה הַשֶּׁקֶל כֻּלּוֹ לַשְּׁקָלִים, הָיָה חַיָּב קַלְבּוֹן אֶחָד.
זכַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַקַלְבּוֹן? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרין, הָיָה הַקַלְבּוֹן חֲצִי מָעָה שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתָּן הַקַלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. וְהַקַּלְבּוֹנוֹת אֵינָן כַּשְּׁקָלִים, אֶלָא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִיּם בִּפְנֵי עַצְמָן, עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ.
חמִי שֶׁאָבַד שִׁקְלוֹ - חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ, עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשִּׁלְּחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֵן בְּיַד שָׁלִיחַ, וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ, אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא - הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע לָהֶם וְנִפְטָר, כְּדִין כָּל שׁוֹמְרֵי חִנָּם; וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה.
וְאִם אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ - אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן; תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה.
נִמְצְאוּ הַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַשָּׁלִיחַ - אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת; וְהָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה, וְהָאַחֲרוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה.
טשָׁלְּחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּאֹנֶס כְּגוֹן שֶׁלְּקָחוּם לִיסְטִים מְזֻיָּנִים, שֶׁהוּא פָּטוּר,
רוֹאִין: אִם אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה נֶאֱנַס, נִשְׁבָּע הַשָּׁלִיחַ לַגִּזְבָּרִים וּבְנֵי הָעִיר פְּטוּרִין - שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הָעָתִיד לִגָּבוֹת, וּבִרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הֵן, וּבְנֵי הָעִיר מַה הָיָה לָהֶן לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי לֹא מְסָרוּם אֶלָא לְשׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, אֲבָל הָאֹנֶס אֵינוֹ מָצוּי.
וְאִם אָבְדוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה - עֲדַיִן בִּרְשׁוּת בְּנֵי הָעִיר הֵם, וְהַשָּׁלִיחַ נִשְׁבָּע לְאַנְשֵׁי הָעִיר, וְהֵן מְשַׁלְּמִין.
נִשְׁבַּע וְגָבוּ שְׁקָלִים שֵׁנִית, וְאַחַר כָּךְ הֶחֶזִירוּם הַלִּיסְטִים - אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים, וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת; וְהַשְּׁנִיִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה, הֵם הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּגְנְבוּ בַּתְּחִלָּה וְאָבְדוּ אוֹ נֶאְנְסוּ וְחָזְרוּ; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים הֵן שֶׁהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר תְּחִלָּה.
יהַנּוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל לַחֲבֵרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לַשֻּׁלְחָנִי לִשְׁקֹל אוֹתוֹ עַל יָדוֹ, הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ: אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה - מָעַל הַשּׁוֹקֵל; שֶׁזֶּה הַשֶּׁקֶל בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הוּא, שֶׁכְּבָר תָּרְמוּ עַל הָעָתִיד לִגָּבוֹת, וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בִּמְמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ, וְנֶהְנָה בְּזֶה הַשֶּׁקֶל.
וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה - לֹא מָעַל, וְהוּא חַיָּב לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁנָּתַן לוֹ.
וְכֵן הַגּוֹזֵל אוֹ הַגּוֹנֵב חֲצִי שֶׁקֶל וּשְׁקָלוֹ, יָצָא; וְהוּא חַיָּב לְשַׁלַּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם, אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ.
יאהַנּוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְנִתְרְמָה תְּרוּמָה כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה - יִתְחַיֵּב בִּמְעִילָה, וְיֵצֵא יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל.
נְתָנוֹ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם; מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
הָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
יבהַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב - לֹא קָדַשׁ.
הִפְרִישׁ שְׁנַיִם, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָא אֶחָד: אִם בְּזֶה אַחַר זֶה, הָאַחֲרוֹן לֹא קָדַשׁ; וְאִם בְּבַת אַחַת, הָאֶחָד שְׁקָלִים וְהַשֵּׁנִי מוֹתַר שְׁקָלִים.
הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וּמֵת, יִפֹּל לִנְדָבָה.
יגהַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ, וְאָמַר 'אֵלּוּ לְשִׁקְלִי', אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט מָעָה מָעָה אוֹ פְּרוּטָה פְּרוּטָה, וּכְשֶׁהִתְחִיל לְלַקֵּט אָמַר 'הֲרֵינִי מְלַקֵּט מָעוֹת לְשִׁקְלִי' - אֲפִלּוּ לִקֵּט מְלוֹא כִּיס, נוֹתֵן מֵהֶן חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין; שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים - חֻלִּין.
ידמָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין תֵּבָה שֶׁל שְּׁקָלִים לְתֵבָה שֶׁל נְּדָבָה: קָרוֹב לַשְּׁקָלִים, יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים; קָרוֹב לַנְּדָבָה, יִפְּלוּ לַנְּדָבָה; מֶחְצָה לְמֶחְצָה, יִפְּלוּ לַנְּדָבָה - מִפְּנֵי שֶׁהַנְּדָבָה כֻּלָּהּ עוֹלָה לְאִשִּׁים, וְהַשְּׁקָלִים מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן לְעוֹלוֹת וְלִדְבָרִים אֲחֵרִים.
טווְכֵן כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצְאוֹת בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה, יִפְּלוּ לַקָּרוֹב.
נִמְצְאוּ מֶחְצָה לְמֶחְצָה: אִם בֵּין עֵצִים לַלְּבוֹנָה נִמְצְאוּ, יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה; בֵּין קִנִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה.
זֶה הַכְּלָל: הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב בְּכֻלָּן; מֶחְצָה לְמֶחְצָה, לְהַחְמִיר.
וְכָל הַמָּעוֹת הַנִּמְצְאוֹת בְּהַר הַבַּיִת, חֻלִּין - שֶׁאֵין הַגִּזְבָּר מוֹצִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקֵחַ לְקָרְבָּנוֹת.
