1. ספירת העומר נמשכת 49 ימים

ספירת העומר היא מצווה שמקיימים בכל שנה. החל מהיום השני של חג הפסח ולמשך שבעה שבועות שהם 49 ימים סך-הכול.

2. מצווה אחת, שלושה חודשים

ספירת העומר מתחילה בחודש ניסן, ממשיכה בכל חודש אייר ומסתיימת בסיוון. זוהי המצווה השנתית היחידה שמתפרסת על פני שלושה חודשים רצופים.

3. סופרים את הימים, וגם את השבועות

בספירת העומר סופרים את הימים החולפים, וגם את השבועות. מה זה אומר? שביום השביעי, לדוגמה, אומרים "היום שבעה ימים, שהם שבוע אחד לעומר"; וביום השמיני: "היום שמונה ימים, שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר".

4. הספירה מצטברת

בספירת העומר אנו סופרים את הימים בצורה צוברת ולא בצורה סידורית. כלומר, ביום הראשון אומרים "היום יום אחד לעומר" (ולא "היום הראשון לעומר"), ביום השני: "היום שני ימים לעומר" (ולא "היום השני"), וכן הלאה.

צריך ללמוד מכאן לקח חשוב: מעשים טובים לא חולפים מהעולם, הם ממשיכים להתקיים לנצח ולהיצבר לזכותנו. מאמצים שהשקענו בעבר מעניקים לנו כוח בהתמודדות מול אתגרי ההווה, וכשנעשה טוב היום הוא ימשיך ללוות אותנו גם בעתיד.

5. "עומר" זה מידה עתיקה של דגן

חג הפסח חל בזמן הבשלת הדגן בִּשְׂדוֹת ארץ ישראל. בזמן המקדש, היו יוצאים לַשדות במוצאי החג הראשון של פסח, ובטקס רב רושם קוצרים אלוּמוֹת שׂעוֹרִים ומביאים לבית המקדש. שם היו קולים את השְׂעוֹרִים באש וטוחנים אותן לקמח שנופה היטב, ולמחרת בבוקר, ביום השני של חג הפסח, היה הכהן מניף את הקמח כשהוא בלול בשמן ומגיש אותו למזבח – מִנְחָה לה'.

היום שבו הקריבו את בבית המקדש את 'מִנְחַת העומר' הוא היום שבו מתחילים את הספירה ומכאן מגיע השם 'ספירת העומר'.

🌾 להרחבה: הסיפור של ספירת העומר

6. שיבולים ראשונות

בזמן המקדש, אסור היה לקצור ולאכול מהתבואה החדשה שצמחה בַשָׁדות עד לאחר שהוקרבה 'מנחת העומר'. כיום, כשאין לנו בית מקדש, ולא מקריבים את מנחת העומר, מותר לקצור ולאכול מהתבואה החדשה שצמחה החל מהיום הבא – היום השלישי של חג הפסח (י"ז בניסן).

7. ה'צדוקים' ספרו אחרת

הציווי על ספירת העומר מופיע בתורה בניסוח קצת מסתורי: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם"1. לפי חז"ל, המילה 'שבת' המופיעה כאן בפעם הראשונה מתייחסת לחג הראשון של פסח – שבו יש לשבות ממלאכה; ואילו המשמעות של המילים 'שבתות' ו'שבת' המופיעות בהמשך היא לרצף של שבעה ימים.

בשלהי תקופת בית המקדש השני התפתחו בעם ישראל תנועות דתיות שנקראו 'צדוקים' ו'בייתוסים' (על שם ראשיהם: 'צדוק' ו'בייתוס') ואלו כפרו במסורת התורה שבעל פה ופירשו את פסוקי התורה בצורה שונה מחז"ל.

לטענתם, את המילה 'שבת' המופיעה בפסוקים אלו יש לפרש במשמעות המוכרת – היום השביעי בשבוע. ואם כן, יש להתחיל את ספירת העומר ביום ראשון בשבוע ולסיים ביום שבת. זה אומר שאם היום הראשון של פסח חל באחד מימות החול של השבוע ולא בשבת, יש להמתין ולהתחיל את הספירה רק החל מיום-ראשון הבא (שיהיה באמצע ימי חול-המועד).

חז"ל שללו לחלוטין את הפרשנות הזו כשהם מסתמכים על המסורת שנשמרה באדיקות מימות משה רבינו, הם גם הוכיחו באמצעות ראיות שונות מדוע לא ניתן לפרש כך הפסוקים. זוהי אחת מהמחלוקות המפורסמות ביותר שהתנהלו בין חכמינו זיכרונם לברכה לבין כת ה'צדוקים'.

👂 כדאי לקרוא: מהר סיני למאה ה-21 – על השתלשלות ה'תורה שבעל פה'

8. לפני הספירה, מברכים

בדומה למצוות אחרות, גם לפני שמקיימים את מצוות ספירת העומר מקדימים ברכה מיוחדת: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר".

9. סופרים בלילה

ביהדות היממה מתחילה עם רדת הלילה, לכן את ספירת העומר עושים מיד בכניסת היום החדש – בתחילת הלילה, לאחר תפילת ערבית.

מי שלא ספר בתחילת הלילה יכול לספור בהמשך, עד שתיכנס היממה הבאה כשהשמש שוב תשקע באופק, אבל מי שלא ספר בשעות הלילה וכבר האיר היום, סופר באותו יום בלי לברך לפני-כן את הברכה.

10. ובעמידה

את ספירת העומר יש לעשות בעמידה, וזה אפילו מרומז בפסוק: "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה – תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת"2 – 'קָמָה' זה כינוי לשיבולים בשלות העומדות זקופות בשדה, מוכנות לקצירה, אבל יש כאן גם רמז לכך שספירת העומר קשורה לעמידה בקומה זקופה.

11. היום החמישים – חג השבועות

ביום ה-49 סופרים בפעם האחרונה. את היום למחרת, היום ה-50, כבר לא נספר ובו חוגגים את חג השבועות. כפי שניתן להבין לבד, השם של החג נובע מהעובדה שהוא תמיד נחגג לאחר שהסתיימה ספירת שבע השבועות.

בתקופת חג השבועות מבשילה החיטה בשדות, ובבית המקדש היו מביאים קרבן מיוחד של שני כיכרות לחם העשויים מקמח חיטה.

🍰 הכל על חג השבועות

12. ציפייה למתן תורה

חג השבועות הוא גם היום בו קיבלנו את התורה מאת ה' בהר-סיני. לאחר שיצאנו ממצרים ביום הראשון של פסח, החלו אבותינו לספור את הימים מרוב התרגשות וערגה לקראת מועד קבלת התורה. את ימי הציפייה הם הקדישו כדי להתעדן, להתעלות ולהתכונן למעמד הנשגב.

התהליך הזה חוזר על עצמו בכל שנה מחדש כשאנו חווים את יציאת מצרים בחג הפסח ומיד מתחילים להתכונן, במשך שבעה שבועות, לקבל את התורה מחדש בחג השבועות.

📅 שיעור מרתק: למה בספירת העומר סופרים אחורה ולא קדימה?

13. ספירה מתקנת

לפי תורת הסוד, הנפש של כל אחד מאיתנו מורכבת משבע תכונות שאותן ירשנו מהמקור הרוחני של הנשמה שלנו. בשפת הקבלה תכונות אלו נקראות "שבע המידות" שהן: 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד 'מלכות'. כל אחד משבעת השבועות של ספירת העומר מיועד לשיפור תכונה אחת מתוך השבע.

אך למרות שהן תכונות שונות ואפילו מנוגדות זו לזו, כל אחת מהן יכולה לעורר לפעולה את התכונות המקבילות לה כדי להביא את עצמה לידי ביטוי. משום כך, כדי לתקן אותן צריך להתמקד באופן מפורט בכל אחת משבע צורות הביטוי האפשריות שיש לכל אחת. ואת זה עושים בכל אחד מימי השבוע.

לדוגמה: ביום הראשון של ספירת העומר מטפחים את המסוגלות לאהוב יהודי אחר כדרך לבטא את האהבה לה' ("חסד שבחסד"); וביום השני באותו שבוע מתרגלים להתנגד למה שה' שונא, מתוך אותה אהבה אליו ("גבורה שבחסד").

🎯 נשמע מרתק? בהחלט! קבלו את "המדריך לשיפור עצמי ב-49 שלבים"

14. כל יום חשוב

ספירת העומר היא ספירה אישית, זאת אומרת שכל אחד צריך לספור בעצמו את כל 49 הימים. אם מישהו שכח או דילג על הספירה יום אחד, הוא ממשיך לספור את הימים הבאים יחד עם כולם, אבל בלי לומר את הברכה לפני הספירה.

⌚ אל תפספסו את ספירת העומר היומית

15. זהירות: קו התאריך!

כשבארץ ישראל זורחת השמש ביום שני בבוקר, בסידני שבאוסטרליה כבר מגיע הערב, אבל בחוף המערבי של ארצות הברית עדיין יום ראשון. מי שיעלה על מטוס בשעה זו בסידני לכיוון לוס אנג'לס, יגיע, כעבור שעות טיסה, בלילה שבין ראשון לשני ולמעשה יתחיל את יום שני מחדש, כאילו נסע אחורה בזמן. מי שיעשה את המסלול ההפוך באותה שעה, ינחת בסידני ביום שלישי לקראת בוקר כשהוא "מדלג" על יום שני.

לתופעה המוזרה הזו קוראים 'קו התאריך': זהו גבול דמיוני שחוצה את כדור הארץ מהקוטב הצפוני לדרומי ומי שחוצה אותו לכיוון מזרח מגיע ליום הקודם, ומי שחוצה אותו לכיוון מערב מדלג על יום שלם.

ואיך זה קשור לספירת העומר? כפי שאמרנו, ספירת העומר היא ספירה אישית וכל אחד צריך לספור לעצמו כל יום שעובר עליו באופן אישי מהיום השני של פסח, בלי קשר לתאריך המופיע בלוח השנה. אם כן, מי שחצה את קו התאריך מזרחה ביום השלושים לעומר יספור למחרת את היום ה-31, בעוד חבריו בבית הכנסת יספרו עדיין את היום השלושים. בסופו של דבר הנוסע יסיים את ספירת העומר שלו יום אחד לפני כולם, ואת חג השבועות, שתמיד נחגג ביום החמישים של הספירה, יצטרך לחגוג יום אחד לפני כולם! ובמקרה ההפוך, מי שיחצה באותו יום את קו התאריך לכיוון מערב, יגיע למקום שבו כבר סופרים את היום ה-32 כשהוא עדיין סופר את היום ה-31 ובסופו של דבר יצטרך לדחות ביום את חג השבועות שלו...

בגלל הסיבוך ההלכתי שנוצר בעקבות חציית קו התאריך בספירת העומר, מומלץ להימנע מכך. ואם יש לכם נסיעה ממש חשובה מאוסטרליה לארצות הברית בדיוק בימי ספירת העומר? אתם לא חייבים לוותר עליה, פשוט בצעו את הנסיעה מהכיוון ההפוך ובמקום לחצות את האוקיינוס השקט סעו מערבה - מעל כל אוסטרליה, האוקיינוס ההודי, אפריקה, האוקיינוס האטלנטי ואמריקה, עד שתגיעו ליעדכם (רק אל תשכחו להצטייד היטב לפני הנסיעה הארוכה...).

🌍 צפו: כשהאורח חצה את קו-התאריך

16. ימי אבלות

בחלק מימי ספירת העומר אנו אבלים על מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא ונמנעים מעריכת אירועים משמחים. באילו ימים בדיוק? זה כבר נתון במחלוקת ולכן יש הבדלים בין המנהגים של העדות השונות.

ממש כדאי לקרוא כאן על דיני האבלות של ספירת העומר ועל המנהגים השונים בעניין. קריאה מהנה!😊

צפו בשיעור: מה אפשר ללמוד מהטרגדיה של תלמידי רבי עקיבא?