הִלְכוֹת שְׁקָלִים
מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהִיא: לִתֵּן כָּל אִישׁ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָׁנָה.
וּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
אמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִתֵּן כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה; אֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה - חַיָּב, וְשׁוֹאֵל מֵאֲחֵרִים אוֹ מוֹכֵר כְּסוּת שֶׁעַל כְּתֵפוֹ, וְנוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט..." (שמות ל, טו). וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ בִּפְעָמִים רַבּוֹת, הַיּוֹם מְעַט וּלְמָחָר מְעַט, אֶלָא נוֹתְנוֹ כֻּלּוֹ כְּאַחַת פַּעַם אַחַת.
במִנְיַן כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה בְּאוֹנֵס וּבִמְפַתֶּה וּבְמוֹצִיא שֵׁם רָע וְהוֹרֵג עֶבֶד, הוּא שֶׁקֶל הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה. וּמִשְׁקָלוֹ, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו, וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמָן בַּיִת שֵׁנִי. וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע? שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִיּוֹת.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
גסֶלַע הָיָה אַרְבָּעָה דִּינָרִין, וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעִין; וּמָעָה, הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה, וּמָעָה הָיְתָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין; וּפֻנְדְּיוֹן שְׁנֵי אִיסָרִין, וּפְרוּטָה אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בְּאִיסָר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמָּעָה, וְהִיא הַגֵּרָה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת; וּמִשְׁקַל הָאִיסָר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת, וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה.
דוְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים, וְהוּא הַנִּקְרָא 'דַּרְכּוֹן'. וְאֵלּוּ הַמַּטְבֵּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן, הֵן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם; וּכְבָר בֵּאַרְנוּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם.
המַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, זוֹ מִצְוָתָהּ - שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמָן, אֲפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וּלְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹקֵל פָּחוֹת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה.
ובִּזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ זְּמַן דַּרְכּוֹנוֹת, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִים, הָיָה כָּל אִישׁ נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי הַסֶּלַע, שֶׁהוּא שְׁנֵי דִּינָרִין; וּבִזְמָן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי הַסֶּלַע, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל פָּחוֹת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁל תּוֹרָה.
זהַכֹּל חַיָּבִין לִתֵּן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, כּוֹהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיּם וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים.
אֲבָל לֹא נָשִׁים, וְלֹא עֲבָדִים, וְלֹא קְטַנִּים; וְאִם נָתְנוּ, מְקַבְּלִין מֵהֶם. אֲבָל הַגּוֹיִים שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם. קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק, אֶלָא נוֹתֵן עָלָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ.
חהַשְּׁקָלִים, אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וּבִזְמָן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמָן שֶׁהוּא חָרֵב, אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָן נוֹהֲגִין.
טבְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים, כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ, וְיִהְיֶה עָתִיד לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, יֵשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִין בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְתוֹבְעִין בְּנַחַת; כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם - יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן - אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, יֵשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ, כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן.
וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן - מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ כְּסוּתוֹ.
יכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים - אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן, אוֹ הוּא עָתִיד לִתֵּן - אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכּוֹהֲנִים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; אֶלָא כְּשֶׁיִּתְּנוּ, מְקַבְּלִין מֵהֶן, וְתוֹבְעִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּתְּנוּ.
