כולנו מודעים לכך היטב. היום מכיל 24 שעות, ועד כמה שלא ננסה "להאריך" אותו לא תתווסף אפילו שעה אחת. השעה מכילה 60 דקות, והיא לעולם לא תתארך או תתקצר. הדקה מכילה 60 שניות, וכן הלאה וכן הלאה.

כעת, הבה ונתבונן בתקופה זו המכונה בשם "ספירת העומר". מדי יום, במשך 49 ימים רצופים, אנו "סופרים את העומר" כאשר לפני הספירה אנו מברכים את "ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת העומר".

נשאלת השאלה: מה מועילה ספירה זו? האם ראוי לנו להוציא את שם ה' מפינו (ביהדות ישנו דגש רב על קדושת שמו של ה', ואיסור חמור להזכיר אותו לבטלה) לפני ספירת העומר? וכי הספירה תועיל במשהו?

במשנתו רבת ההוד של הרבי מליובאוויטש, מצאנו הסבר נפלא השופך אור על מצות ספירת העומר. הוא הביא את דבריהם של חכמינו זכרונם לברכה, שאמרו: "אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו". כלומר, ישנם רבים החסים על כספם ושומרים עליו מכל משמר, אך אינם יודעים להעריך את יוקר הזמן. הם נותנים לו לחלוף מבלי לעשות בו שום דבר משמעותי, וגרוע מכך, רבים מחפשים דרך "לבלות" או "להרוג" זמן, לתת לזמן לעבור כי אין הם מוצאים שום דבר מיוחד לעשות בו...

לעומת זאת, ביהדות, קיים דגש רב על כל שעה ועל כל רגע. בתורת החסידות מוסבר כי לכל אדם ניתן מספר קצוב של שנים, ימים, שעות ודקות. מכסה זו ניתנת בדיוק לפי המשימות המיוחדות המוטלות על אותו אדם. כאשר היום עובר, והוא לא נוצל כראוי, הוא נקרא "יום מבוזבז". מחר אמנם יאיר יום חדש, עם פוטנציאל נפלא ועולם של הזדמנויות; אך היום שעבר, בוזבז ללא שוב.

לשם כך אנו סופרים את העומר. לפני הספירה עלינו לעצור לרגע ולחשוב: האם עשיתי משהו בעל ערך ב-24 השעות האחרונות? משהו שאכן כדאי לחיות בשבילו? ומה אני מתכנן לעשות ב-24 השעות הבאות?

דוגמא מצויינת לכך ניתן ללמוד מאבינו הראשון – אברהם אבינו, עליו אומר הפסוק (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים".פילוסופיית החסידות מבארת שכל יום מחייו של אברהם היה עולם ומלואו, הוא יכל להצביע עליו ולומר: ביום זה עשיתי כך וכך, ביום זה – לפני 47 שנה – עשיתי כך וכך... יתירה מזו, כל יום היה יום הבנוי על ההישגים של היום שקדם לו.

שמעתי מא' ממזכיריו של הרבי מליובאוויטש שתיאר כיצד הרבי החשיב כל רגע. פעם, סיפר, הוא ראה במו עיניו כיצד תוך כדי המתנה לתפילת מנחה – המתנה שארכה 40 שניות בלבד – עיין הרבי בחדרו בספר תורני פילוסופי עמוק, ושקע כל-כולו בקריאת הספר, למשך 40 שניות בלבד! לאחר מכן, סגר את הספר ויצא לבית הכנסת לתפילה בדיוק בזמנה הקבוע.

כולנו יכולים ללמוד מכך לפחות משהו על ניצול הזמן.

והרי לנו מסר נפלא לימי ספירת העומר.