את ספירת העומר כולנו מכירים. בכל ערב, במשך ארבעים ותשעה ימים מחג הפסח ועד חג השבועות, אנו אומרים "היום ... לעומר".

אבל רגע, מי זה בכלל אותו אדון עומר מסתורי ומה עושים איתו? בואו ללמוד על מנחת העומר, אותה העלו בבית המקדש ואשר את שמה אנו מזכירים מדי יום בספירת העומר.

הציווי

את הציווי האלוקי על העומר קיבלו בני ישראל כשהם עדיין נדדו במדבר.

"כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם" אמר בורא העולם לבני ישראל, "וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העומר לפני ה' לרצונכם, ממחרת השבת יניפנו הכהן1 ."

במילים אחרות: כאשר תזכו לנחלה משלכם, זיכרו להביא את ראשית יבול הקציר לבית המקדש כתודה לבורא העולם על חסדיו. בהתאם לכך, בזמן בית המקדש היה אסור להתחיל בקציר הדגנים עד לאחר קצירת והבאת מנחת העומר.

טקס רב רושם וקורבן בבית המקדש

התלמוד2 מתאר את טקס הקציר המרשים שנערך מדי שנה בליל ט"ז בניסן, מוצאי החג הראשון של חג הפסח. השדה שנבחרה לביצוע הטקס הייתה שדה של שעורים משובחות שהייתה קרובה לירושלים; התושבים מהעיירות הסמוכות היו נוהרים אל המקום כדי להשתתף ולצפות במחזה.

שליח בית דין היה זה שממונה על הקצירה, אך בטרם הוא התחיל לקצור היה עליו לשאול את המשתתפים כמה שאלות. כשמגל בידו הוא היה שואל:

"בא (שקעה) השמש"? האם אשתמש במגל זה שבידי? האם אניח את השיבולים בקופסה זו? על כל שאלה הוא היה חוזר שלוש פעמים, ובכל פעם הנוכחים היו משיבים "הן" – כן! בתום חילופי הדברים הוא היה קוצר כמות גדולה של שעורים אותם הביאו לירושלים.

בבית המקדש היו בוררים את הגרגרים, קולים אותם, טוחנים ומנפים אותם בשלוש עשרה נפות. את הסולת המשובחת שנוצרה היו מערבים בשמן והכוהן היה מניף אותה; חלק מן המנחה נשרף על המזבח, והחלק האחר ניתן לכוהנים.

"ממחרת השבת"

כאשר בורא העולם העניק את הציווי לעם ישראל, הוא גם ציין את התאריך בו יהיה עליהם לקיים את המצווה: "ממחרת השבת."

חכמי ישראל קיבלו במסורת מדור לדור כי אין הכוונה לשבת, היום השביעי בשבוע, אלא ליום שבתון – כלומר יום חג בו שובתים ממלאכה. כך, מצוות הקרבת העומר קויימה ביום שלאחר החג הראשון של הפסח.

אולם בקרב בני ישראל היו קבוצות בייתוסיות שטענו שיש לקיים את מצוות הקרבת העומר דווקא יום לאחר יום השבת, דהיינו ביום ראשון. קבוצות אלו עשו כל שביכולתם כדי לשבש את לוח השנה היהודי ולגרום שחג הפסח תמיד יחול בשבת – כדי שהקרבת קורבן העומר תתבצע ביום ראשון. חכמי ישראל מצידם נקטו ביוזמות שונות לשמור על דיוקו של הלוח.

זו הייתה גם הסיבה לכך שטקס קצירת העומר נעשה ברוב רושם: כדי להראות לאותן קבוצות כי זהו הזמן הנכון לקיום המצווה.

הסיבות

למצוות ספירת העומר ניתנו כמה סיבות.

הכרת טובה. ספר החינוך3 מסביר כי הבאת ראשית היבול היא הכרת טובה לבורא העולם על חסדיו ועל כך שהוא מעניק לנו מזון.

לזכור מה חשוב באמת. הסבר נוסף4 אומר כי הדבר נועד להזכיר לנו שאין מטרת המזון והאוכל רק כדי שנהנה מכך, אלא כדי להשתמש בו לעבוד את בורא העולם. לפיכך, עוד בטרם אנו משתמשים בדגנים כדי לאכול וליהנות, אנו מביאים קורבן לאלוקים.

מצוות העומר כזכות: "רבי יוחנן אומר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען... ריש לקיש אמר... שעל ידי מצות העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו... אמר רבי אבהו... היא שעמדה להם בימי גדעון5 ."

לברר את הבהמה: את העומר היו מביאים מן השעורים, המשמשים כמאכל לבהמה. הדבר בא לרמז על עבודת ספירת העומר שהיא לברר ולתקן את מידות הנפש הבהמית שבאדם.