בס"ד. שיחת ש"פ מטות-מסעי, ר"ח מנחם-אב, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

א. דובר בהתוועדות הקודמת1 בנוגע לענין "בין המצרים", שצריך לפעול בהם הענין ד"והפכתי אבלם לששון"2, שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה3.

וכיון שזוהי הבטחה שנאמרה ב"תורת אמת", הרי בודאי שכך יהי' בפועל, ולא עוד אלא שכך היא המציאות באמת כבר עתה – ע"ד מש"נ לאברהם אבינו בנוגע לארץ ישראל: "לזרעך נתתי את הארץ"4, והיינו, שאע"פ שנתינת הארץ לבנ"י בפועל היתה כמה דורות לאח"ז, מ"מ נאמר "נתתי", לשון עבר, כי "אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשוי'"5, אלא שבעולם הרי זה עדיין בהעלם, אבל בתורה הרי זה כבר בגילוי.

ב. ובזה ניתוסף עוד יותר – כשמקשרים זאת עם ענין גשמי (כדלקמן ס"ד), שעי"ז ממהרים את המשכת הענין (שלא ישאר ברוחניות, אלא יומשך) למטה בגשמיות.

ובהקדים – שמצינו בכמה נבואות שמקשרים את הנבואה עם ענין גשמי, ולדוגמא – בנבואה הקשורה עם בין המצרים: "ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה רואה ירמיהו ואומר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו"6 – דלכאורה אינו מובן: מדוע הוצרך הקב"ה להראות לו "מקל שקד", ולא הי' די שיאמר לו "שוקד אני על דברי לעשותו"? אך הענין הוא, שהקישור של הנבואה עם דבר גשמי – "מקל שקד" – פועל למהר קיום היעוד והנבואה בגשמיות העולם7.

ויתירה מזה מצינו בכמה נבואות, שהנביא נצטווה לעשות פעולה גשמית, כמו "שכב על צדך וגו'"8, וכיו"ב, שזוהי ה"אחיזה" בגשמיות שפועלת וממהרת המשכת הענין בפועל ממש.

ג. וענין זה בא בהמשך להמדובר בהתוועדות הקודמת9, שמצינו בכמה מצוות הקשורים עם ענין של זכרון, שלא די בזכירה בדיבור בלבד, אלא צריך לקשר זאת עם ענין של מעשה, וכמו בפסח, שנוסף על האמירה "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים"10, מקשרים זאת עם דבר גשמי, כמנהג ישראל (תורה הוא11 ) להניח על הקערה דברים שמזכירים את הזבחים ואת הפסחים – זרוע (לזכר הפסח) וביצה (לזכר החגיגה)12, שעי"ז פועלים שהתפלה והבקשה "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" תומשך ותתקיים בפועל.

ועפ"ז נתבאר גם בנוגע למ"ש בכתבי האריז"ל13 שמצות מזוזה מצילה מיצה"ר כו' – דלכאורה אינו מובן כלל איך מצילה מצות מזוזה מהיצה"ר, בה בשעה שהיצה"ר נמצא בחלל השמאלי שבלב, כמ"ש14 "לב כסיל לשמאלו", כך, שבכל מקום שבו נמצא האדם, הן בתוך הבית והן מחוץ לבית, הנה כשם שיש בלבו חלל הימני יש בו גם חלל השמאלי עם היצה"ר כו', ומה מועילה לזה קביעת המזוזה על פתח ביתו?

אך הענין הוא – שהמעשה והסימן הגשמי של האדם שקובע על פתח ביתו מזוזה שבה כתוב "שמע ישראל גו' ה' אחד"15, שרומז על הביטול של ז' רקיעים וארץ (ח') וד' רוחות העולם לאלופו של עולם (כמ"ש הב"י16 ), פועל ענין השמירה – כמרומז בר"ת השם שכתוב ע"ג המזוזה: "שומר ד.לתות י.שראל"17 – לא רק על פתח הבית כפשוטו, אלא גם על פתח הלב (לא רק הגשמי, אלא גם הרוחני), שעליו נאמר18 "לפתח חטאת רובץ", שה"חטאת" לא יוכל להכנס ב"פתח" (עכ"פ בנוגע למעשה בפועל, ש"הוא העיקר"19, שהרי לא מענישים על מחשבה כו'20 ).

ד. ומזה מובן גם בנוגע לפעולת הענין ד"והפכתי אבלם לששון" – עי"ז שמקשרים עם ענין גשמי:

בנוגע לר"ח מנ"א – שכולל את כל ימי חודש מנ"א (שלכן נקרא בשם "ראש חודש", ולא תחלת החודש כו'21 ) – איתא במשנה22 : "משנכנס אב וכו'", שישנם כמה הגבלות בנוגע לעניני השמחה כו', כי, אע"פ שרוב ימי החודש הם ימי נחמה, הרי ישנם תשעת הימים הראשונים שבהם צריך לפעול הענין ד"והפכתי אבלם לששון".

ובענין זה יש מעלה מיוחדת בקביעות שנה זו שר"ח מנ"א חל בשבת, שלא זו בלבד שאז מותר לאכול בשר ולשתות יין, אלא שמצוה "לענגו בעונג אכילה ושתי' .. להרבות בבשר ויין"23,

– ובפרט ע"פ מה ששמעתי מאאמו"ר ז"ל24, שבשבתות של בין המצרים (ובפרט בתשעת הימים) צריך להדר בענין העונג שע"י אכילת בשר ושתיית יין יותר מבשאר שבתות השנה, כי, אם יחסר בזה בשאר שבתות השנה, הרי זה רק חסרון בהידור מצות עונג שבת, אבל אם יחסר בזה בשבתות אלו, יכול הרואה לחשוב שזהו בגלל ענין של אבלות שאסור בשבת כו' –

ולכן יכולים לקשר את הענין ד"והפכתי אבלם לששון" עם דבר גשמי ש"משמח אלקים ואנשים"25 – יין גשמי, שלכן "אין אומרים שירה אלא על היין"26. ועי"ז ממהרים את קיום היעוד "והפכתי אבלם לששון" בפועל ממש.

ה. ויש להוסיף בזה, שהשמחה שבענין היין קשורה עם כללות ענין הגאולה:

בנוגע לטעם ש"יין" "משמח אלקים ואנשים", מבואר בחסידות27 שזהו לפי שענינו של יין הוא גילוי ההעלם, שהרי היין הי' תחילה טמון בענבים, ואח"כ בא לידי גילוי; ולכן הרי זה פועל שמחה, שענינה גילוי ההעלם.

וענין זה קשור גם עם הגאולה מהגלות:

בנוגע לסיבת הגלות – "מפני חטאינו גלינו מארצנו"28 – ידועה השאלה בזהר29 : "ונפש כי תחטא30 – תווהא", איך יתכן שאצל איש ישראל יהי' ענין של חטא ח"ו?!

ושאלה זו היא גם ע"פ נגלה דתורה, שהרי ידוע פס"ד הרמב"ם31 בנוגע לכל אחד מישראל, ש"מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", וא"כ, איך יתכן שיעבור על רצון ה'?!

והתירוץ היחידי על זה – כמ"ש הרמב"ם בהמשך דבריו, ש"יצרו הוא שתקפו", והיינו, שפעולת היצר אינה לשנות ח"ו טבעו של איש ישראל, אלא הוא רק מעלים על רצונו האמיתי ("לעשות את כל המצוות כו'"), שישאר בפנימיות ולא יבוא לידי גילוי.

ומזה מובן, שכדי לבטל את סיבת הגלות ולפעול את הגאולה, צריך לבטל את ההעלם וההסתר ולגלות את פנימיותו של איש ישראל. ולכן הרי זה קשור עם ענין היין המשמח – שענינו גילוי הפנימיות.

וענין זה מודגש ביותר ביום השבת, כיון שגם ענינו של יום השבת הוא גילוי הפנימיות:

איתא בירושלמי32 שאפילו עם הארץ אינו משקר בשבת. ומזה מובן, שביום חול יתכן שיאמר דבר שקר. ולכאורה איך יתכן הדבר, הרי התורה אמרה33 "מדבר שקר תרחק"?! – אך הענין הוא, כאמור לעיל, ש"יצרו הוא שתקפו", להעלים על הפנימיות שלו.

ואעפ"כ, ביום השבת אינו משקר, והיינו, שאע"פ שנשאר ע"ה, ולא נעשה ת"ח (שהרי אי אפשר להיות ת"ח ללא יגיעה, כמארז"ל34 "לא יגעת ומצאת אל תאמין"), מ"מ אינו משקר בשבת, כיון שענינו של יום השבת הוא גילוי הפנימיות35.

ו. ומזה מובן שבשבת ר"ח מנ"א צריכה להיות שמחה גדולה, רבה ועצומה ונפלאה, שנמשכת על הימים שלאח"ז (שהרי מיום השבת מתברכין כולהו יומין36, ומר"ח נמשך על כל ימי החודש), ושמחה זו ממהרת ופועלת קיום היעוד "והפכתי אבלם לששון".

וכיון ששמחה פורצת גדר37, ועאכו"כ שמחה רבה כזו – פורצת השמחה את כל הגדרים,

– כולל גם פריצת הגדר שלכאורה לא שייך לדלג ("אַריינטאַנצן") לתשעת הימים יחד עם משיח צדקנו באופן שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, כל זמן שישנו עדיין הענין ד"מפני חטאינו", שבהכרח לבטלו כדי לבטל את הענין ד"גלינו מארצנו" –

ו"מיד הן נגאלין"38, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובשמחה וטוב לבב.

* * *

ז. בהמשך להאמור לעיל שצריך לקשר ענין של נבואה וכיו"ב עם דבר גשמי ופעולה גשמית בפועל ממש – הנה כן הוא בכללות הענין דתומ"צ, ש"המעשה הוא העיקר"19, וכידוע פתגם בעל הגאולה39 שבכל ענין של לימוד והתבוננות כו' צ"ל ה"בכן" – שזהו"ע של מעשה בערך הלימוד וההתבוננות – שבוחן ומאמת את הלימוד וההתבוננות.

וזהו גם כללות הענין ד"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"40, והיינו, שנוסף על ענין המעשה שבתלמוד עצמו, שהו"ע הדיבור בתורה, שהרי "עקימת שפתיו הוי מעשה"41, ועד שהלימוד צ"ל באופן ד"ערוכה בכל"42, ב"רמ"ח אברים" (שרובם אינם שייכים לענין ההבנה וההשגה) שדוקא אז "משתמרת"43 באופן נצחי, צ"ל הלימוד באופן שמביא לידי מעשה בפועל, שהוא העיקר.

ובפרט ע"פ המבואר בהמשך תרס"ו44, שכאשר הלימוד הוא באופן שנוגע להלכה למעשה בפועל, אזי משתדל הלומד להתייגע ולהתעמק יותר כדי להגיע לאמיתת הענין, וללא פניות כו', בידעו, שבמסקנת לימודו תלוי' ההנהגה בענין של מעשה בפועל.

ועד"ז בנוגע למצוות – שיש בהם מעשה המצוה, ברכת המצוה (דיבור) וכוונת המצוה (מחשבה) – שהעיקר הוא מעשה המצוה, ואם כיוון את כל הכוונות ולא קיים את המצוה במעשה בפועל, לא יצא י"ח, וכמו"כ ברכת המצוה אינה על הכוונה אלא על המעשה דוקא [ועד שהמעשה בוחן ומאמת גם את הדיבור והמחשבה, שהברכה אינה לבטלה ח"ו, והכוונה היא כדבעי כו'], שעל ידו דוקא נפעלת פעולת המצוה – אברים דמלכא45 – לבקוע ("דורכברעכן") את העלם הגשם ולהמשיך בו קדושה, שזהו כללות הענין ד"ושכנתי בתוכם"46.

ח. ועד"ז בנוגע להתוועדות זו, שנוסף לכך שצריכה לפעול – ובודאי תפעל – הענין ד"והפכתי אבלם לששון", ה"ה צריכה לפעול גם בנוגע למעשה בפועל.

ולכל לראש – בנוגע להמדובר לאחרונה אודות חמשת המבצעים, שנוסף על מה שהחליטו לעסוק ועסקו בפועל עד עתה, יש להוסיף ולהגביר חיל ביתר שאת וביתר עוז.

ובפרט שעניני המבצעים שייכים גם ביום הש"ק:

מבצע תורה, וכן בית מלא ספרים – בודאי שייך בפועל ממש גם ביום השבת.

וכן מבצע צדקה שייך בפועל ממש ביום השבת – ע"י נתינת עניני אכילה ושתי'.

ואפילו מבצע תפילין ומבצע מזוזה – הנה אע"פ שבשבת לא מניחים תפילין ולא קובעים מזוזה, הרי פעולת התפילין והמזוזה ישנה בודאי גם בשבת, וכמו ענין השמירה שע"י המזוזה, "ה' ישמר צאתך ובואך גו'"47, "שומר דלתות ישראל"17, שישנו הן בימות החול והן ביום השבת, ובפרט שמצות מזוזה אינה רק בעת קביעת המזוזה על פתח הבית, אלא המצוה היא שהמזוזה תהי' קבועה, וענין זה ישנו בפועל גם ביום השבת.

ובכל אופן, קבלת החלטות טובות לעסוק בכהנ"ל לאחרי יום השבת, במשך תשעת הימים ובמשך כל החודש – בודאי יכולה וצריכה להיות ביום הש"ק, שהרי מפקחין על צרכי ציבור בשבת48.

ט. וענין זה ימהר עוד יותר את קיום היעוד "והפכתי אבלם לששון", בביאת משיח צדקנו,

ואז ימשיכו לעסוק בכל ענינים אלו מתוך הרחבה והרווחה כו' – שהרי אין הכוונה שע"י קיום התומ"צ בכלל וההתעסקות בחמשת המבצעים בפרט פועלים את הגאולה ואז יכולים לנוח... אלא אדרבה: "ושם נעשה לפניך .. כמצות רצונך"28, שדוקא בימות המשיח יהי' קיום התומ"צ בתכלית השלימות49, ויתירה מזה בנוגע לתורה, שתורת עוה"ז הבל היא לגבי תורתו של משיח50.

אלא שכל הענינים דלעת"ל תלויים במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות51, שעל ידם פועלים ש"מיד הן נגאלין"38 – גאולה כפשוטה,

– וכפי שאמר אדמו"ר מהר"ש לצ"צ, שצריכים ביאת המשיח כפשוטו, ולא די בענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" כפי שנפעל ע"י הדפסת הלקוטי תורה52 –

עי"ז שיעמוד מלך מבית דוד שיכוף כל ישראל לילך בדרך התורה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' וינצח, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל53, בקרוב ממש.

* * *

י. בהמשך להאמור לעיל – יש להוסיף ולהעיר54 (אף שפשוט ומובן הוא) ועיקר הוא:

כהנ"ל – הן בשיחת ועש"ק וער"ח מנ"א55, והן במכתב ט"ו בתמוז56 – שהזמ"ג לפעולות אלו ולהתחלתן קודם התחלת ביהמ"צ וקודם (ובמשך) ט' הימים דתחלת מנ"א – הכוונה היא שזמנים הנ"ל דורשים כהנ"ל – בלשון הידוע57 – ב"העדפה וזהירות וזריזות יתרה ביתר שאת וביתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה" מבשאר זמנים,

אבל אם עבר יום ראשון מזמנים הנ"ל או שני ימים וכו' ולא עשה (מאיזו סיבה שתהי') – פשיטא שצ"ל עשי' נמרצה בכהנ"ל, ואדרבה: צריך למלאות את אשר החסיר58, נוסף על עבודת היום ביומו.

וי"ל שכיון שבנדו"ז, מקום להצטער ולהתחרט על אשר לא התחיל במועד הנ"ל – בתוקפה הוראת חז"ל59 : הי' רגיל לקרות דף א' יקרא ב' דפים כו'60 – לעשות בכהנ"ל בכפליים לתושי'61.

*

יא. המשך הביאור בנוגע להפטרת שבת ר"ח מנ"א, "שמעו", שצריך להוסיף גם פסוק ראשון ואחרון דהפטרת שבת ר"ח – נכלל בשיחת ועש"ק סט"ו ואילך62.

(וסיים:)

והמעשה הוא העיקר – שיקויים בפועל מ"ש בסיום הפטרת שבת ר"ח: "והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני"63,

– וכדאיתא בילקוט64 (ומבואר בחסידות65 ): "אמרו ישראל, רבש"ע, אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלשת פעמי רגלים ורואים את השכינה, אמר להם הקב"ה, בני, בעוה"ז (אפילו בזמן בית ראשון שהיו כל החמשה דברים כו'66 ) הייתם עולים בשנה שלש פעמים, כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים שם בכל חודש וחודש, שנאמר והי' מדי חודש בחדשו וגו'", והיינו, שלא יצטרכו להמתין לשלש רגלים, אלא יעלו בכל ר"ח ובכל שבת; ומוסיף בילקוט67 : "והיאך באים בראש חודש ובשבת מסוף העולם, אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים .. והוא שהנביא מקלסן מי68 אלה כעב תעופינה" –

בביהמ"ק השלישי, "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך"28, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

* * *

יב. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויסעו ממרה ויבואו אלימה.

* * *

יג. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק69 "וישב בה עד מות הכהן הגדול", "שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים, אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. דבר אחר, לפי שהי' לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו",

– (א) דלכאורה: כיון שהישיבה בעיר מקלט היא כדי להציל מנקמת גואל הדם, מדוע צריך לישב זמן רב כ"כ "עד מות הכהן הגדול", בה בשעה שמטבע הדברים תשוב חמתו של גואל הדם לאחרי משך זמן קצר (כפי שמצינו בדברי רבקה ליעקב שלאחרי "ימים אחדים" "תשוב חמת אחיך"70 ). ולכן מפרש רש"י שבישיבת הרוצח בעיר מקלט "עד מות הכהן הגדול" יש גם ענין בפני עצמו (מלבד ההצלה מנקמת גואל הדם), מב' טעמים: "אינו כדאי (הרוצח) שיהא לפני כהן גדול"71, או "לפי שהי' לו .. להתפלל כו'"72 ; (ב) ענין הכפרה שנפעל ע"י מיתת הכה"ג73 –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ג ע' 206 ואילך.

יד. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר – הנה:

בנוגע לפ' מטות – יש הערה בפ' שלח74 בנוגע למלחמת מדין, ש"הקב"ה אמר75 נקם נקמת בני ישראל, ומשה אמר76 נקמת הוי'", שכבר דובר על זה פעם77.

ובנוגע לפ' מסעי – ישנו ביאור אאמו"ר78 בענין השייכות של כה"ג לאריכות ימים (כנ"ל מפירוש רש"י שהכה"ג בא להאריך ימיהם), "כמ"ש79 אורך ימים בימינה, הרי שאריכות ימים נמשך מבחי' ימין דהיינו חסדים .. והוא בחי' כה"ג".

טו. המשך הביאור ב"יינה של תורה" שבפירוש רש"י, בנוגע לשייכות של שני הקצוות שבעם ישראל: הדרגא הכי נעלית – כהן גדול80, והדרגא הפחותה ביותר – מכה נפש81, שכפרת מכה נפש בשגגה82 תלוי' בכה"ג83 – נכלל בלקו"ש הנ"ל.

וענין זה מודגש גם בהמוזכר לעיל (סי"ד) אודות מלחמת מדין, ש"נקמת בני ישראל" ו"נקמת הוי'" הם ענין אחד שאי אפשר לחלק ביניהם!

והגע עצמך:

הענין ד"נקמת בני ישראל מאת המדינים" – שייך לאלו מבנ"י שנכשלו בחטא של בנות מדין, שהי' קשור גם עם ענין של ע"ז כו' (כמובא בפירוש רש"י84 ), הן אלו שנהרגו ע"י דייני ישראל, והן אלו שמתו במגיפה85.

ואעפ"כ, הנה גם על יהודים כאלו אומר משה רבינו – משה אמת ותורתו אמת86 – ש"נקמת בני ישראל" היא "נקמת הוי'", שבזה מודגשת גודל מעלתן של בנ"י.

טז. ומזה מובן כמה חמור הדבר – עד שאין מילים לתארו כו' – שרוצים להכניס לעם ישראל גוים שרושמים אותם בתור יהודים, בה בשעה שבנוגע ל"מדינים" ישנו לא רק הענין ד"נקמת בני ישראל", שגם זה כשלעצמו דבר חמור ביותר ("אַ געוואַלדיקע זאַך"), אלא גם הענין ד"נקמת ה'".

דבר כזה – אפילו "קומוניסטים" במדינה ההיא לא העלו על דעתם לעשותו, ואילו כאן, ישנם יהודים שמכריזים שהם אלו שמדברים כביכול בשם דת ישראל ובשם התורה, והם אלו שאחראים לפירצה במחיצה שבין ישראל לעמים, עי"ז שסוחבים את הגוי לתוך עם ישראל!

והרי זה בדוגמת מה שאירע עם זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני, שהקריב את המדינית לעיני משה, באמרו שמותר הדבר ע"פ תורה, שכן, "בת יתרו מי התירה לך"87.

ולכאורה: גם אם הוא בעל תאוה, ואינו יכול להתגבר על יצרו שאנסו – מה לו לסחוב ("אַריינשלעפּן") את משה רבינו לענין זה?!...

והסיבה לכך שהתורה מספרת זאת – בה בשעה שאפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"88, ועאכו"כ כשמדובר אודות נשיא שבט בישראל – כדי להודיע ולהזהיר שיכול להיות מעמד ומצב שיבוא מישהו שיבחר וימנה את עצמו בתור "נשיא בית אב לשמעוני", ויכריז שיש לו סמיכה לרבנות איש מפי איש עד משה רבינו, כך, שכל מעשיו הם ע"פ תורה, והוא יסחוב ויכניס "בנות מדין" לעם ישראל רח"ל!

יז. וכל זה כדאי הוא לו – כדי שיוכל לשבת על ה"כסא"!

הוא הגיע כבר למעמד ומצב שאיבד לגמרי את הבושה – שהרי הי' צריך להתבייש בעצמו בפני אשתו ובני ביתו, בפני יהודי שפוגש ברחוב, ואפילו בפני הגוי שאותו הוא רושם בתור יהודי, ונותן לו שלושים אלף דולר מכספים שיהודים תורמים במגביות של "כל נדרי"... – בה בשעה שהגוי בעצמו יודע את השקר שבדבר, ויודע גם שפלוני עושה זאת רק בגלל שלא מוכן לוותר על ה"כסא"!...

וגם לאחרי שבעל-כרחו הורידו אותו מה"כסא" – הרי הוא מנסה בכל כחותיו לחזור ולקבל את ה"כסא", ומחפש פשרות ונוסחאות שונות ומשונות בנוגע לענין הגיור, וכמו הנוסח שהגיור יהי' "כנהוג ומקובל בישראל מדור דור", שזהו נוסח שאין בו ממש, כיון שיכול להתפרש גם על הדורות שהנהגתם לא היתה כדבעי, כמו דורו של זמרי בן סלוא, ה"דור ששופט את שופטיו"89, דורו של ירבעם בן נבט, דורו של אחאב – שכשם שלא הקפידו על כו"כ עניני תומ"צ, כמו"כ לא הקפידו על גיור כהלכה, וכמובן מהמסופר בתנ"ך90 והשקו"ט בגמרא91 בנוגע לגירי אריות כו'; ועד"ז בנוגע לנוסח שהגיור צ"ל "ע"פ תורה", שיכול להתפרש ע"י ה"קראים" בהתאם לשיטתם וכו'92.

והצרה הכי גדולה – שעולם כמנהגו נוהג, ואין פוצה פה ומצפצף! ולאחרי כל זה, משאירים אותם להיות המנהיגים במפלגה, ומשאירים בידם את הבעלות על הכסף וחלוקת המשרות וכו', שיוכלו ליתן כסף לכל ה"מלחכי פינכא", ולמנות אותם לתפקידי שררה, כדי שיצביעו עבורם, גם במחיר הרמת-יד נגד "דבר ה' זו הלכה"93, כיון שחושבים שזקוקים להם לצורך פרנסתם, ושוכחים שהקב"ה הוא "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" – כפי שכבר נודע ונתפרסם שנתנו "שוחד" בלוד וברמלה כו' [והיו גם טענות על כך שנתנו לחבירו יותר ממה שנתנו לו...], ועוד ידם נטוי'.

יח. ולפלא הכי גדול, שמעמד ומצב של חושך כפול ומכופל כזה94 – רוצים לומר עליו שזוהי "אתחלתא דגאולה"!

אותם אנשים שאחראים לפירצה במחיצה שבין ישראל לעמים – הם אלו שטוענים שזוהי "אתחלתא דגאולה", ומשיגים במרמה חתימות מרבנים כו' שפוסקים כך על יסוד מאמרי חז"ל וכו'95.

אין צורך לחפש מדרשים; יש מדרש באיכ"ר96 שבו מפורש תוכן הענין ד"אתחלתא דגאולה" בנוגע לרגע שלאחרי החורבן, שאז נולד מושיען ישראל,

– כמסופר שם אודות יהודי שהי' חורש שדהו, וגעתה פרתו, ועבר שם ערבי שהי' יודע שיחת בהמות, ואמר לו, שנחרב ביהמ"ק, ומיד לאח"ז געתה פרתו פעם שני', ואמר לו, שנולד מושיען של ישראל –

ואעפ"כ, הנה לאחרי ה"אתחלתא דגאולה" אודותה מדובר באיכ"ר הנ"ל (ועד"ז בנוגע לשאר מדרשי חז"ל כיו"ב) – אירעו כל הצרות שסבלו בנ"י ממלכות רומי, גלות אדום וכו', חושך כפול ומכופל, עד למה שאירע בדור האחרון ע"י היטלר ימ"ש!

כדי לדעת מהי "אתחלתא דגאולה" – יש לעיין בדברי הרמב"ם בתור פס"ד להלכה,

– אלא שכאשר מרימים יד לנגד "דבר ה' זו הלכה", יכולים להרים יד גם נגד פס"ד הרמב"ם –

שבודאי הי' בקי בדברי חז"ל בגמרא ומדרשים, ואעפ"כ כתב פס"ד ברור בנוגע לסדר הגאולה, וז"ל53:

"יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות .. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה",

– כלומר, שלמרות שיש כאלו שפורצים פרצות כו', הנה משיח יחזק בדקה, עי"ז שיכוף כל ישראל כו', להשתדל שעוד יהודי יקיים מצוה וכו',

ולא כמו אלו ששיטתם היא להיפך, שכאשר מדברים אודות חמשת המבצעים, ואומרים שצריך לפעול שכל יהודי יניח תפילין, ובכל בית יהודי תהי' מזוזה כשרה וכו' – אומרים הם שאי אפשר לעשות כן, בגלל שיטענו שזוהי "כפי' דתית", ובמדינה דמוקרטית אין מקום ל"כפי' דתית" ח"ו... ובגלל זה מוכנים לוותר על החינוך של 80 אחוז מילדי ישראל, ולהפקירם בידי השמאלנים, ולהציל רק את ה-20 אחוז שלהם, כי אם ידרשו יותר, תהי' זו "כפי' דתית"! ורק בבוא זמן ה"בחירות", אזי מרעישים שצריך להצביע עבור ה"דתיים", וכאן כבר לא מתחשבים בטענה של "כפי' דתית"... ואילו במשך כל ה-4 שנים, אינם עושים מאומה עבור עניני יהדות.

אבל משיח – אומר הרמב"ם – "יכוף כל ישראל כו'", ולא יתפעל ולא יתבייש בכך שיאמרו שזוהי "כפי' דתית"! –

וממשיך: "וילחם מלחמות ה'", וגם כאשר ינצח – אין זה מספיק עדיין שיחשב "אתחלתא דגאולה", אלא זהו עדיין זמן הגלות,

ואילו אתחלתא דגאולה – "קבץ נדחי ישראל" – היא רק לאחרי ש"בנה מקדש במקומו" (ואז "הרי זה משיח בודאי").

וכיון שכך פוסק הרמב"ם, הרי זה פס"ד בתורה שלא תהא מוחלפת97, ואף אחד לא יוכל לשנות זאת, לא אסיפות ולא הצבעות, ואפילו לא כל מלכי מזרח ומערב – שרק מהם הוא מתפעל!... מיהודים הוא לא מתפעל, וגם לא מהתורה, ואפילו לא מהקב"ה... אבל בראותו גוי, מלכי מזרח ומערב, אזי מאבד עשתונותיו! ובכן: גם אם יתאספו כל מלכי מזרח ומערב, לא יוכלו לשנות "דבר ה' זו הלכה"!

ומזה מובן עד כמה מופרך לומר על המעמד ומצב דעתה שזהו אתחלתא דגאולה, בה בשעה שהמצב ברוחניות הוא באופן של חושך כפול ומכופל, עד שלא מתביישים לרשום גוי בתור יהודי; וגם בנוגע למצב בגשמיות – לא היתה מעולם שפלות כזו, שאיבדו לגמרי את העצמאות, וממתינים רק למוצא פיו של הגוי בוושינגטון – שנותן רשות שיתנו חלק מארץ ישראל לגוי בשליחותו; בזה מתבטא כל הכח שלהם!

ובכן: מעמד ומצב שכזה הוא "אתחלתא דגאולה"?! – על זה חיכו בנ"י במשך יותר מאלף ותשע מאות שנה?!

ואדרבה: כשאומרים שעכשיו כבר "אתחלתא דגאולה", הרי משמעות הדברים היא שמסתפקים במעמד ומצב ההוה, כך, שבזה גופא מאריכים ח"ו את זמן הגלות!

יט. ונחזור לעניננו בנוגע לפירצה במחיצה שבין ישראל לעמים – שעכשיו, לאחרי שבעל-כרחם הורידו אותם מה"כסאות" (כנ"ל סי"ז), הרי זו שעת הכושר שצריך לנצלה לפעול את תיקון החוק98 :

ובהקדמה – שמצד הענין של אהבת ישראל צריך לרצות שלכל אחד מישראל יהי' מקום חשוב ומכובד כו', גם אם אינו אלא כבוד המדומה... ושלא יפסיד אותו כו'. אבל בנדו"ד, הרי הם בעצמם אשמים בכך שע"י אופן הנהגתם הגיעו למעמד ומצב שיש לשמוח על זה שאיבדו את המקום החשוב והמכובד כו'.

והגע עצמך: בתחילה אמרו להם שאם יתעקשו שצ"ל גיור כהלכה, אזי יתקנו את החוק. אלא שהם לא רצו בכך, כיון שחששו שהדבר יגרום להם מצב בלתי נעים כו'. ואח"כ נתגלגלו הדברים כו', עד שזרקו אותם מחוץ לממשלה, ושוב מנסים כל מיני נוסחאות כו' כדי לחזור ולהכנס ולשבת על ה"כסא", כך, שלא יפלא שכבר לא רוצים כלל לשמוע מה שיש להם לומר, גם כשמציעים נוסח של פשרה וכו'; אם זוהי הצעה שלהם – אינם רוצים לשמוע כלל!..

ולכן, הרי זו שעת הכושר לתקן את החוק – כיון שעכשיו לא יהי' מקום לחשד שעושים זאת בגלל לחץ כו', בגלל שאין מי שלוחץ (שהרי אלו שמתפארים שהם מדברים בשם דת ישראל, לא נמצאים כעת בתוך הממשלה), אלא עושים זאת מרצונם הטוב,

– שהרי בנוגע לכל אחד מישראל פוסק הרמב"ם31 שרצונו האמיתי (פנימיות הרצון) "להיות מישראל .. לעשות כל המצוות כו'" (אלא ש"יצרו הוא שתקפו" – מי יותר ומי פחות כו') –

וכפי שניתן להסביר גם בפשטות, שנמצאים בזמן שצריך להשתדל לטובת אחדות העם, ובשביל זה כדאי לתקן את החוק – לו יהא אפילו "שלא לשמה", ובלבד שיתוקן החוק – שצ"ל גיור כהלכה, כיון שאין לך פירוד גדול יותר מזה שכשבאים לשידוך צריך להתחיל לברר ולחקור ולדרוש בנוגע ליהדותה של אם המדובר או המדוברת כו'.

וכמדובר כמ"פ99 שהדרישה לגיור כהלכה דוקא אין בה משום פגיעה בכבודו של מישהו שאין בכחו לפסוק הלכה כיון שלא למד והתמחה כו'. – כשם שבנוגע לטיפול רפואי אין פגיעה בכבודו של מישהו כשלא מאפשרים לו לבצע ניתוח כו', אלא פונים דוקא למי שלמד והתמחה בחכמת הרפואה במשך כו"כ שנים, ובזה כל חיותו כו', כך גם בנוגע לגיור שעל ידו נעשה מגוי יהודי, שענין זה יכול להעשות רק ע"י מי שלמד ועסק והתמחה בלימוד התורה עד שהגיע למעמד ומצב שביכלתו לפסוק הלכה כו'; הן אמת ש"אתם נצבים .. כולכם .. ראשיכם שבטיכם .. עד שואב מימיך"100, אבל אעפ"כ, יש מי שלא למד כו', וגם אם למד ו"חכם איתקרי", עדיין אינו פוסק הלכה!

ודוקא באופן כזה נעשית אחדות אמיתית בין בנ"י, באופן ש"נצבים .. כולכם לפני ה' אלקיכם", ואז – "ברכנו101 אבינו כולנו כאחד"102.

* * *

כ. כאן המקום להזכיר בהמשך להמדובר בהתוועדות שלפנ"ז103 אודות הצורך להסביר גם לילדים – הן ילדים בשנים והן ילדים בהבנת והשגת עניני התורה – שבנ"י הם "עם לבדד ישכון"104, "בטח בדד עין יעקב"105, באופן ש"דתיהם שונות מכל עם"106, ואין להם מה להתיירא ולהתפעל מהיותם בדוגמת "כבשה (אחת) העומדת בין שבעים זאבים"107, ו"בגוים לא יתחשב"104, שהגוים אינם רוצים להתחשב בו ומתייחסים אליו באופן כך וכך – שהרי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"108, ולכן, אף אחד אינו יכול לפגוע בהם, כיון שבנ"י הם "בבת עינו" של הקב"ה, שאומר, ש"הנוגע בכם נוגע בבבת עינו"109,

– (כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר בבת-שחוק:) ישנם החושבים שזהו מאמר רז"ל או ענין שהובא בכתבי האריז"ל, אבל זהו פסוק מפורש –

וכפי שמבין גם ילד קטן גודל היוקר של בבת עינו של אדם, ועד כמה הוא שומר עלי' כו'; והרי הסיבה שכן הוא באדם למטה, היא, לפי שכן הוא בנוגע לאדם העליון כו'.

וכמו"כ נוגע להקב"ה כל דבר שקורה עם איש ישראל, וכמ"ש110 "בכל צרתם לו צר",

ועד כדי כך, שאפילו בנוגע ליהודי שנתחייב מיתה הכי חמורה מד' מיתות ב"ד, איתא במשנה111 : "בשעה שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי",

– ולהעיר מדיוק הלשון "שכינה מה לשון אומרת כו'" (באיזו לשון היא קובלת ומתנודדת עליו112 ), והיינו, שאין כאן שאלה אם השכינה אומרת משהו, אלא "מה. לשון אומרת", כי, ברור הדבר ללא ספק כלל שהשכינה אומרת משהו, כיון שנוגע לשכינה מה שקורה עם כל אחד מישראל!

וכאמור לעיל שדברים אלו נאמרים לא לשם "הרגעה" בעלמא, אלא כן הוא אמיתית הדבר.

כא. ובנוגע לפועל:

לכל לראש – עוד לפני ההתעסקות בעניני המבצעים – יש להתחיל בחיזוק ענין הבטחון, ובלשון הכתוב113 : "ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא",

– ולכן לא מתפעלים מזה שיש באו"ם כ-130 גוים וכולם עומדים נגד יהודי אחד, ואדרבה: כאשר הם רואים שבנ"י עומדים בתוקף, הרי זה פועל עליהם שלא ירצו להציק לבנ"י –

ובהמשך לזה תהי' הפעולה בכל חמשת המבצעים, שהם מצוות כלליות, וכיון ש"מצוה גוררת מצוה"114, הרי זה יביא עד לקיום כל תרי"ג מצוות, כולל גם המצוות שקיומם שייך רק בזמן שביהמ"ק קיים, ואילו עכשיו מקיימים אותם ע"י לימוד הלכות הקרבנות וכו'115, שעי"ז ממהרים ומזרזים את בנין ביהמ"ק, שאז יקיימו אותם בפועל ממש,

וכיון ש"משה ואהרן עמהם"116 – אזי יהי' הענין ד"אלה הדברים אשר דבר משה גו'"117 באופן ש"הואיל משה באר את התורה", "בשבעים לשון"118, כי, "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד"119, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן המשקה והמזונות, ואמר שישתמשו בזה עבור "סעודה שלישית" או "מלוה מלכה", שבה יערכו אסיפה אודות הפעולות בעניני המבצעים, באופן ד"גדולה לגימה שמקרבת"120, ותהי' הצלחה רבה לכל אחד ולכולם ביחד באופן ד"ברכנו אבינו כולנו כאחד".

ויה"ר שכל זה יקרב וימהר את הגאולה – גאולה ברוחניות וגאולה בגשמיות, ועד לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל].