למה מניחים פתקים בכותל?

כולם מכירים את המנהג לרשום פתקי בקשות אישיים ולתחוב אותם בין האבנים העתיקות של הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו.

מדוע עושים את זה? מה נוהגים לכתוב בפתק האישי? למי מיועדים הפתקים? מדוע לא מספיק להתפלל בעל פה? ובאילו עוד מקומות קדושים מניחים פתקי בקשות?

על כך ועוד, במאמר שלפניכם1:

מאבן לנייר

אם נתבונן בתצלומים ישנים של הכותל המערבי, מלפני מאה שנה או יותר, נגלה שהכותל נראה אחרת מכפי שהוא נראה כיום. אז לא היו חריצי הכותל מלאים בצפיפות בהמוני פתקים צבעוניים ולעומת זאת אבני הכותל עצמן היו מעוטרים בשלל כתובות-יד. כתובות שפירטו את שמותיהם של אנשים שונים שביקרו בכותל וחתמו את שמם על גבי האבנים המקודשות.

למעשה, המנהג לחתום את השם על גבי אבני הכותל המערבי מתועד כבר בספרו של הנוסע היהודי בן המאה ה-12, רבי בנימין מטודלה, שם מסופר שהיהודים המבקרים בכותל רושמים את שמותיהם על גבי אבניו, ודבר דומה הוא מספר גם על קבר רחל: "כל היהודים העוברים שם חותמים שמם על אבני המצבה".

נראה אפוא שהנחת הפתקים בין אבני הכותל או על קברי הצדיקים, נועדה להחליף את חתימת השמות על גבי האבנים עצמן. הנייר שבימינו הפך למוצר זול וזמין, מהווה תחליף נוח, נקי ומכובד יותר לכתיבת שמות ובקשות.

תצלום ישן של הכותל המערבי. ניתן להבחין בבירור בכותבות הרבות והחריטות על גבי אבני הכותל (מתוך האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)

הבעיה ההלכתית בהנחת פתקים בכותל

לפני שנסביר למה עושים את זה, כדאי לדעת שתחיבת הפתקים בין חריצי הכותל מעלה שאלה הלכתית, כיון שהכנסת האצבעות בין אבני הכותל נחשבת, מבחינה הלכתית, כמו כניסה לתחומי הר הבית, דבר שנאסר לפי רוב הפוסקים בדורות האחרונים.

עצה פרקטית ומעניינת במיוחד נתן הרבי מליובאוויטש למי ששאל כיצד להניח פתק בכותל ובכל זאת להימנע מהספק ההלכתי: לתחוב את הפתק באמצעות קיסם2.

ועכשיו ניגש לגופו של עניין: מה פשר המנהג העתיק לרשום את השם האישי על גבי הכותל וקברי צדיקים?

להתפלל כמו שצריך

לא חסרות סיבות טובות לבקר במקומות הקדושים, אבל הסיבה העיקרית היא כדי להתפלל. אמנם יהודים מתפללים בכל מקום ובכל זמן, אבל לתפילה במקומות הקדושים יש כוח מיוחד. ההכרה בקדושת המקום, שבו מורגשת נוכחותו של הבורא, פותחת את הלב ומסייעת להתרכז ולכוון יותר בתפילה. ונוסף לכך, בזכות הקדושה השורה שם התפילה מתקבלת יותר בשמים ופועלת את פעולתה3.

אחד מכללי התפילה קובע שיש לציין במפורש את שמו של האדם שעליו מתפללים.

אנו לומדים זאת מתפילתו של יעקב אבינו לפני המפגש הגורלי עם אחיו העוין, עשיו. לאחר שיעקב פותח את תפילתו בשבח והודיה לאלוקי אבותיו הוא שוטח את בקשתו: "הַצִּילֵנִי נָא! מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים"4. ניתן לשים לב כיצד יעקב אבינו אינו חוסך בפרטים בתפילתו וטורח לבטא בפירוש גם את תחושות ליבו וחששותיו. מכאן לומד הזוהר הקדוש5 שתפילה צריכה להיות מפורטת וברורה ככל שניתן ומשום כך יש לציין במפורש את שמו של האדם שעליו מתפללים (בצירוף שם האימא: "פלוני/ת בן פלונית").

הצורך להתפלל בצורה מפורשת מסביר מדוע המבקרים במקומות הקדושים מגיעים כשהם נושאים בחיקם שמות ובקשות של ידידים וקרובים בשביל להתפלל לישועתם במקום הקדוש.

ואולם, כפי שניתן לראות בתיאורו של רבי בנימין מטודלה וגם במנהג הרווח כיום, אלו שזוכים לבקר ולהתפלל במקומות הקדושים נוהגים לרשום גם את השמות והבקשות שלהם עצמם ולא רק את של אלו שלא זכו להגיע לשם בעצמם. ברור אם כן שכתיבת הבקשות לא נועדה רק כדי להתפלל עבור אחרים ובוודאי מסתתר כאן רעיון עמוק יותר.

מהי אם כן הסיבה שבגללה משאירים את התפילה בכתב במקום הקדוש? מדוע לא מספיק להתפלל שם בעל פה?

• ראו גם: מדוע כשמתפללים לרפואת חולה מזכירים את שם האמא ולא את שם האבא?

תפילה בקבר רחל אמנו בבית לחם. יוסף הצדיק עצר להתפלל על קבר אימו, רחל, בדרך למצרים. זהו הסיפור המוקדם ביותר על תפילה על בקברי צדיקים. (צילום: יוסי מזרחי)

פיזיקה של רוחניות

כשאנו פונים בתפילה לבורא העולם נפתח תהליך רוחני שמסוגל להשפיע על העולם הפיזי שבו אנו חיים ולחולל בו שינויים. ואולם, בגלל הפער העצום בין הרוחניות לגשמיות, לעתים קורה שתהליכים רוחניים נעצרים בעולמות העליונים ולא מבשילים לכדי יצירת שינוי בפועל בעולם הגשמי. זה מה שעלול לקרות גם לחלק מהתפילות שלנו.

בכדי לגשר על הפער בין הרוחני לגשמי, יש צורך לבצע פעולה פיזית כלשהי, סמלית, שתקשר את הכוחות הרוחניים למציאות הגשמית של עולמנו. נקיטת פעולה סמלית מתוך כוונה רוחנית, מסוגלת ליצור את החיבור המקדים בין הכוונה הרוחנית למעשה הגשמי וכך מכשירים את העולם הפיזי לקלוט את ההשפעה מהכוחות הרוחניים שמפעילים עליו.

הרעיון הזה מסביר מדוע לפעמים הנביאים ביצעו מעשים שונים שייצגו, בצורה סמלית, את תוכן הנבואות שלהם. הפעולות הגשמיות שביצעו סייעו לנבואה הרוחנית להתממש בסופו של דבר.

כך, לדוגמה, הורה הנביא אלישע ליואש מלך ישראל לירות חיצים לעבר האופק בכיוון ממלכת ארם ולהכות עם החיצים על הארץ, כשהוא מסביר לו שעוצמת ההכאה תקבע את מידת הניצחון שיִנחל במלחמתו מול הארמיים6.

במקרה אחר ציווה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה לקרוא על אדמת בבל את ספר נבואות הזעם שכתב על ממלכת בבל ולאחר מכן להטביע אותו בנהר פרת, כהמחשה ממשית למה שצפוי להתרחש בעתיד: "וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת, וְאָמַרְתָּ: כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה"7.

באופן דומה, השארת פתק כתוב של בקשות התפילה בקבר הצדיק או בכותל המערבי, מוציאה את התפילה מתוך כוונת הלב לתוך המרחב הפיזי של המקום הקדוש, כדי לאפשר את התרחשות השינוי המיוחל בפועל ממש8.

מתפללים ב'אוהל', מקום מנוחתם של הרבי מליובאוויטש וחמיו, הרבי הקודם מליובאוויטש. אינספור פתקי בקשות ומכתבים אישיים נקראים ונקרעים על העת ליד הציוּן ומונחים מעליו.

ברכות שלא נמחקות

כתיבת שמות ובקשות אינה ייחודית רק למקומות הקדושים. מראשית ימי החסידות ועד ימינו, נוהגים חסידים להגיש לצדיק את בקשות הברכה שלהם בכתב. פתקי הבקשות מוכרים בשמות "פיתקא", "קְוִויטֶל" או "פדיון נפש", והאדמו"ר קורא את תוכנם ומעניק את ברכותיו.

אחד מגדולי החסידות9 הסביר את המנהג על פי דברי הגמרא במסכת מגילה10, שם מסופר על נס מעניין שהתרחש בלילה שבו נדדה שנתו של המלך אחשוורוש וציווה לקרוא לפניו מספר הזיכרונות:

שמשי, סופר המלך, ניסה אז שוב ושוב למחוק את דברי השבח שנכתבו על מרדכי היהודי (בהם סופר כיצד הציל את המלך מניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש), וכל ניסיונותיו לא הצליחו משום שהמלאך גבריאל היה חוזר וכותב מחדש את מה שמחק.

ומביאה הגמרא את דרשתו של רבי שילא, איש כפר תמרתא: "ומה כתב שלמטה של זכותן של ישראל אינו נמחק - כתב שלמעלה לא כל שכן?!"; כלומר, אם גבריאל המלאך טורח להגיע במיוחד מהעולם העליון כדי לדאוג שדברי זכות שנכתבו על יהודים לא יימחקו, על אחת כמה וכמה שדברי הזכות שנכתבים בעולם האמת אינם נמחקים לעולם11.

מסביר אותו צדיק: כתב ידו של החסיד שמגיש את הפיתקא לרבי הוא בבחינת "כתב שלמטה שאינו נמחק", ותפילתו של הצדיק יוצרת את ה"כתב שלמעלה" שבוודאי אינו נמחק, וממילא סמוכים ובטוחים שהברכות אכן תקוימנה.

לדבר עם הצדיק שבקבר

ההסבר הזה רלוונטי גם לגבי הנחת פתקי בקשות על קברי הצדיקים. שכן, כפי שאמרו חז"ל, "הצדיקים – אפילו במיתתם קרויים חיים"12. כמו בחייהם, כך גם לאחר מותם, הצדיקים "שומעים" את הבקשות ו"קוראים" את הפתקים, מתפללים ממקום מנוחתם למען עם ישראל ומעניקים את ברכותיהם.

• ראו: איך לשלוח בקשות ברכה לרבי מליובאוויטש?

מכתבים לשכינה

בדומה להנחת פתקי הבקשות על קברי הצדיקים כדי שיקראו את תוכנם, מסתבר שגם הנחת פתק בכותל המערבי יכולה להיות אמצעי להתכתבות עם... השכינה!

למעשה, התיעוד הקדום ביותר שיש בידנו על הנחת פתק בכותל המערבי הוא ממעשה שאירע עם רבינו חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש (ה'תנ"ו – ה'תק"ג, 1696 – 1743), וזה דבר המעשה13:

אחד מתלמידיו של ה'אור החיים' עלה ממרוקו ועבר להתגורר בירושלים עיר הקודש. לימים עלה ה'אור החיים' בעצמו לארץ הקודש ובסופו של דבר הקים ישיבה ונפטר בירושלים.

כאשר הגיע רבי חיים בן עטר לארץ ישראל הגיע אליו תלמידו מירושלים וביקש ממנו 'כתב המלצה' עבור בני ירושלים שבאמצעותו יוכל לגייס תמיכה כלכלית למחייתו. ענה לו ה'אור החיים': "אין לי אוהבים ומכירים שם (בירושלים). במקום זאת, אתן לך כתב לשכינת עוּזֵנוּ, ובלכתך שם, תשים כתב זה בחור אחד של כותל המערבי של בית המקדש". ואכן, עשה התלמיד כפי שציווהו רבו ובחסדי שמיים מצא את פרנסתו.

הסיפור המיוחד הזה מבטא אמנם את גדלותו של ה'אור החיים' הקדוש, שהיה מסוגל, פשוטו כמשמעו, "להתכתב" עם השכינה הקדושה. אולם, אין ספק שבימינו גם אנשים פשוטים חשים בכל ליבם שכאשר הם מניחים את פתקי הבקשות שלהם בשריד בית מקדשנו בורא העולם קורא את מכתביהם. האם זה נכון? אין לדעת. אבל, חכמינו זיכרונם לברכה כבר לימדו אותנו14: "הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן", כלומר, אם יהודים עושים משהו כנראה שזה מעשה נכון. וכשבניו של אבא שבשמיים מרגישים שהוא קורא את מכתביהם מי בכלל מסוגל לקבוע שזה לא נכון?...