אשִׁעוּר הַסֻּכָּה: גָּבְהָהּ - אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְלֹא יָתֵר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה. וְרָחְבָּהּ - אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים, וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף בְּרָחְבָּהּ אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ מִשִּׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, אוֹ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כָּל שֶׁהוּא - הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
בסֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ שָׁלוֹשׁ דְּפָנוֹת, פְּסוּלָה. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי דְּפָנוֹת גְּמוּרוֹת זֶה בְּצַד זֶה כְּמִין גַּם - עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ יָתֵר עַל טֶפַח, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלוֹשָׁה סָמוּךְ לְאֶחָד מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְדַיּוֹ. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ שָׁלוֹשׁ דְּפָנוֹת גְּמוּרוֹת.
וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת, שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לָהֶן.
גהָיוּ לָהּ שְׁתֵּי דְּפָנוֹת זֶה כְּנֶגֶד זֶה וּבֵינֵיהֶן מְפֻלָּשׁ - עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמַשֶׁהוּ, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלוֹשָׁה סָמוּךְ לְאַחַת מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וּכְשֵׁרָה; וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח. קָנִים הַיּוֹצְאִים מִסְּכַךְ הַסֻּכָּה לִפְנֵי הַסֻּכָּה, וְדֹפֶן אַחַת נִמְשֶׁכֶת עִמָּהֶן - הֲרֵי הֵן כַּסֻּכָּה.
דדְּפָנוֹת שֶׁהָיוּ דְּבוּקוֹת בְּגַג הַסֻּכָּה, וְלֹא הָיוּ מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ: אִם גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה; פָּחוֹת מִכֵּן, כְּשֵׁרָה. הָיוּ הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת בָּאָרֶץ, וְלֹא הָיוּ מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ - אִם גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקִין מִן הַגָּג כַּמָּה אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ הַדְּפָנוֹת מְכֻוָּנוֹת תַּחַת שְׂפַת הַגָּג. הִרְחִיק אֶת הַגָּג מִן הַדֹּפֶן שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה; פָּחוֹת מִכֵּן, כְּשֵׁרָה. תָּלָה מְחִצָּה שֶׁגָּבְהָהּ אַרְבָּעָה וּמַשֶׁהוּ בָּאֶמְצָע, בְּפָחוֹת מִשְּׁלוֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ, וּבְפָחוֹת מִשְּׁלוֹשָׁה סָמוּךְ לַגָּג - הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
ההָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת - אִם הָיוּ חֲזָקִים, אוֹ שֶׁקָּשַׁר אוֹתָם וְחִזֵּק אוֹתָם עַד שֶׁלֹּא תִהְיֶה הָרוּחַ הַמְּצוּיָה מְנִידָה אוֹתָם תָּמִיד, וּמִלֵּא בֵּין הָאֲמִירִים בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָנִיד אוֹתָם הָרוּחַ, וְקָשַׁר אוֹתָם - הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה שֶׁל יַּבָּשָׁה, אֵינָהּ מְחִצָּה.
והָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה - כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן, אוֹ עַל גַּבֵּי הַגָּמָל - כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב; לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲלוֹת בְּיוֹם טוֹב בָּאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה.
הָיוּ מִקְצַת הַדְּפָנוֹת עֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם וּמִקְצָתָן אִילָנוֹת - רוֹאִין, כָּל שֶׁאִלּוּ נִטְּלוּ הָאִילָנוֹת, הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד בַּדְּפָנוֹת שֶׁבִּידֵי אָדָם - עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.
זסֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ גָּג, פְּסוּלָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת זֶה בְּזֶה כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסָּמַךְ רֹאשׁ דֹּפֶן הַסֻּכָּה לַכּוֹתָל. וְאִם הָיָה לָהּ גָּג אֲפִלּוּ טֶפַח, אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ הַדֹּפֶן הַסָּמוּךְ לַכּוֹתָל מִן הַקַּרְקָע טֶפַח - הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. סֻכָּה עֲגוּלָה - אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפָהּ כְּדֵי לְרַבֵּעַ בָּהּ שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ זָוִית, הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
חסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּצִימִין - בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבִּפְנִים וְאֵין נִרְאִין מִבַּחוּץ, בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבַּחוּץ וְאֵין נִרְאִין מִבִּפְנִים - כְּשֵׁרָה.
טלֹא הָיוּ לָהּ פְּצִימִין - פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ אֶלָא שְׁנֵי צִדֵּי הָאַכְסַדְרָה, וְאֶמְצָעִי הָאַכְסַדְרָה אֵין בּוֹ כּוֹתֶל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֵין בּוֹ פְּצִימִין.
יסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי אוֹ עַל גַּבֵּי בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּסִּין - הֲרֵי זוֹ סֻכָּה כְּשֵׁרָה לְאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בִּלְבָד; מִתּוֹךְ שֶׁלֶּחִי זֶה וּפַסִּין אֵלּוּ מְחִצּוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת, נַחְשֹׁב אוֹתָן כִּמְחִצּוֹת לְעִנְיַן סֻכָּה.
יאנָעַץ אַרְבָּעָה קֻנְדָסִין עַל אַרְבַּע זָוִיּוֹת הַגָּג וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן - הוֹאִיל וְהַסִּכּוּךְ עַל שְׂפַת הַגָּג, כָּשֵׁר; וְרוֹאִין אֶת הַמְּחִצּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כְּאִלּוּ הֵן עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל שְׂפַת הַסִּכּוּךְ.
יבסֻכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה, וְיֵשׁ בְּכוֹתָלֶיהָ חַלּוֹנוֹת הַרְבֵּה - הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם פֶּתַח יָתֵר עַל עֶשֶׂר. אֲבָל אִם הָיָה בָּהּ פֶּתַח יָתֵר עַל עֶשֶׂר - אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד.
יגסֻכָּה שֶׁאַוִּירָהּ גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וּמִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת - אֵינוֹ מִעוּט, וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם.
מִעֲטָהּ בְּתֶבֶן וּבִטְּלוֹ - הֲרֵי זֶה מִעוּט; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עָפָר וּבִטְּלוֹ.
אֲבָל בֶּעָפָר סְתָם, אֵינוֹ מִעוּט.
הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֶשְׂרִים, אִם הָיְתָה צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן - יֵחָשְׁבוּ כְּגָג עָבֶה וּכְשֵׁרָה.
ידבָּנָה אִצְטַבָּה בָּהּ כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִית עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, אִם יֵשׁ בָּאִצְטַבָּה שִׁעוּר רֹחַב הַסֻּכָּה - כְּשֵׁרָה.
בָּנָה אִצְטַבָּה מִן הַצַּד: אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכּוֹתָל אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה; פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה.
בָּנָה אִצְטַבָּה בְּאֶמְצָעָהּ: אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכּוֹתָל אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, פְּסוּלָה; פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה, וּכְאִלּוּ הַמְּחִצּוֹת נוֹגְעוֹת בָּאִצְטַבָּה, וַהֲרֵי מִן הָאִצְטַבָּה עַד הַסִּכּוּךְ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים.
בָּנָה בָּהּ עַמּוּד, וְיֵשׁ בּוֹ הֶכְשֵׁר סֻכָּה - פְּסוּלָה, שֶׁאֵין אֵלּוּ מְחִצּוֹת הַנִּכָּרוֹת, וְנִמְצָא עַל גַּב הָעַמּוּד סְכָךְ כָּשֵׁר, בְּלֹא דְּפָנוֹת.
טוהָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה - אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת חֲקָק וְלַכּוֹתָל שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה; פָחוֹת מִכֵּן, כְּשֵׁרָה; שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלוֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּדָבוּק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת.
טזדָּפְנֵי סֻכָּה כְּשֵׁרִין מִן הַכֹּל - שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין אֶלָא מְחִצָּה מִכָּל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ מִבַּעֲלֵי חַיִּים. וְעוֹשֶׂה אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ דֹּפֶן בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִישַׁן בְּסֻכָּה כְּשֵׁרָה, שֶׁחֲבֵרוֹ דֹּפֶן לָהּ. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְדַעַת זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה דֹּפֶן; אֲבָל אִם עָשָׂהוּ לַדַּעַת - אָסוּר בְּיוֹם טוֹב, וּמֻתָּר בִּשְׁאָר יְמֵי הֶחָג. וְכֵן עוֹשֶׂה בְּכֵלִים דֹּפֶן רְבִיעִית בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל דֹּפֶן שְׁלִישִׁית, לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ בְּכֵלִים בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר הַסֻּכָּה, וְאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בְּיוֹם טוֹב.
