להבין ענין שמחת תורה, יום שמחת תורה, ה'תשל"ב

בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

להבין ענין שמחת תורה. הנה ידוע הדיוק בזה1, מדוע אין עושים שמחת תורה בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו, אלא ביום שמחת תורה. ואם מצד מ"ת דלוחות אחרונות שהי' ביום הכיפורים, כמ"ש2 ביום חתונתו, זה מתן תורה שבו ניתנו לוחות אחרונות3, הי' צ"ל שמח"ת ביום הכיפורים עצמו. ואם מצד זה שאין שמחה אלא ביין4, שאינו יכול להיות ביום הכיפורים, הרי עדיין הי' אפשר לעשות שמח"ת בשמיני עצרת, ולא ביום טוב שני של גליות, שמחת תורה.

ב) ויובן בהקדם5 מ"ש במדרש (שיר השירים רבה6 ) על הפסוק7 מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, אמר ריב"ל ראוי' היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מן הקיץ לחורף לית ביומייהו דייזלון וייתון, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות במקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך, אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילין שנשואות במקום רחוק לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, כך עצרת של פסח, עד דאינון נפקין מהחורף לקיץ, אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג, ע"י שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו', אמר הקב"ה לית ביומא למיזל ולמיתי, אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, לפיכך משה מזהיר את ישראל ביום8 השמיני עצרת תהי' לכם. וצריך להבין, מה מוסיף המשל על הנמשל, דלכאורה הנמשל עצמו מובן, ואין צורך למשל על זה. גם צריך להבין כמה פרטים במשל זה, מה נוגע כאן הענין דנשואות כו', היינו ענין הנישואין, וגם מהו הלשון לית בעונתן למיזל ולמיתי.

ג) אך הענין הוא, דהנה, זה שאלו שיוצאים מהחורף לקיץ נקראים נשואות למקום קרוב, ואלו שיוצאים מהקיץ לחורף נקראים נשואות למקום רחוק, י"ל שזהו לפי שהקיץ הוא זמן נתינת הלוחות הראשונות, והחורף הוא זמן נתינת לוחות אחרונות.

ובהקדים החילוק בין לוחות ראשונות ולוחות אחרונות, שלוחות ראשונות היו מעשה אלקים, כמ"ש9 והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, וכתיב10 מזה ומזה הם כתובים, שהי' בדרך נס מלמעלה. ועל זה אמרו רז"ל11 א"ת חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, והיינו, שמצד ענין לימוד התורה כפי שהוא מצד לוחות הראשונות, אין מציאות של גלות ומצרים ועבודת פרך, וענין עבודת פרך כפי שהוא מצד התורה הו"ע השקו"ט שבתורה, כדאיתא בזהר12 (ונתבאר בתו"א13 ) בחומר14 דא ק"ו ובלבנים14 דא ליבון הלכתא כו'. משא"כ לוחות אחרונות, הרי הלוחות לא היו מעשה אלקים וכו', והי' זה לאחרי ירידת בנ"י ע"י חטא העגל כו', שאז היתה ירידה גם למשה, שאבדו אלף אורות שניתנו לו במ"ת (ורק בשבת נותנים לו במתנה, ועז"נ15 ישמח משה במתנת חלקו16 ). אמנם, דוקא מצד זה שלוחות אחרונות באו לאחרי הירידה שבינתיים, יש בהם מעלה על לוחות ראשונות (וזהו הטעם שלוחות שניות לא נשתברו כו'), כמארז"ל17 אלמלא נשתברו הלוחות לא הי' רק חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד. ובמדרש איתא18 אל תצטער על הלוחות הראשונות ששברת, שלא הי' בהם אלא עשה"ד לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך הלכות מדרש ואגדות, הה"ד19 ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי', והיינו לא רק כפליים בכמות, אלא הרבה יותר שלא בערך, משנה וגמרא וספרא וספרי ומכילתא וכו' [והיינו, שנוסף על תעלומות חכמה, שהו"ע פנימיות התורה, הנה גם בנגלה דתורה עצמה ניתוסף באופן דכפליים לתושי']. וגם אצל משה היתה עלי' גדולה יותר לאחרי הלוחות האחרונות, שאז קרן עור פניו כו'20. וגם ישראל היו אז במדריגה עליונה יותר, כמובן מפרש"י21 שהענין דסלחתי כדברך הי' בשמחה ובלב שלם. וטעם הדבר שדוקא בלוחות האחרונות יש מעלה זו, לפי שתכלית הכוונה בבריאת העולם היא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים22, וענין זה הוא דוקא לאחרי הירידה שגרמה לנתינת לוחות האחרונות, שאז ירדו למדריגה תחתונה שאין למטה ממנה, ודוקא שם עושים דירה לו ית'. וזהו גם מה שאמרו רז"ל23 אלמלא נשתברו הלוחות לא הי' אומה ולשון שולטת בהם, היינו שלא הי' דבר המנגד, וא"כ היתה העבודה באופן אחר24, ולא הי' ענין דירה בתחתונים בשלימות. ודוקא לאחרי שבירת הלוחות (שבגלל זה ניתנו לוחות אחרונות), שאז הי' ענין של מנגד כו', וכמ"ש25 אשר שלט האדם באדם לרע לו, הנה עי"ז באו לעילוי דעשיית דירה לו ית' בתחתונים.

והנה ההפרש בין לוחות הראשונות ולוחות האחרונות בעבודת האדם הוא ההפרש בין עבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה26. והענין בזה, דהנה, לוחות הראשונות ניתנו בזמן שהיו ישראל בבחי' צדיקים27, והיינו, שלאחרי שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם28, ולאחרי שבעה שבועות שבהם ביררו כל ז' המדות בשלימות (כפי שכל מדה כלולה מז'), אזי הי' במתן תורה הענין דוירד הוי' על הר סיני29, ופסקה זוהמתן30, ואז ניתנו לוחות ראשונות, שזהו ענין ומצב של צדיקים. אך לוחות האחרונות ניתנו לאחרי החטא והתשובה שבינתיים, שזהו ענין עבודת בעלי תשובה. וזהו הטעם שבמתן תורה (שבו ניתנו לוחות ראשונות) כתיב31 פנים בפנים דבר הוי' עמכם, ואילו ביום הכיפורים (שבו ניתנו לוחות אחרונות) כתיב32 לפני הוי' תטהרו, כי, במתן תורה היתה המשכת שם הוי' בכאו"א מישראל (כמבואר בלקו"ת33 ), ואילו ביום הכיפורים הי' הגילוי דלפני הוי', היינו למעלה מהוי'34, כי בעלי תשובה הם בחילא יתיר, יותר מצדיקים35, וכמארז"ל36 במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.

ד) וזהו משל למלך שהיו לו בנות הרבה וכו', דבנות היינו נש"י, וזה שירדו למטה להתלבש נשמה בגוף הו"ע נשואות, דכשם שנישואין הו"ע חיבור משפיע ומקבל, כך גם התלבשות הנשמה בגוף הו"ע של נישואין37. ובזה גופא יש ב' אופנים, נשואות למקום קרוב הם צדיקים, שעז"נ38 כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, ונשואות למקום רחוק הם בעלי תשובה, שעל זה אמרו רז"ל39 שלום שלום לרחוק ולקרוב40, לרחוק שנעשה קרוב. וזה שיום אחד באו לשאול שלום אביהם המלך, הו"ע ר"ה ויוהכ"פ ועשי"ת שבהם שבים בתשובה כו'. ובהקדים, שבמשך כל השנה כולה, הנה בזמן הקיץ, הרי כשם שאז מאיר בפשטות השמש, כך ברוחניות אז הוא זמן הארת בחי' שמש הוי'41, ובחי' שמש צדקה ומרפא בכנפי'42, וכשם שע"י אור השמש רואים את הדרך הישרה, כן הוא גם בשמש הוי'. אך יש מצב שחמרא בתקופת תמוז קרירא לי'43, היינו ששמש הוי' אינו מאיר אצלו כדבעי, ועד שאפשר שחטא ופגם ועבר את הדרך כו'. והתיקון לזה הוא ענין התשובה, שזהו מה שבאו לשאול בשלום אביהם המלך, בר"ה ויוהכ"פ ועשי"ת. אבל דוקא משום שהם נשואות למקום רחוק, ויש אצלם מעלת התשובה, לכן לא צריך44 לחכות חמישים יום, אלא הוא בשעתא חדא וברגעא חדא45. וזהו ענין לית בעונתן למיזל ולמיתי, דכיון שעבודתם היא עבודת התשובה, אינם צריכים לענין של ההתבוננות באריכות כמו הצדיק, אלא הוא בשעתא חדא, בלי התבוננות כלל. וזהו גם הביאור בתורת הרב המגיד46 שזה שאמרו רז"ל47 אל יאמר אדם אי אפשי כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, הוא רק בצדיקים, ולא בבעלי תשובה, שזהו לפי44 שבבע"ת לא שייך ענין ההתבוננות דאפשי ומה אעשה, כי כל תנועת עבודתו היא בשעתא חדא וברגעא חדא, ולכן צריך לומר אי אפשי בענינים בלתי רצויים. ועוד ענין בזה, שעילוי זה פועלים בעלי תשובה גם בצדיקים, שזהו גם מה שחודש תשרי בא לאחרי ימות הקיץ, להורות שגם בצדיקים נפעל העילוי דתשובה – תשובה עילאה (כמבואר באגה"ת48 שענינה לימוד התורה), וכמו באדם עצמו, שבירור הנפש הבהמית פועל עילוי גם בנפש האלקית49. וזהו גם מה שבעצרת של פסח, חג השבועות, כתיב50 עצרת להוי' אלקיך, משא"כ בעצרת של חג, שמע"צ ושמח"ת, כתיב8 עצרת תהי' לכם51, דכיון שעצרת של חג היא נעלית יותר, ה"ה נמשכת למטה יותר, לכם, בעוה"ז הגשמי, כנודע52 שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר.

ה) והנה ענין התשובה, שזהו החידוש דלוחות אחרונות, הוא בכללות בראש השנה ויום הכיפורים, ואח"כ נמשך בהתגלות בחג הסוכות, ובפרט ע"י נטילת ד' מינים, כמ"ש53 ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו', שעי"ז נעשית המשכת הגילויים דר"ה ויוהכ"פ בפנימיות (כמבואר בכ"מ54 ). ואח"כ ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ששמיני הוא לשון שומן55 ועסענץ56 (תמצית) של כל דבר, ושמיני רומז על ספירת הבינה57, ויתירה מזה, ששמיני הוא אות ח', שהיא הראש דתיבת חכמה. ועד שאח"כ נמשך ענין זה ביו"ט שני של גלויות, שהוא יום שמחת תורה, שדוקא ביום זה עושים שמח"ת, ולא בחג השבועות, כי בו הוא תכלית השלימות דלוחות אחרונות. ולאח"ז מתחיל הענין דיעקב הלך לדרכו58, וכיון שישראל מלכים הם59, הרי זה כמו המלך שבשעה שהולך בדרך הרי הוא כובש כל המדינות שעובר בהם כו'. ועד שעי"ז באים לקיום היעוד ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר60, והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד61, וכמארז"ל62 כשאני נכתב אני נקרא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.