פרק ד

1וְאַתָּ֚ה בֶן־אָדָם֙ קַח־לְךָ֣ לְבֵנָ֔ה וְנָֽתַתָּ֥ה אוֹתָ֖הּ לְפָנֶ֑יךָ וְחַקּוֹתָ֥ עָלֶ֛יהָ עִ֖יר אֶת־יְרוּשָׁלִָֽם:
לבנה: טויל"ה בלע"ז ויש מהם שהם גדולות:
2וְנָֽתַתָּ֨ה עָלֶ֜יהָ מָצ֗וֹר וּבָנִ֚יתָ עָלֶ֙יהָ֙ דָּיֵ֔ק וְשָׁפַכְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ סֹֽלְלָ֑ה וְנָֽתַתָּ֨ה עָלֶ֧יהָ מַֽחֲנ֛וֹת וְשִֹֽים־עָלֶ֥יהָ כָרִ֖ים סָבִֽיב:
דיק: מגוניי"ל בלע"ז שמשליכין בו אבנים לעיר:
סוללה: שופך עפר וסוללו וכובשו במקלות ועושה תל גבוה לעמוד עליו ולראות בתוך העיר ולירות בחצי':
סוללה: בסטי"ון בלע"ז:
ושים עליה כרים: ת"י איפרורין והם כפרים שעושים חיילותיו ויושבי' באהלי' לרוחות העיר שלא יהא אדם יוצא ובא ופירוש כרים שרים ממונים על הצב' זה שומר לרוח זה וזה לרוח זה:
3וְאַתָּ֚ה קַח־לְךָ֙ מַֽחֲבַ֣ת בַּרְזֶ֔ל וְנָֽתַתָּ֚ה אוֹתָהּ֙ קִ֣יר בַּרְזֶ֔ל בֵּינְךָ֖ וּבֵ֣ין הָעִ֑יר וַֽהֲכִינֹתָה֩ אֶת־פָּנֶ֨יךָ אֵלֶ֜יהָ וְהָֽיְתָ֚ה בַמָּצוֹר֙ וְצַרְתָּ֣ עָלֶ֔יהָ א֥וֹת הִ֖יא לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
קיר ברזל: דוגמא לחומת העי' המפסקת בין הצבא ובין העיר:
אות היא: שכך תבא ירושלי' במצור:
4וְאַתָּ֚ה שְׁכַב֙ עַל־צִדְּךָ֣ הַשְּׂמָאלִ֔י וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־עֲו‍ֹ֥ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלָ֑יו מִסְפַּ֚ר הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁכַּ֣ב עָלָ֔יו תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲו‍ֹנָֽם:
על צדך השמאלי: לסבול צער וייסורין מניין ימים כמנין שנים אשר הציקתני רוחי כביכול על שהכעיסו לפני ותכפ' על עונם אחרי אשר קשה בעיניך הפורענות שאני אומר להביא עליהם:
5וַֽאֲנִ֗י נָתַ֚תִּי לְךָ֙ אֶת־שְׁנֵ֣י עֲו‍ֹנָ֔ם לְמִסְפַּ֣ר יָמִ֔ים שְׁלֹֽשׁ־מֵא֥וֹת וְתִשְׁעִ֖ים י֑וֹם וְנָשָׂ֖אתָ עֲו‍ֹ֥ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל:
נתתי לך את שני עונם וגו': הקילותי עליך לקבל את צער שסבלתי אני למנין שנים שחטאו לפני הפכתים לך למנין ימים (לישנא אחרינ' שני כמו שנים וכן תרגם יונתן ואנא יהבית לך על חד תרין בחוביהון סא"א):
שלש מאות ותשעים יום: שנינו בסדר עולם מלמד שחטאו ישראל שלש מאות ותשעים שנה משנכנסו לארץ עד שגלו ממנו עשרת השבטים ואתה מוצא מהם מפורשים מאתים וארבעי' ושלש משמלך ירבעם עד שגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים קי"א שנים והשאר סתומים אלו הש"ץ שנים שמצאתי בתשובות רבי יוסף ריש מתיבתא שחטאו י' שבטים מימות יהושע עד שהגלה סנחרב משומרון חשוב בימי השופטים ח' שנים ביד כושן י"ח ביד עגלון ך' ביד סיסר' ז' ביד מדין י"ח ביד בני עמון מ' ביד פלשתים הרי קי"א מן מיכה עד שנשבה הארון בימי עלי מ' הרי קנ"א חשוב לירבעם בן נבט כ"ב נדב בנו ב' בעשא כ"ד אלה בנו ב' עמרי י"ב אחאב כ"ב אחזיהו בנו ב' ויהור' אחיו י"ב ויהוא כ"ח יהואחז י"ו יהואש בנו י"ו וירבעם בנו מ"א הרי ש"ן שנה ומנחם בן גדי י' פקחיהו בנו ב' ופקח בן רמליהו כ' והושע בן אלה ט' שנים הרי שצ"א ושנה אחרונה להושע אינה מן המנין לפי שבשנת ט' להושע נלכדה שומרון ולא היה חשבון המלכות להושע אלא ח' שנים הרי ש"צ שני' ומ' שנים שחטאו מלכי יהודה אחר גלות סנחרב עד שנאמרה פרשה זו ליחזקאל מפורשים למטה ולא הוצרכתי לפרשם (סא"א):
6וְכִלִּיתָ֣ אֶת־אֵ֗לֶּה וְשָׁ֨כַבְתָּ֜ עַל־צִדְּךָ֚ הַיְמָנִי֙ (כתיב הַיְמָינִי֙) שֵׁנִ֔ית וְנָשָׂ֖אתָ אֶת־עֲו‍ֹ֣ן בֵּֽית־יְהוּדָ֑ה אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם י֧וֹם לַשָּׁנָ֛ה י֥וֹם לַשָּׁנָ֖ה נְתַתִּ֥יו לָֽךְ:
עון בית יהודה ארבעים יום: מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים מ' שנה כ"ב של מנשה שכתוב בו ככל אשר עשה אחאב (מלכי' ב כא) ואחאב מלך עשרי' ושתים ושתים דאמון וי"א דיהויקים ונבואה זו נאמר' ליחזקאל בשנ' החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם ארבע מאות ושלשים ואחר הנבואה הזאת שהו שש שנים הרי שמונה יובלות ושלשי' ושש שנה בשמונה יובלות שמונה שבועי שמיטות הרי חמשים ושש שנות שמיטה ושמונה שנות יובל הרי ששים וארבע ובשלשים ושש שנה יש חמש שנות שמטה הרי ס"ט שמיטו' ושנת היובל האחרון נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשי' של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו ע' שנה לקיים אז תרצה את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) והוא שכתוב בסוף דברי הימים למלאות דבר ה' בפי ירמיה עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה:
צדך השמאלי: לשומרון. צדך הימני. ליהודה לפי שיהודה בדרומה של ארץ ישראל כמה שנא' ואחותך הגדולה שומרון היושבת על שמאלך (לקמן טו טז) ואף בספר יהושע תחם מצר שבט יהוד' כל מצר הדרומי:
7וְאֶל־מְצ֚וֹר יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ תָּכִ֣ין פָּנֶ֔יךָ וּזְרֹֽעֲךָ֖ חֲשׂוּפָ֑ה וְנִבֵּאתָ֖ עָלֶֽיהָ:
ואל מצור ירושלים: אשר חקות על הלבינה תשים פניך כשתשכב על צדך השמאלי תהי הלבינה לנגדך וכן בשכבך על הימני:
וזרועך: תהא חשופה לנגדך כאדם הנלחם הוא אות לנבוכדנצר הנלחם בה:
חשופה: כמו גלויה:
8וְהִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי עָלֶ֖יךָ עֲבוֹתִ֑ים וְלֹֽא־תֵהָפֵ֚ךְ מִצִּדְּךָ֙ אֶל־צִדֶּ֔ךָ עַד־כַּלּֽוֹתְךָ֖ יְמֵ֥י מְצוּרֶֽיךָ:
נתתי עליך עבותים: גזירת מצותי תהא חמורה עליך כאילו נאסרת בעבותים שלא תהפך מצדך אל צדך:
עד כלותך ימי מצורך: מניין הימים האלה שגזרתי עליך:
9וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֡ חִטִּ֡ין וּ֠שְׂעֹרִים וּפ֨וֹל וַֽעֲדָשִׁ֜ים וְדֹ֣חַן וְכֻסְּמִ֗ים וְנָֽתַתָּ֚ה אוֹתָם֙ בִּכְלִ֣י אֶחָ֔ד וְעָשִׂ֧יתָ אוֹתָ֛ם לְךָ֖ לְלָ֑חֶם מִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה | שׁוֹכֵ֣ב עַֽל־צִדְּךָ֗ שְׁלֹֽשׁ־מֵא֧וֹת וְתִשְׁעִ֛ים י֖וֹם תֹּֽאכֲלֶֽנּוּ:
חטין ושעורים וגו': ודוחן וכוסמים פאני"ץ איאפיילטר"א בלע"ז סי' הרעב שיהא עליהם בימי המצור ויאכלו לחם תערובות ובמיאוס:
10וּמַֽאֲכָֽלְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּֽאכֲלֶ֔נּוּ בְּמִשְׁק֕וֹל עֶשְׂרִ֥ים שֶׁ֖קֶל לַיּ֑וֹם מֵעֵ֥ת עַד־עֵ֖ת תֹּאכֲלֶֽנּוּ:
במשקול: סימן לאנשי מצור היראים מן הרעב ואוכלי' במשקל ושותין במשור':
11וּמַ֛יִם בִּמְשׂוּרָ֥ה תִשְׁתֶּ֖ה שִׁשִּׁ֣ית הַהִ֑ין מֵעֵ֥ת עַד־עֵ֖ת תִּשְׁתֶּֽה:
מעת עד עת: מיום ליום במדה זו תשתה ששית ההין:
12וְעֻגַ֥ת שְׂעֹרִ֖ים תֹּֽאכֲלֶ֑נָּה וְהִ֗יא בְּגֶֽלְלֵי֙ צֵאַ֣ת הָֽאָדָ֔ם תְּעֻגֶּ֖נָּה לְעֵֽינֵיהֶֽם:
ועוגת שעורים תאכלנה: עריכת' מנוולת כעריכת שעורי' ולא נאה כעריכת עוגת חטים:
בגללי צאת האדם תעגנה: תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן:
13וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה כָּ֣כָה יֹֽאכְל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־לַחְמָ֖ם טָמֵ֑א בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֥ר אַדִּיחֵ֖ם שָֽׁם:
טמא: ל' מאוס:
14וָֽאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנֵּ֥ה נַפְשִׁ֖י לֹ֣א מְטֻמָּאָ֑ה וּנְבֵלָ֨ה וּטְרֵפָ֚ה לֹֽא־אָכַ֙לְתִּי֙ מִנְּעוּרַ֣י וְעַד־עַ֔תָּה וְלֹֽא־בָ֥א בְפִ֖י בְּשַׂ֥ר פִּגּֽוּל:
אהה: לשון אנחה:
נפשי לא מטומאה: לא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה:
נבילה וטריפה לא אכלתי: בשר מסוכנת שדומה לנבילה וטריפה:
בשר פיגול: בהמה שהורה בה חכם ולא יתכן לומר נבילה וטריפה ממש דאם כן מאי רבותיה:
15וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י רְאֵ֗ה נָתַ֚תִּי לְךָ֙ אֶת־צְפִיעֵ֣י (כתיב צְפִועֵ֣י) הַבָּקָ֔ר תַּ֖חַת גֶּֽלְלֵ֣י הָֽאָדָ֑ם וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־לַחְמְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם:
צפיעי: גללי:
16וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ הִנְנִ֨י שֹׁבֵ֚ר מַטֵּה־לֶ֙חֶם֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְאָכְלוּ־לֶ֥חֶם בְּמִשְׁקָ֖ל וּבִדְאָגָ֑ה וּמַ֕יִם בִּמְשׂוּרָ֥ה וּבְשִׁמָּמ֖וֹן יִשְׁתּֽוּ:
מטה לחם: משען לחם פיצ"א דיפא"ן בלע"ז:
ובדאגה: דואגים שמא יכלה הלחם מהם:
דאגה: איינש"א בלע"ז ובלשונינו טרוא"ר בלע"ז:
17לְמַ֥עַן יַחְסְר֖וּ לֶ֣חֶם וָמָ֑יִם וְנָשַׁ֙מּוּ֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְנָמַ֖קּוּ בַּֽעֲו‍ֹנָֽם:
למען יחסרו: דאגתם ושממונם בשביל שיהיו חסורי לחם ומים בימי המצור וידאגו פן יכלה: