אהָעוֹשֶׂה אוֹב אוֹ יִדְּעוֹנִי בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן - חַיָּב כָּרֵת; וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה - נִסְקָל. הָיָה שׁוֹגֵג - מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה.
כֵּיצַד הוּא מַעֲשֵׂה הָאוֹב? זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַקְטִיר קְטֹרֶת יְדוּעָה וְאוֹחֵז שַׁרְבִיט שֶׁל הֲדַס בְּיָדוֹ וּמְנִיפוֹ; וְהוּא מְדַבֵּר בַּלָּאט בִּדְבָרִים יְדוּעִים אֶצְלָם, עַד שֶׁיִּשְׁמַע הַשּׁוֹאֵל כְּאִלּוּ אֶחָד מְדַבֵּר עִמּוֹ וּמְשִׁיבוֹ עַל מַה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל, בִּדְבָרִים מִתַּחַת הָאָרֶץ, בְּקוֹל נָמוּךְ עַד מְאֹד, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ נִכָּר לָאֹזֶן אֶלָּא בַּמַּחֲשָׁבָה מַרְגִּישׁ בּוֹ. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ גֻּלְגֹּלֶת הַמֵּת וּמַקְטִיר לָהּ וּמְנַחֵשׁ בָּהּ עַד שֶׁיִּשְׁמַע כְּאִלּוּ קוֹל יוֹצֵא מִתַּחַת שֶׁחְיוֹ, שָׁפֵל עַד מְאֹד, וּמְשִׁיבוֹ. כָּל אֵלּוּ - מַעֲשֵׂה אוֹב הֵן וְהָעוֹשֶׂה אֶחָד מֵהֶן נִסְקָל.
בכֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַיִּדְּעוֹנִי? מַנִּיחַ עֶצֶם עוֹף שֶׁשְּׁמוֹ 'יַדּוּעַ' בְּפִיו, וּמַקְטִיר וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּפֹּל כְּנִכְפֶּה וִידַבֵּר בְּפִיו דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לִהְיוֹת. וְכָל אֵלּוּ מִינֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן. וְאַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים".
גהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ: בִּרְצוֹנוֹ וּבְזָדוֹן - חַיָּב כָּרֵת; בְּשׁוֹגֵג - מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה.
וְאִם עָשָׂה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה - נִסְקָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמַת וְגוֹ'". וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ".
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים? מַדְלִיק אֵשׁ גְּדוֹלָה וְלוֹקֵחַ מִקְצָת זַרְעוֹ לְמָסְרוֹ לְכֹהֲנֵיהֶם עוֹבְדֵי הָאֵשׁ; וְאוֹתָן הַכֹּהֲנִים נוֹתְנִין הַבֵּן לְאָבִיו - אַחַר שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָן לְהַעֲבִירוֹ בָאֵשׁ בִּרְשׁוּתוֹ - וַאֲבִי הַבֵּן הוּא שֶׁמַּעֲבִיר בְּנוֹ עַל הָאֵשׁ בִּרְשׁוּת הַכֹּהֲנִים, וּמַעֲבִירוֹ בְּרַגְלָיו מִצַּד זֶה לְצַד אַחֵר בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת, לֹא שֶׁהוּא שׂוֹרְפוֹ לַמֹּלֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׂוֹרְפִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אַחֶרֶת אֶלָּא בְּהַעֲבָרָה בִּלְבַד - הָיְתָה עֲבוֹדָה זוֹ שֶׁשְּׁמָהּ 'מֹלֶךְ'. לְפִיכָךְ, הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אַחֶרֶת חוּץ מִמֹּלֶךְ - פָּטוּר.
דאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ סְקִילָה עַד שֶׁיִּמְסֹר בְּנוֹ לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִירוֹ בְּרַגְלָיו בָּאֵשׁ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. מָסַר וְלֹא הֶעֱבִיר, הֶעֱבִיר וְלֹא מָסַר; אוֹ שֶׁמָּסַר וְהֶעֱבִיר שֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ הַעֲבָרָה - פָּטוּר, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר מִקְצָת זַרְעוֹ וְיַנִּיחַ מִקְצָת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ" - מִקְצָתוֹ, וְלֹא כֻלּוֹ.
האֶחָד זֶרַע כָּשֵׁר וְאֶחָד זֶרַע פָּסוּל, אֶחָד בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַל כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ - הוּא חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן זַרְעוֹ. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר אֶחָיו אוֹ אַחְיוֹתָיו אוֹ אֲבוֹתָיו אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר עַצְמוֹ - פָּטוּר. הֶעֱבִיר אֶחָד מִזַּרְעוֹ וְהוּא יָשֵׁן אוֹ שֶׁהָיָה סוֹמֵא - פָּטוּר.
ומַצֵּבָה שֶׁאָסְרָה תוֹרָה, הִיא: בִּנְיָן שֶׁהַכֹּל מִתְקַבְּצִין אֶצְלָהּ, וַאֲפִלּוּ לַעֲבֹד אֶת ה' שֶׁכֵּן הָיָה דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה". וְכָל הַמֵּקִים מַצֵּבָה - לוֹקֶה.
וְכֵן אֶבֶן מַשְׂכִּית הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה עָלֶיהָ לַשֵּׁם - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת עָלֶיהָ". מִפְּנֵי שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים לְהַנִּיחַ אֶבֶן לְפָנֶיהָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת עָלֶיהָ, לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין כֵּן לַה'.
וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו עַל הָאֶבֶן וְנִמְצָא כֻלּוֹ מֻטָּל עָלֶיהָ - שֶׁזּוֹ הִיא הִשְׁתַּחֲוָיָה הָאֲמוּרָה בַתוֹרָה.
זבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת [הַמְּקוֹמוֹת]; אֲבָל בְּמִקְדָּשׁ - מֻתָּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל הָאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאַרְצְכֶם" - בְּאַרְצְכֶם אִי אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים עַל הָאֲבָנִים, אֲבָל אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים עַל הָאֲבָנִים הַמְּפֻצָּלוֹת בְּמִקְדָּשׁ.
וּמִפְּנֵי זֶה נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַצִּיעַ מַחְצְלָאוֹת בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָרְצוּפוֹת בַּאֲבָנִים; אוֹ מִינֵי קַשׁ וָתֶבֶן לְהַבְדִּיל בֵּין פְּנֵיהֶם וּבֵין הָאֲבָנִים. וְאִם לֹא מָצָא דָּבָר מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הָאֶבֶן - הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וּמִשְׁתַּחֲוֶה, אוֹ שׁוֹחֶה עַל צִדּוֹ וּמַטֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַדְבִּיק פָּנָיו בָּאֶבֶן.
חכָּל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַה' עַל הָאֲבָנִים הַמְּפֻצָּלוֹת בְּלֹא פִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם - אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת; אֲבָל לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים: אֶחָד הִשְׁתַּחֲוָיָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אוֹ בְּלֹא פִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, מִשָּׁעָה שֶׁיִּכְבּשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע - נִסְקָל.
טהַנּוֹטֵעַ אִילָן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ אוֹ בְכָל הָעֲזָרָה, בֵּין אִילַן סְרָק בֵּין אִילַן מַאֲכָל, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאוֹ לְנוֹי לַמִּקְדָּשׁ וְיֹפִי לוֹ - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ", מִפְּנֵי שֶׁהָיָה זֶה דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים: נוֹטְעִין אִילָנוֹת בְּצַד מִזְבֵּחַ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שָׁם הָעָם.
יאָסוּר לַעֲשׂוֹת אַכְסַדְרָאוֹת שֶׁל עֵץ בְּמִקְדָּשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּחֲצֵרוֹת - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַבִּנְיָן וְאֵינוֹ עֵץ נָטוּעַ - הַרְחָקָה יְתֵרָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עֵץ"; אֶלָּא כָּל הָאַכְסַדְרָאוֹת וְהַסְּבָכוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ - שֶׁל אֶבֶן הָיוּ, לֹא שֶׁל עֵץ.
