השאלה מתי הנשמה נכנסת לתוך הגוף היא שאלה עתיקה שנידונה במקורותינו כבר לפני אלפי שנים. התורה קובעת שצורתו של העובר נבנית במשך 40 יום הראשונים מרגע ההתעברות, אבל ביחס לשאלה מתי הנשמה נכנסת לגוף נראה שיש לכאורה סתירה בין המקורות:

מהרגע הראשון

במקום אחד1 התלמוד מציג דו שיח מרתק שהתקיים בין רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, לידידו הטוב אנטונינוס, קיסר רומי, בו נראה שרבי קיבל את דעתו של אנטונינוס שהנשמה נכנסת באדם מיד ברגע ההתעברות:

אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: "נְשָׁמָה – מֵאֵימָתַי נִיתְּנָה בָּאָדָם: מִשְּׁעַת פְּקִידָה (=מרגע ההתעברות) אוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה (=לאחר שהעובר מקבל את צורתו)?"

אָמַר לו (רבי)ֹ: "מִשְּׁעַת יְצִירָה".

אָמַר לוֹ: "אֶפְשָׁר חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר עוֹמֶדֶת שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח וְאֵינָהּ מַסְרַחַת?! אֶלָּא [בהכרח שהנשמה נכנס כבר] מִשְּׁעַת פְּקִידָה!"

אָמַר רַבִּי: "דָּבָר זֶה לִמְּדַנִי אַנְטוֹנִינוּס, וּמִקְרָא מְסַיְּיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְקוּדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי"2 ".

רק בבר/בת מצווה

לעומת זאת, ממקורות רבים בדברי חכמינו, כולל מדרשים שונים והזוהר הקדוש, עולה כי הנשמה הנכנסת לגוף רק במהלך החיים בתהליך הדרגתי המתמשך לאורך שנים.

לפי מקורות אלו, כניסת הנשמה לגוף מתחילה אצל תינוקות ממין זכר בעת ביצוע ברית המילה, ואצל בנות מרגע הלידה (או בעת קריאת שמה היהודי לראשונה), ממשיכה כאשר הילד או הילדה מתחנכים ומתרגלים לקיים את התורה והמצוות, ורק כעבור 13 שנה מהלידה אצל בנים ו-12 שנה אצל בנות, הנשמה נכנסת במלואה לגוף הנער או הנערה, ולכן הם הופכים אז ל"בר-מצווה" ו"בת-מצווה" וחייבים מרגע זה ואילך לקיים את כל המצוות3.

שתי נפשות, שני יצרים

במחשבה פשוטה ניתן ליישב את הסתירה בין המקורות בכך שמדובר על שני מושגים שונים. בעוד אנטונינוס מדבר על "נשמה" במובן של חיות גופנית, ה"נשמה" הנכנסת באופן מלא רק בגיל בר/בת מצווה היא נשמה קדושה, הנקראת "הנפש האלוקית" – נשמה זו היא לא החיות הפיזית-ביולוגית של הגוף, וגם לא התודעה והרגש הטבעיים של האדם, אלא חיבור רוחני עם הבורא, המאפשר לכל יהודי לחוש את נוכחותו של האלוקים ולפתח מולו תקשורת רגשית אמיתית.

הסבר זה תואם את פירוש המדרש לפסוק במגילת קהלת4 "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל". וכך מפרש המדרש5 :

"טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם" – זֶה יֵצֶר טוֹב. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "יֶלֶד"? כִּי אֵין מִזְדַּוֵּג לָאָדָם (=אינו מתחבר עם האדם) אֶלָּא מִבֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּלְמַעְלָה; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "מִסְכֵּן"? שֶׁאֵין הַכֹּל שׁוֹמְעִין לוֹ; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "חָכָם"? שֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

"מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" – זֶה יֵצֶר הָרָע. וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ "מֶלֶךְ"? שֶׁהַכֹּל שׁוֹמְעִין לוֹ; וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ "זָקֵן"? שֶׁהוּא מִזְדַּוֵּג לוֹ (=מחובר עם האדם) מִיַּלְדוּתוֹ וְעַד זִקְנָתוֹ; וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ "כְּסִיל"? שֶׁהוּא מְלַמֵּד לְאָדָם לְדֶרֶךְ רָעָה.

כלומר: בעוד "היצר הרע", דהיינו עולם התשוקות והרגשות הטבעיים והחומריים של האדם, פועם בתוכו כבר מהלידה – הרי ש"היצר הטוב", זאת אומרת עולם הרגשות והתשוקות ה"אלוקיים" המניעים את האדם להדבק בבורא ובדרכיו הטובים, נבנה באופן מלא רק בגיל 13 (או 12 אצל בנות).

הנשמה האלוקית של התינוקות

אולם, האם זה אומר שלילד קטן, ובוודאי לעוּבָּרִים, למעשה אין "נפש אלוקית"? האם להם אין את החיבור הפנימי הייחודי עם הבורא?

ובכן, מדרשים אחרים מוכיחים שיש נשמה ה"אלוקית" גם לתינוקות ועוברים. כך, לדוגמה, במקום אחר התלמוד מציג הסכמה של חכמי הגמרא כי הנשמה נוצרת כעבור 40 יום מההתעברות, לאחר שהגוף מקבל את צורתו:

רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, שניהם אמרו: תּוֹרָה נִיתְּנָה בְּאַרְבָּעִים (כלומר, לאחר שמשה רבינו שהה בהר סיני במשך 40 יום), וְ[גם ה]נְשָׁמָה נוֹצְרָה בְּאַרְבָּעִים (כלומר כעבור 40 יום מההתעברות). [לכן,] כׇּל הַמְשַׁמֵּר תּוֹרָתוֹ – נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת; וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה – אֵין נִשְׁמָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת6.

כפי ששכנע אנטונינוס את רַבִּי, ברור שהחיות הביולוגית קיימת בגוף העוּבָּר למן הרגע הראשון לקיומו, ולא ניתנת בו רק כעבור 40 יום, שכן אחרת העוּבָּר לא היה מחזיק מעמד במשך זמן כה ארוך מבלי להירקב. אם כן, הנשמה הנוצרת כעבור 40 יום איננה החיות הפיזית אלא נשמה גבוהה ורוחנית יותר – הנשמה האלוקית.

מדרש מפורש יותר המצביע על קיומה של הנשמה האלוקית בעוּבָּרִים היא אִמרתו של האמורא רבי שִׁמְלַאי שבעת שהייתו של העוּבר בבטן אימו "מלמדים אותו את כל התורה כולה" (ורק לאחר שנולד מלאך מגיע ומשכיח ממנו את מה שלמד)7. מכאן, שאפילו לעוברים בראשית חייהם הביולוגיים יש כבר "נפש אלוקית" פעילה משלהם!

אם כן, מה המשמעות של "כניסת" הנפש האלוקית רק בגיל בר/בת מצווה?

כשהנשמה והגוף מתחברים

כדי להבין זאת, מסביר הרבי8, יש להבחין בין הימצאות הנשמה בגוף, לבין חיבור הנשמה עם הגוף:

הנשמה האלוקית אמנם קיימת בגופם של כל יהודי ויהודייה כבר מהשלבים העובריים המוקדמים ביותר, למען הדיוק כבר מרגע ההתעברות הראשוני9. עם זאת, בשלב זה, הנשמה והגוף מתפקדים כשתי ישויות נפרדות שאינן תלויות זו בזו. נשמתו של העובר אכן "לומדת" את כל התורה כולה – אבל בלא תלות בשאלת תפקודו של הגוף.

מצוות ברית המילה המתבצעת בבשר הגוף, וכך גם תהליך החינוך למצוות, הופכים את הקיום המקביל והנפרד של הנשמה האלוקית והגוף היהודי לישות אחת מאוחדת: הנשמה מתחילה לפעול באמצעות האיברים השונים של הגוף בשביל ביצוע המצוות, היא ממלאת את המוח במחשבה אודות הבורא וגם מציפה את הלב בתשוקה לדבוק בו ובמצוותיו.

זו הסיבה שבנים יהודיים בגיל 13 ובנות יהודיות בגיל 12 הופכים לבני מצוות החייבים לקיים את כל מצוות התורה: הנשמה האלוקית משתלבת באופן מלא בגופם וכך ניתן להם הכוח והמסוגלות לקיים את מצוות התורה באופן מלא.