מִספרים הם דבר מצחיק. מצד אחד נראה שהם נעדרי כל משמעות: חשוב על הביורוקרטיה ("לך לאשנב מס' 14 ומלא טופס מס' 3062"), או הבנאליות של כתובת כמו "רח' 20 מס' 25". מצד שני, חשוב כיצד אנו משתמשים במספרים כשאנו אומרים דברים כגון: "שמונה עשרה שנה ניסיון בעסק"; בית בשווי 450,000$; או "זו הבת שלנו, היא בת 3".

כשאנו סופרים משהו, זה הופך אותו לממשי עבורנו. רק כאשר הענקנו לדבר מימד של כמות, אנו יכולים להבין מה זה אומר לגבינו וכיצד הוא משמש אותנו. תאר לעצמך שנותנים לך קופסה מלאה מטבעות זהב. אתה מודה לנדיב, ולוקח את הקופסה הביתה. לאחר שנעלת היטב את הדלת, מה הדבר הראשון שתעשה? תספור אותם, לא? בטח, ודאי, זו הרגשה נפלאה להיות מסוגל לומר: "אני אדם עשיר". אך אם תרצה לעשות משהו עם עושרך, תצטרך לדעת כמה כסף יש שם.

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום... היום הזה מקרא קודש יהיה לכם.." (ויקרא כג, טו-כא).

בני ישראל עזבו את מצרים ביום ט"ו ניסן, ומאז הם חוגגים אותו כיום הראשון של פסח. שבעה שבועות לאחר מכן, ביום ו' סיון, המסומן בלוח השנה שלנו כחג השבועות, התכנסנו לרגלי הר סיני וקיבלנו את התורה מה'.

כל שנה, אנו משחזרים מסע זה בן 49 הימים באמצעות "ספירת העומר". החל מהלילה השני של פסח אנו סופרים את הימים והשבועות. "היום יום אחד לעומר" אנו מכריזים בלילה הראשון לספירה. "היום שני ימים לעומר", "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר", "היום שישה ועשרים יום, שהם שלושה שבועות וחמישה ימים לעומר", וכך הלאה, עד שמגיעים ליום האחרון שבו אומרים: "היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות לעומר". היום החמישים הוא חג השבועות.

חכמי הקבלה מסבירים, שלכל אחד מאיתנו יש שבעה סוגי מידות של הלב – אהבה (חסד), יראה (גבורה), יופי (תפארת), שאיפה (נצח), ענווה (הוד), התקשרות (יסוד), זכות מלכותית (מלכות), שכל אחד מהם כולל אלמנטים מכל שבעת הכוחות, ואלה מיוצגים על ידי שבעת השבועות ו- 49 ימי ספירת העומר.

בכל פסח ניתן לנו אוצר המכיל את המתנה הגדולה ביותר שאי פעם ניתנה לאדם – מתנת החופש. זוהי גם מתנה בלתי יעילה לחלוטין. מה זה חופש? מה אנו יכולים לעשות איתו? לא כלום, אלא אם כן נפתח את קופסת האוצר ונספור את תוכנו.

לפיכך, ביום השני של פסח, לאחר שלקחנו את האוצר הביתה, אנו מתחילים לספור. אנו סופרים שבע כפול שבע, משום שמתנת החופש ניתנה לכל אחד משבעת הכוחות ולארבעים ותשעה ממדים של הנפש. נכון, מה תועיל יכולת לאהבה (חסד), אם היא עבד להשפעות חיצוניות ולעצבנות פנימית? איזה ערך יש לשאיפה (נצח) אם אנו הערובה שלה במקום לשלוט בה?

בכל ערב בשבעת השבועות הבאים אנו פותחים את קופסת האוצר שלנו וסופרים עוד מטבע. אנו סופרים את האהבה האוהבת (חסד שבחסד), האהבה המפחידה (גבורה שבחסד), האהבה היפה (תפארת שבחסד), אהבה שאפתנית (נצח שבחסד), אהבה צנועה (הוד שבחסד), אהבה מקשרת (יסוד שבחסד), ואהבה מלכותית (מלכות שבחסד). אנו מקצים מספר למלכות שבגבורה ("היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעומר"), ולתפארת שבהוד ("היום אחד ושלושים יום שהם ארבעה שבועות ושלושה ימים לעומר").

אנו סופרים את כולם ואז נעמדים לרגלי הר סיני מוכנים לקבלת התורה.