לפניכם מגוון מרתק של גימטריאות, חידודים ורמזים שקשורים לפרשת בראשית.
המנורה של בית המקדש מסתתרת בחמישה חומשי תורה!
דוד המלך אומר בתהלים (קיט, קל): "פתח דבריך - יאיר".
במלים אלו נרמז כי ה"פתח" של דברי הקב"ה, ההתחלה של התורה ("פתח דבריך") – הוא בענין האור ("יאיר"); ואכן, כשאנו פותחים את ספר בראשית – שזו הפתיחה של התורה כולה – רואים שההתחלה עוסקת בבריאת האור: "ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור".
הוסיפו על כך בספרי הרמזים, שכבר בפסוק הראשון ממש – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – יש רמז לענין האור, וליתר דיוק: למנורה שבבית המקדש, שייעודה הוא להיות מקור לאור הקדושה בעולם כולו.
ולא רק הפסוק הראשון של התורה כולה; בספר התורה קיימים הרי חמשה חלקים ("חומשים"), והפסוק הפותח – הראשון – של כל אחד מהם מתקשר אל המנורה המאירה, וכפי שנראה:
הפסוק הראשון בתורה, הפותח את ספר בראשית, הוא: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". בפסוק זה שבע מלים, מקביל לשבעת הנרות שבמנורה.
הפסוק הראשון בספר שמות, הספר השני, הוא: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו". בפסוק זה 11 מלים, מקביל ל-11 ה"כפתורים" שהיו משולבים בצורת המנורה.
הפסוק הראשון בספר ויקרא, הספר השלישי, הוא: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר". בפסוק זה 9 מלים, מקביל ל-9 ה"פרחים" שעיטרו את המנורה.
הפסוק הראשון בספר במדבר, הספר הרביעי, הוא: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר". בפסוק זה 17 מלים, מקביל לאורך המנורה (גובהה) שהיה 17 "טפחים" שלמים (ועוד מעט).
הפסוק הראשון בספר דברים, הספר החמישי והאחרון, הוא: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב". בפסוק זה 22 מלים, מקביל ל-22 ה"גביעים" שעיטרו את המנורה.
הנה כי כן, כל פרטי המנורה ומאפייניה – מספר נרותיה, קישוטיה ועיטוריה, ומדת גובהה - רמוזים הם במספרי המלים שבפסוקים הראשונים של חמשת חומשי התורה ("פתח דבריך – יאיר").
[רעיון זה מופיע בספר "אור התורה" שמות חלק ה ע' א'תעט. ובמקורות נוספים].
28 מצבים בבריאת העולם
בקטע הקודם מנינו את המלים שבפסוק "בראשית" (7 מלים); פרשנים אחרים מוסיפים ומונים את האותיות שבפסוק זה – מדובר ב-28 אותיות, וכש"נמיר" מספר זה באותיות נקבל את המלה כח.
ואכן, פסוק זה – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – מתאים מאוד לתוכן המלה "כח"; במעשה הבריאה של השמים והארץ בא לידי ביטוי ה"כח" הגדול והנפלא של הקב"ה (מעניין שגם בפירוש רש"י על פסוק זה, מיד בתחילתו, הוא מצטט את הפסוק בתהלים "כח מעשיו הגיד לעמו").
קיים עוד פסוק מרכזי בתורה, שגם בו יש 28 אותיות (וגם 7 מלים) – זהו הפסוק המהווה הקדמה ו'פתיחה' לעשרת הדברות: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" (יתרו כ, א). ואכן, גם במעמד הר סיני, שבו 'דיבר' אלוקים בפני הכל, הרגישו היטב את עוצמת ה"כח" הגדול והנפלא של הקב"ה; ועל כך נאמר בתהלים (כט, ד) "קול ה' בכח".
[בחסידות מחדדים את ההבדל בין שני סוגי ה"כח" – הכח שבבריאת העולם הרמוז ב-28 האותיות שבפסוק "בראשית", והכח שבמתן תורה הרמוז ב-28 האותיות שבפסוק "וידבר אלקים" – במשל מהאדם: "וכמו על דרך משל באדם, יש כמה כחות, כמו: כח המעשה וכח השכל – הרי שניהם בחינת כח – ועם כל זה כח השכל הוא כח עליון יותר הרבה"; כך, להבדיל, אצל הקב"ה: בבריאת השמים והארץ ראו את "כח המעשה" האלוקי, ואילו בנתינת התורה התבטא "כח השכל" האלוקי].
בכל מקרה, העובדה שהפסוק הראשון של הבריאה מורכב מ-28 אותיות, מתחברת עם הנהגת העולם המתמשכת שיש בה 28 מצבים שונים, וכמו שמונה אותם שלמה המלך בספרו קהלת (ג, ב): "עת ללדת – ועת למות, עת לטעת – ועת לעקור נטוע. עת להרוג – ועת לרפוא, עת לפרוץ – ועת לבנות. עת לבכות – ועת לשחוק, עת ספוד – ועת רקוד. עת להשליך אבנים – ועת כנוס אבנים, עת לחבוק – ועת לרחוק מחבק. עת לבקש – ועת לאבד, עת לשמור – ועת להשליך. עת לקרוע – ועת לתפור, עת לחשות – ועת לדבר. עת לאהוב – ועת לשנוא, עת מלחמה – ועת שלום".
ומכיון שהעולם, בריאתו והנהגתו, מתאפיינים במספר 28 (ובמספר 7) – הרי מה שמקיים ומחזיק את העולם הוא הנוסח המקודש שאנו אומרים באמצע ה'קדיש': "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", הכולל בדיוק 28 אותיות (ו-7 מלים), ולכן הזהירו חז"ל לומר מלים אלו בכוונה רבה.
[רעיון זה נמצא ב"בעל הטורים" על הפסוק ופרטים נוספים ב'לקוטי שיחות' חלק ז ע' 232].
מה מסתתר במילה "בראשית"?
וממספרים לאותיות. המלה הראשונה והפותחת של התורה היא "בראשית", שמבחינה לשונית-תחבירית יש בה קושי כפי שהרחיבו בכך פרשני התורה; אולם במדרשים ובספרי הסוד מסבירים שהתורה נפתחה במלה הזאת בהיותה "צופן" הרומז להרבה דברים – חשובים ויסודיים - המסתתרים בתוכה.
נביא כאן כמה רמזים שמצאו חכמי הדורות במלה זו (להרחבה ראה ב"בעל הטורים" בתחילת התורה, וכן במה שליקט בספר "תורה שלימה"):
1) המלה "בראשית" מורכבת מהאותיות "ברא תיש" – האיל ששחט אברהם אבינו והעלה לעולה במקום בנו יצחק בעת האירוע נורא ההוד של העקידה. איל זה ("תיש") הוא יצירה מיוחדת של הקב"ה, והוא התקדש בעם ישראל, ולפי המסורת נעשו בחלקי גופו שימושים חשובים מאוד. הבולט והידוע שבהם הם קרניו של האיל, שאחד מהם שימש "שופר" שהשמיע קול גדול בעת מעמד הר סיני, והשני הוא ה"שופר גדול" שממנו ישמע הקול ביום ה' הגדול והנורא. למעשה, המצוה הגדולה של תקיעת שופר בראש השנה באה להזכיר איל זה.
2) המלה "בראשית" כוללת גם את המלים "שיר תאב" – לאלוקים לא היה חסר כלום גם לפני בריאת העולם; מדוע הוא השפיל את עצמו ליצירה זו? מסתבר שהקב"ה "מתאווה" לשמוע את קולנו. כן, אנחנו האנשים הקטנים והפשוטים "מצאנו חן" בעיניו כביכול, והוא רוצה ("תאב") לשמוע מאתנו שירות ותשבחות ("שיר"). מדובר בסוג של רצון שקשה לנו להבינו (וכי מה נותנת לאדיר האדירים שירה של יצורים קטנים ופחותי ערך לגביו יתברך?!), ולכן באמת ממשילים זאת ל"תאוה" שפירושה – תשוקה שאי אפשר להסבירה.
3) המטרה המרכזית של הקב"ה בבריאת העולם כולו היא להגיע בסופו של דבר להקמת "בית" שבו ישרה את שכינתו – בית המקדש. גם זה כלול במלה "בראשית" – "בית ראש", בית המקדש הוא ה"ראש" והשיא שאליו מכוונת הבריאה כולה.
ומקוצר היריעה לא נאריך בהסבר מלים נוספות המסתתרות במלה זו, ורק נזכיר חלק מהם בקיצור נמרץ:
4) "ברא שית" (="שית" בארמית פירושו המספר שש).
5) "בת ראשי".
6) "ירא שבת".
7) "ברית אש".
ועוד ועוד...
נציג מכל קבוצה
לסיום נעלה עוד פרט מעניין במלה "בראשית", שהוא דוקא פשוט וקל לתפיסה:
האותיות העבריות מתחלקות לחמשה קבוצות – על שם מקור מוצאן המדוייק. האותיות ב, ו, מ, פ הם אותיות היוצאות מהשפתיים; האותיות א, ה, ח, ע נחשבות גרוניות; האותיות ג, י, כ, ק מתייחסות לחיך; האותיות ד, ט, ל, נ, ת באות מהלשון; והאותיות ז, ס, ש, ר, צ שייכות לשיניים.
ובכן, המלה "בראשית" היא יחודית ודי נדירה, בכך שיש בה "נציג" מכל קבוצה:
האות ב' – "נציגת" השפתיים; האותיות ר' וש' – "נציגות" השיניים; האות א' – "נציגת" הגרון; האות יו"ד – "נציגת" החיך; והאות ת' – "נציגת" הלשון.
כך מהווה איפוא המלה "בראשית" מלה כוללת ומרכזית.
כתוב תגובה