בשונה מיצורים מיתולוגיים אחרים שמקורם בספרי פנטזיה, דבר קיומו של "עוף החול" ("הפניקס" בשמו הלועזי) מופיע במקורות היהודיים, כולל בתנ"ך עצמו – בספר איוב.

כשאיוב נזכר בימיו הטובים, הוא מתאר עד כמה היה נטול דאגות ובטוח בחייו הטובים עד שהרגיש שיאריך ימים ויחיה לנצח, כעוף החול שאינו מת לעולם: "וָאֹמַר . . כַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים"1.

היחיד שלא טעם מעץ הדעת

לפי המדרש2, לפני שחווה הגישה לאדם הראשון את פרי עץ הדעת, היא נתנה לכל בעלי החיים לטעם ממנו. כמעט כולם התפתו להצעה וטעמו מהפרי האסור, מלבד עוף אחד, ששמו 'חול', שהצליח לעמוד בניסיון ולא טעם מעץ הדעת.

האכילה מעץ הדעת הביאה את לעולם את המוות וכל מי שטעם מעץ הדעת הפך ליצור שתוחלת חייו קצובה. זו הסיבה לכך שעוף החול, שלא טעם מעץ הדעת, אינו מת לעולם.

במקום המוות, ממשך המדרש ומספר, עובר עוף החול תהליך התחדשות מרתק שמתרחש אחת לאלף שנה:

תלמידיו של רבי ינאי אמרו: אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקינו ושורפת אותו, ומכולו נשאר רק נפח בגודל ביצה, וחוזר ומגדל אברים וחי;

רבי יודן ברבי שמעון אומר: אלף שנים חי, ולבסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר ממנו כביצה וחוזר ומגדל אברים.

בזכות הסבלנות

בתלמוד, לעומת זאת, מופיע סיפור אחר על תוחלת חייו הייחודית של עוף החול (שבשפה הארמית נקרא "אורישנה"). וכך מתוארת בגמרא3 שיחה מעניינת שהתקיימה בין שֵׁם, בנו של נח, לאליעזר עבד אברהם, במהלכה מספר שֵׁם לאליעזר על קורותיהם בתיבה בזמן המבול:

צער גדול היה לנו בתיבה. ברייה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום; שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה . . אורשינה, מצאו אבא כשהוא ספון בכלובו ולא דורש את מזונו. שאל אותו אבא: "האם אינך צריך אוכל?", ענה לו העוף: "ראיתי שאתה טרוד ולא רציתי לצער אותך". בירך אותו אבא ואמר "יהי רצון שלא תמות".

מדוע עוף החול אינו מת?

בקריאה פשטנית נראה שיש מחלוקת בין המדרש לגמרא בשאלה בזכות מה קיבל עוף החול את חיי הנצח שלו. אולם יש מפרשים שאין כאן מחלוקת ומציעים כמה אפשרויות לתווך בין שני המקורות:

לפי פירוש אחד, בראשיתו, היה עוף החול מוגן רק מפני מוות טבעי אך היה עלול למות בגלל פגיעה חיצונית, הברכה שקיבל מנוח העניקה לו חסינות מלאה מהמוות, גם ממקרים של פגיעה חיצוניות4.

לפי פירוש אחר, עוף החול עבר את תהליך ההתחדשות שלו רק פעם אחת, בתום האלף הראשון של שנות חייו. אבל נח בירך אותו שיחיה ללא הפסק ומאז הוא לא נזקק גם לתהליך ההתחדשות המתואר במדרש5.

אפשרות נוספת: כאשר נגזרה גזרת המבול על העולם התבטלה הזכות המיוחדת של עוף החול וגם הוא, כמו יתר בעלי החיים, נכנס לתיבת נח על מנת לצאת ממנה לאחר המבול כשהוא בעל תוחלת חיים מוגבלת. רק הודות להתנהגותו הסבלנית יוצאת הדופן בזמן שהותו בתיבה העניק לו נח מחדש את הברכה שבזכותה חזר לחיות חיי נצח6.

מציאות או דימוי?

לא תמיד יש לקרוא את המדרשים וסיפורי האגדה של חז"ל כפשוטם. במקרים רבים סיפורי המדרשים מביעים את סודות התורה בשפת סתר ורמזים, ולעתים אנו זוכים לקבל הצצה, כזו או אחרת, למשמעויות העמוקות הספונות בתוך סיפורי המדרש.

רבי יהודה ליוואי ("המהר"ל מפראג") מסביר ש'עוף החול' מלמד על חשיבותה של תכונת הענווה וההכנעה. השם שלו, "חול", מבטא חוסר חשיבות עצמית, והיא משתקפת גם במידת הסבלנות שהפגין בתיבת נח. המסר העמוק הטמון כאן הוא שקיום החיים תלוי בענווה ובצניעות שרק הן מאפשרות חיים של אחווה ורעות, ואילו הגאווה והאנוכיות מייצרות תככים ושנאות שעלולות לגרום לחורבן ולמוות, כמו שאמר רבי יהושע בפרקי אבות7 : "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות – מוציאין את האדם מן העולם"8.

אחרים9 מסבירים ש'עוף החול' הוא דימוי לנשמה שתמיד נשארת קדושה, גם כאשר חלילה עושים חטאים10.

אז האם הפניקס, עוף החול, הוא באמת דבר מציאותי? קשה לאנשים כערכנו לענות על כך תשובה ודאית.

ואולם, אמיתי או לא, עוף החול משמש מטאפורה יפה לעם היהודי. כשם שעוף החול הוא נצחי כך גם העם היהודי. וכמו עוף החול, הטרגדיות הקשות ביותר שפקדו את עם ישראל מסמלות את קץ הגלות המתקרב ומתוך חושך הגלות ואפר החורבן בוא תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו.