אהַכֹּל חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, כּוֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִיּם וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים; אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִין. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, וְטֻמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִּינוֹס - חַיָּבִין.
בכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הַחַיָּב יְדֵי חוֹבָתוֹ. לְפִיכָךְ אִשָּׁה אוֹ קָטָן שֶׁתָּקְעוּ בַּשּׁוֹפָר, הַשּׁוֹמֵעַ מֵהֶן לֹא יָצָא. אַנְדְּרוֹגִּינוֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ, וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. טֻמְטוֹם אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ, וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ - שֶׁהַטֻּמְטוֹם שֶׁנִּקְרַע, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא נְקֵבָה.
גוְכֵן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין - אֵינוֹ מוֹצִיא אֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ מוֹצִיא צַד חֵרוּת שֶׁבּוֹ.
אֶלָא כֵּיצַד יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ? שֶׁיִּשְׁמַע מִבֶּן חוֹרִין שֶׁיִּתְקַע לוֹ.
דהַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
נִתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא, אוֹ שֶׁנִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵן שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ.
המִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעָתוֹ, וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לְזֶה פְּלוֹנִי שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדְעוֹ - יָצָא, שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמְעֶנּוּ.
לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁמַע הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר - יָצָא, אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת; שֶׁהֲרֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
ויוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, אֵין תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר בְּכָל מָקוֹם; אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה מִשּׁוּם שְׁבוּת,
וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁתּוֹקְעִין - יָבוֹא עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה וְיִדְחֶה שְׁבוּת שֶׁל דִבְרֵיהֶם.
וְלָמָּה אֵין תּוֹקְעִין? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ, וְיוֹלִיכֶנוֹ לְמִי שֶׁיִּתְקַע לוֹ, וְיַעְבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְיָבוֹא לִידֵי אִסּוּר סְקִילָה - שֶׁהַכֹּל חַיָּבִים בַּתְּקִיעָה, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין לִתְקֹעַ.
זהַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ - אֵין מְעַכְּבִין אוֹתָן מִלִּתְקֹעַ בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵינָה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ. וּמֻתָּר לְגָדוֹל לְהִתְעַסֵּק עִמָּהֶן כְּדֵי לְלַמְּדָן בְּיוֹם טוֹב - בֵּין קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, בֵּין קָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ; שֶׁהַתְּקִיעָה אֵינָה אִסּוּרָהּ אֶלָא מִשּׁוּם שְׁבוּת.
חכְּשֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לִתְקֹעַ בַּשַּׁבָּת, לֹא גָזְרוּ אֶלָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ בֵּית דִּין; אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהָיָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ הַכֹּל תּוֹקְעִין בִּירוּשָׁלַיִם בַּשַּׁבָּת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִין. וְלֹא אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בִּלְבָד, אֶלָא כָּל עִיר שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ תְּחוּם יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיְתָה רוֹאָה יְרוּשָׁלַיִם - לֹא שֶׁתִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַנַּחַל, וְהָיְתָה שׁוֹמַעַת קוֹל תְּקִיעַת יְרוּשָׁלַיִם - לֹא שֶׁתִּהְיֶה בְּרֹאשׁ הָהָר, וְהָיְתָה יְכוֹלָה לָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם - לֹא שֶׁיִּהְיֶה נָהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם; אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר הָיוּ תּוֹקְעִים בַּשַּׁבָּת כִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל בִּשְׁאָר עָרֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין.
טוּבִזְּמַן הַזֶּה שֶׁחָרַב הַמִּקְדָּשׁ - כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין קָבוּעַ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ בָּאָרֶץ - תּוֹקְעִין בּוֹ בַּשַּׁבָּת.
וְאֵין תּוֹקְעִין בַּשַּׁבָּת, אֶלָא בְּבֵית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ; אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין, אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן סְמוּכִין. וְאֵין תּוֹקְעִין אֶלָא בִּפְנֵי בֵּית דִּין בִּלְבָד, כָּל זְמַן שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, וַאֲפִלּוּ נִנְעֲרוּ לַעֲמֹד וְלֹא עָמְדוּ, תּוֹקְעִין בִּפְנֵיהֶם. אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין, אֵין תּוֹקְעִין.
וְלָמָּה תּוֹקְעִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין? מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין זְרִיזִין הֵן, וְלֹא יָבוֹאוּ הַתּוֹקְעִין לְהַעֲבִיר הַשּׁוֹפָר בִּפְנֵיהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁבֵּית דִּין מַזְהִירִין אֶת הָעָם, וּמוֹדִיעִין אוֹתָן.
יבִּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים בַּגָּלֻיּוֹת - כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹקְעִין בָּרִאשׁוֹן, תּוֹקְעִין בַּשֵּׁנִי. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְלֹא הָיָה בַּמָּקוֹם בֵּית דִּין הָרְאוּיִין לִתְקֹעַ, תּוֹקְעִין בַּשֵּׁנִי בִּלְבָד.
