אאֵין כּוֹרְתִין בְּרִית לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמָּהֶן שָׁלוֹם וְנַנִּיחַ אוֹתָם לְעָבְדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית", אֶלָּא יַחְזְרוּ מֵעֲבוֹדָתָם אוֹ יֵהָרְגוּ.
וְאָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם". לְפִיכָךְ אִם רָאָה מֵהֶם אוֹבֵד אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר לֹא יַעֲלֶנּוּ; רָאָהוּ נָטוּי לָמוּת לֹא יַצִּילֶנוּ;
אֲבָל לְאַבְּדוֹ בְּיָדוֹ אוֹ לְדָחֳפוֹ לְבוֹר וְכַיּוֹצֵא בָזֶה - אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ מִלְחָמָה.
בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים, אֲבָל הַמּוֹסְרִים וְהַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוּרוֹסִין מִיִּשְׂרָאֵל - מִצְוָה לְאַבְּדָן בְּיָד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת, מִפְּנֵי שֶּׁהֵן מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה'.
במִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאָסוּר לְרַפֹּאת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים אֲפִלּוּ בְשָׂכָר.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה - מְרַפֵּא בְּשָׂכָר; אֲבָל בְּחִנָּם - אָסוּר.
וְגֵר תּוֹשָׁב, הוֹאִיל וְאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ - מְרַפְּאִים אוֹתוֹ בְּחִנָּם.
גאֵין מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וּבְסוּרְיָא - מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת.
וּמַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ שְׁכוּנָה. וְאֵין שְׁכוּנָה פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה.
וְאֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת, וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת.
וּמִפְּנֵי מָה הֶחֱמִירוּ בַשָּׂדֶה? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתַּיִם: מַפְקִיעָהּ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וְנוֹתֵן לָהֶם חֲנָיָה בַקַּרְקַע.
וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ אַרְצֵנוּ.
דאַף בַּמָּקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְהַשְׂכִּיר - לֹא לְבֵית דִּירָה הִתִּירוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְנֶאֱמַר: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ". אֲבָל מַשְׂכִּיר לָהֶם בָּתִּים לַעֲשׂוֹתָם אוֹצָר.
וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶם פֵּרוֹת וּתְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע; אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיָּקֹץ אוֹ מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ וְקוֹצֵץ.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹכְרִין לָהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" - לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָיָה בַקַּרְקַע, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה לָהֶם קַרְקַע - יְשִׁיבָתָן יְשִׁיבַת עֲרַאי הִיא.
וְכֵן אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן וַאֲפִלּוּ לוֹמַר 'כַּמָּה נָאֶה עוֹבֵד כּוֹכָבִים זֶה בְּצוּרָתוֹ!'
קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּסַפֵּר בִּשְׁבַח מַעֲשָׂיו, אוֹ שֶׁיְּחַבֵּב דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" - לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵן בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לְהִדַּבֵּק עִמּוֹ וְלִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים.
וְאָסוּר לִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם; אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" - בִּמְכִירָה וְלֹא בִנְתִינָה.
המְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
וְאֵין מְמַחִין בִּידֵי עֲנִיֵּי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְיוֹם חַגָּם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם.
וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַשּׁוּק נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ.
ואֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים אוֹ שֶׁיַּד עוֹבְדֵי כוֹכָבִים תַּקִּיפָה עַל יִשְׂרָאֵל.
אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם - אָסוּר לָנוּ לְהַנִּיחַ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים בֵּינֵינוּ.
וַאֲפִלּוּ יוֹשֵׁב יְשִׁיבַת עֲרַאי אוֹ עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּסְחוֹרָה - לֹא יַעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ, אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" - אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה.
וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת - הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב.
וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג; אֲבָל שֶׁלֹּא בִזְמַן הַיּוֹבֵל - אֵין מְקַבְּלִין אֶלָּא גֵּר צֶדֶק בִּלְבַד.
