בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

בראשית1 ברא אלקים את השמים ואת הארץ2, ואח"כ נאמר3 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ואיתא בגמרא4 בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחלה משנת"ל5 בענין השמחה דשמחת תורה, שאינה בקריאת התורה או בדיבור בדברי תורה, אלא בריקודים ברגליים גשמיים דוקא6, משום שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים7, היינו בדברים גשמיים, ודוקא ע"י הריקודים הגשמיים ממשיכים עצמותו ית'. וכמו בענין המצוות, שדוקא ע"י המצוות שעושים בדברים גשמיים ממשיכים עצמותו ית', שמטעם זה פועלים מצוות אלו עילוי כביכול למעלה, כמובן גם ממ"ש בזהר8 על הפסוק9 ועשיתם אותם, אתם כתיב, מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני, ורמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא10. וכן הוא גם בענין שמחת תורה, כי התורה היא בבחי' ממוצע בין אוא"ס והעולמות11, שעל ידה נעשה המשכת אוא"ס בעולמות, וזהו ענין השמחה ע"י ריקוד ברגליים דוקא, כי המשכת הדירה בתחתונים ע"י התורה היא כאשר ממשיכים את עניני התורה בדברים גשמיים דוקא.

ג) וביאור הענין, דהנה, מזה שאומרים שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות, מובן שיש בתורה ב' מדריגות, כמו כל ממוצע שצריך להיות כלול (ולמעלה יותר כביכול) משני הדברים (העליון והתחתון) שהוא ממוצע ביניהם12. והענין הוא13, דהנה איתא בזהר14 תלת קשרין מתקשרן דא בדא קוב"ה אורייתא וישראל, והיינו, שישראל מתקשרים באורייתא, ואורייתא מתקשרת עם הקב"ה [וע"י התורה מתקשרים גם ישראל עם הקב"ה15, להיות במעמד ומצב דאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום16, ועד"ז לאידך גיסא, שע"י התורה מתקשר הקב"ה בישראל, כמאמר17 קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, שע"י התורה ה"ה נמשך בישראל כפי שהם נשמות בגופים בעולם]. אך לכאורה צריך להבין18 איך אפ"ל שאורייתא מתקשרא בקוב"ה, הרי התקשרות היא בשני דברים שהם נבדלים זה מזה, ואילו בנוגע לתורה איתא בזהר בכמה דוכתי19 דאורייתא וקוב"ה כולא חד.

ד) והנה לכאורה י"ל18 שבענין זה יש הפרש בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה. דהנה, פנימיות התורה נקראת עץ החיים, שכולו טוב, ולית תמן לא קושיא וכו'20. משא"כ חיצוניות התורה (נגלה דתורה) היא בחי' עץ הדעת טוב ורע20, שענינה לברר מדברים בלתי רצויים שצריכים לשלול אותם ושוללים אותם וכו'. ועד"ז מבואר בכ"מ21 שפנימיות התורה היא בחי' לחם מן השמים, משא"כ נגלה דתורה היא בחי' לחם מן הארץ. ומזה מובן, שבנגלה דתורה צריכה להיות התעסקות בדברים הנבדלים ונפרדים, ולכן מתאים על זה ענין ההתקשרות, שזהו שאמרו שאורייתא מתקשראה בקוב"ה, אבל עדיין אין זה באופן שאורייתא וקוב"ה כולא חד, שענין זה הוא בפנימיות התורה דוקא, שכולא חד ממש.

אמנם באמת אי אפשר לומר כן22, כי גם על חיצוניות התורה אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד, שהרי מבואר בתניא23 שהאדם העוסק בתורה נעשה בבחי' יחוד ע"ד אורייתא וקוב"ה כולא חד, והכוונה היא גם על חיצוניות התורה24. ויותר מובן כן מהמבואר בתניא25 איך שע"י השגת התורה ה"ה מתייחד ותופס בבחי' עצמות א"ס דלית מחשבה תפיסא בי' כלל26 כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה כו' דאורייתא וקוב"ה כולא חד, שמזה מובן שמ"ש בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד הוא גם בתורה כפי שבאה בבחי' חכמה והשגה, שזהו בד"כ בחי' חיצוניות התורה.

אך הענין הוא22, שגם כפי שהתורה ירדה למטה להיות בבחי' דבר הנבדל (באופן שמתאים לומר על זה לשון התקשרות) הרי היא כולא חד ממש, כי התורה כמו שהיא למעלה מעלה בעצמות א"ס הנה באופן כזה ירדה גם למטה מטה. והענין הוא, דהנה כתיב27 ואהי' אצלו אמון גו', וחשיב בפסוק זה ה' ענינים בתורה28. א', ואהי' אצלו אמון. ב', ואהי' שעשועים יום יום. ג', משחקת לפניו בכל עת. ד', משחקת בתבל ארצו. ה', ושעשועי את בני אדם. והיינו שמדבר כאן בה' מדריגות שהתורה נמשכה וירדה כו', החל מדרגת התורה כמו שהיא בשרשה ומקורה בבחי' הכתר, ואח"כ כמו שירדה בחו"ב, ואח"כ בז"א ובמלכות ובעולמות בי"ע, ועד שירדה למטה מטה ונתלבשה בדיו על הקלף וכו', שבכל דרגות אלו הרי היא כמו בשרשה ומקורה הראשון. ולכן, גם בהיותה למטה בבחי' דבר הנבדל הרי זה באופן דאורייתא וקוב"ה כולא חד.

ה) ויתירה מזה, דאדרבה, דוקא כפי שהתורה ירדה למטה בעוה"ז הגשמי, ונלמדת ע"י האדם באופן דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו29, הנה דוקא שם אותי אתם לוקחים30, כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים7, ולכן דוקא בלימוד התורה למטה נעשה המשכת עצמותו ית' ממש שלמעלה מכל המדריגות הנ"ל31, למעלה ממלכות ולמעלה מז"א ולמעלה מחו"ב ולמעלה מכתר, וגם למעלה מפנימיות הכתר (עתיק). ולכן דוקא בתורה שבעוה"ז הוא אמיתית הענין דאורייתא וקוב"ה כולא חד. וע"ד המבואר בענין ירידת הנשמה למטה, דלכאורה למה ירדה הנשמה למטה, הרי בהיותה למעלה היתה בבחי' התקשרות ודביקות וכו', ואילו למטה32 יש צורך בעבודה והתבוננות וכו' בשביל להגיע לזה, וגם ההתבוננות היא רק באופן של משל וביאור וכו', וא"כ מובן שאין זה בעילוי כ"כ כמו בהיות הנשמה למעלה. ומבואר בזה33 שדוקא ע"י ירידת הנשמה למטה נמשך בה שרשה ומקורה האמיתי בעצמות ומהות א"ס ב"ה. ועד"ז הוא בתורה כנ"ל.

ו) ועפ"ז יובן ענין שמים קדמו או ארץ קדמה, דמצד הגילויים, שמים קדמו לארץ, כפשטות הענין, אבל מצד העצם ותכלית הכוונה, ארץ קדמה לשמים34, כי דוקא בארץ הלזו הגשמית יש המשכת העצמות, כנ"ל. ועוד זאת, שמעלת הארץ (מצד העצם) גופא תהי' גם בגילוי, אלא שזה יהי' לעת"ל, דעכשיו המלכות (ארץ) היא בחי' טפל, אבל לעת"ל יהי' אשת חיל עטרת בעלה35. וזהו מה שהגילויים דלעת"ל (בכל הענינים דעולם שנה ונפש36 ) תלויים במעשינו ועבודתנו דוקא37, כי הגילויים דלעת"ל ענינם הוא גילוי מעלת המעשה כו'. ויה"ר שכל זה יהי' בקרוב ממש, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.