קבלת עול, כתוצאה מענוה, היא מרכיב הכרחי במידת ההתמדה.

עמידה תקיפה, ללא פשרות, עלולה לגרום להרס, כמו אותו אלון שנשאר זקוף בשעת סופה ולבסוף נעקר ממקומו. קנה הסוף, לעומתו, נכנע לרוח, מתכופף ושורד.

ההתמדה ניזונה מחוזק פנימי. הוד שבנצח היא ההכרה בעובדה שהיכולת לסבול ולהשרד היא מצד הנשמה האלוקית שבכל אחד מאתנו. ענוה אמיתית אינה באה על חשבון כוח ההתמדה, אלא להיפך, היא מחזקת אותו. כוח ההתמדה וכוח הסבל האנושיים הם מוגבלים. אך במידה והם באים מצד הנשמה האלוקית, הם אינם מוגבלים.

שאלות לבחינה עצמית

האם אני יודע מתי יש לסגת מתוך עמדת חוזק ולא מתוך פחד? מדוע לעיתים כה קרובות אני חושש לסגת? האם אני מיחס את הצלחתי לעוצם ידי בלבד? מהיכן אני שואב כוח ברגעים קשים במיוחד?

האתגר היומי

בבוקר כשאתה מתעורר, הודה לה', על הנשמה שנתן לך.