1אֹהֵ֣ב מ֖וּסָר אֹ֣הֵֽב דָּ֑עַת וְשׂנֵ֖א תוֹכַ֣חַת בָּֽעַר: |
2ט֗וֹב יָפִ֣יק רָ֖צוֹן מֵיְהוָ֑ה וְאִ֖ישׁ מְזִמּ֣וֹת יַרְשִֽׁיעַ: |
טוב יפיק
מוציא מן הקב"ה נחת רוח להביא טובה לעולם:
|
ואיש מזמות ירשיע
בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה, וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳:י״ח):
|
3לֹא־יִכּ֣וֹן אָדָ֣ם בְּרֶ֑שַׁע וְשֹׁ֥רֶשׁ צַ֜דִּיקִ֗ים בַּל־יִמּֽוֹט: |
לא יכון אדם ברשע
לא יתבסס:
|
4אֵֽשֶׁת־חַ֖יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה: |
וכרקב
תולעת הנכנס תוך העצמות וטוחן אותם כן אשה מבישה ורעה שמעשיה בושים:
|
5מַחְשְׁב֣וֹת צַדִּיקִ֣ים מִשְׁפָּ֑ט תַּחְבֻּל֖וֹת רְשָׁעִ֣ים מִרְמָֽה: |
6דִּבְרֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֱרָב־דָּ֑ם וּפִ֥י יְ֜שָׁרִ֗ים יַצִּילֵֽם: |
דברי רשעים ארב דם
יועצים לרצוח בידם או ע"י עדות שקר:
|
ופי ישרים
כששומעים את עצתם יצילום לנרדפים שמגלים את עצתם או אם עדים הם מזימין אותם:
|
7הָפ֣וֹךְ רְשָׁעִ֣ים וְאֵינָ֑ם וּבֵ֖ית צַדִּיקִ֣ים יַעֲמֹֽד: |
הפוך רשעים
כמו להפוך כמהפכת רגע נהפכים:
|
ואינם
כלים כגון סדום:
|
ובית צדיקים יעמוד
יתקיים:
|
8לְֽפִי־שִׂ֖כְלוֹ יְהֻלַּל־אִ֑ישׁ וְנַעֲוֵה־לֵ֜֗ב יִהְיֶ֥ה לָבֽוּז: |
לפי שכלו יהולל איש
אם חכם מעט או הרבה הכל לפי שכלו יטול שכרו:
|
ונעוה לב
שהניע לבו לגמרי מן התורה הוא יהיה לבוז נעוה
כמו נעותי משמוע (ישעיה כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי"ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זע:
|
9ט֣וֹב נִ֖קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ מִ֜מְּתַכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם: |
טוב נקלה
בעיניו ונעשה עבד לעצמו:
|
ממתכבד
בעיניו ואומר גנאי הוא לי לעמול במלאכה שאני מבני אדם גדולים וסופו להיות חסר לחם:
|
10יוֹדֵ֣עַ צַ֖דִּיק נֶ֣פֶשׁ בְּהֶמְתּ֑וֹ וְֽרַחֲמֵ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים אַכְזָרִֽי: |
יודע צדיק נפש בהמתו
מה בהמתו ובני ביתו צריכים:
|
11עֹבֵ֣ד אַ֖דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר־לֵֽב: |
עובד אדמתו ישבע לחם
כמשמעו, ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח:
|
12חָמַ֣ד רָ֖שָׁע מְצ֣וֹד רָעִ֑ים וְשֹׁ֖רֶשׁ צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן: |
חמד רשע
להיות נזון ומתפרנס ממצוד רשעים שצדין את הבריות בגזלות וחמס:
|
ושורש צדיקים יתן
מה שהוא ראוי ליתן והוא הפרי:
|
13בְּפֶ֣שַׁע שְׂ֖פָתַיִם מוֹקֵ֣שׁ רָ֑ע וַיֵּצֵ֖א מִצָּרָ֣ה צַדִּֽיק: |
בפשע שפתים
בפשע שפתי דור המבול שאמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כ״א:ט״ו) בא להם מוקש רע ונח הצדיק יצא מהצרה:
|
14מִפְּרִ֣י פִי־אִ֖ישׁ יִשְׂבַּע־ט֑וֹב וּגְמ֥וּל יְדֵי־אָ֜דָ֗ם [יָשִׁ֥וב] יָשִׁ֥יב לֽוֹ: |
מפרי פי איש
משכר פיהם של עוסקי תורה אוכלים טוב בעולם הזה והקרן קיימת להם לעו"ה:
|
15דֶּ֣רֶךְ אֱ֖וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם: |
16אֱוִ֗יל בַּ֖יּוֹם יִוָּדַ֣ע כַּעְס֑וֹ וְכֹסֶ֖ה קָל֣וֹן עָרֽוּם: |
אויל ביום יודע כעסו
ביום שהוא כועס בו ביום הודיע כעסו שהוא מתגרה ומחרף חבירו ברבים ואין מעצר לרוחו, אבל הערום כוסה קלון ואינו ממהר לריב, ומדרש אגדה ביום שנברא אדם הראשון נודע סורחנו והקב"ה שהוא ערום לא רצה לשחת בריותיו כסה קלונו ודחה לגזרתו מיום של אדם ליום שלו שהוא אלף שנה:
|
17יָפִ֣יחַ אֱ֖מוּנָה יַגִּ֣יד צֶ֑דֶק וְעֵ֖ד שְׁקָרִ֣ים מִרְמָֽה: |
יפיח אמונה יגיד צדק
מי שמדבר אמונה מגיד בדין עדות צדק לזכות הזכאי:
|
18יֵ֣שׁ בּ֖וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא: |
יש בוטה
מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה):
|
כמדקרות חרב
שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג:
|
ולשון חכמים
המביא שלום בין אדם לחבירו:
|
מרפא
למבט' ההוא:
|
19שְֹֽפַת־אֱ֖מֶת תִּכּ֣וֹן לָעַ֑ד וְעַד־אַ֜רְגִּ֗יעָה לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר: |
שפת אמת תכון לעד
תתבסס ותקיים:
|
ועד ארגיעה
למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים:
|
20מִרְמָה בְּלֶב־חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה: |
מרמה בלב חרשי רע
ומתוך שה' טרודים במחשבות של תרמית אין להם שמחה וליועצי שלום שמחה:
|
21לֹא־יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כָּל־אָ֑וֶן וּ֜רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע: |
לא יאונה לצדיק
לא יארע לא תזדמן לו עבירה בלי דעת:
|
22תּוֹעֲבַ֣ת יְ֖הוָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וְעֹשֵֹ֖י אֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ: |
23אָדָ֣ם עָ֖רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֜סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת: |
אדם ערום כוסה דעת
אפילו בחכמתו הוא צנוע וכל שכן לדברי שטות הוא מכסה אבל ולב כסילים יקרא אולת. מכריז אולת בקול רם:
|
24יַד־חָרוּצִ֥ים תִּמְשׁ֑וֹל וּ֜רְמִיָּ֗ה תִּהְיֶ֥ה לָמַֽס: |
יד חרוצים
ישרים:
|
תמשול
תעשיר:
|
25דְּאָגָ֣ה בְלֶב־אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה וְדָבָ֖ר ט֣וֹב יְשַׂמְּחֶֽנָּה: |
דאגה בלב איש ישחנה
ישיחנה מדעתו:
|
ודבר טוב ישמחנה
יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה, ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגה:
|
26יָתֵ֣ר מֵרֵעֵ֣הוּ צַדִּ֑יק וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תַּתְעֵֽם: |
יתר מרעהו צדיק
הצדיק מוותר מדותיו ועובר עליהם יתר לריי"ש בלעז:
|
ודרך רשעים
שהיא למודה להרע היא תתעם:
|
27לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ: |
לא יחרוך
מחובר למקרא שלפניו כלומר דרך רשע תתעהו ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו לא יחרוך לא יצליח בתרמיתו ולפי שדבר בל' ציד נופל בו ל' חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש:
|
והון אדם יקר חרוץ
מקרא מסורס הוא והון אדם שהוא חרוץ יקר הוא, ממון אדם כשר יקר הוא:
|
חרוץ
עושה אמת, כמו יד חרוצים תעשיר (לעיל י):
|
28בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה חַיִּ֑ים וְדֶ֖רֶךְ נְתִיבָ֣ה אַל־מָֽוֶת: |
באורח צדקה חיים ודרך נתיבה
של צדקה:
|
אל מות
לא ימות:
|