בס"ד. שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז.
בלתי מוגה
א. דובר כבר כמ"פ, שאע"פ שישנה ירידת הדורות, מ"מ, כותב רבינו הזקן1 (ה"אושפיזא" של יום זה) ש"בכל שנה ושנה יורד ומאיר .. אור חדש ומחודש .. עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה" – למעלה מהאור שהאיר בזמן בית שני, למעלה גם מהאור שהאיר בבית ראשון, ואפילו למעלה מהאור שהאיר בהזמן ד"קיימא סיהרא באשלמותא"2.
[וכשם שהדברים אמורים בנוגע לר"ה, עד"ז הוא גם בכל יום ויום – כמובן ע"פ המדובר לעיל3, שהעבודה דר"ה ישנה גם בכל יום ויום, והו"ע ג' ברכות ראשונות שבתפלה, שבהם הוא עליית המלכות ובנין המלכות, כמו בר"ה].
ואף שאיתא בגמרא "בכל יום ויום מרובה כו' משל חבירו"4, ו"אם ראשונים כמלאכים אנו כו'"5, ו"אכשור דרי" (בתמי')6 – הרי זה רק בנוגע להגילוי, אבל בהעלם, הולכים ומתעלים יותר ויותר ("עס ווערט אַלץ העכער און העכער").
[וכן הוא בנוגע לכללות התומ"צ – שאע"פ שבגלוי הרי זה באופן של ירידה, מ"מ, בהעלם הולכים ומתעלים, ועי"ז יומשך כן גם בגשמיות, ע"י משיח צדקנו].
והרי זה כמשל התיבה7, שגם בהיותה סגורה, אינו דומה מי שיש לו בתיבה אבן טובה אחת למי שיש לו כמה אבנים טובות. ובפרט שבנדו"ד נמצאים המפתחות בידיו של בעל התיבה, דהיינו, בידו של כאו"א מישראל, שבידו לגלות אור זה ע"י הריבוי בתומ"צ.
ב. ועד"ז בנוגע לעניננו – שמחת בית השואבה:
אף שבגשמיות היתה שמחת בית השואבה רק בזמן הבית, מ"מ, ברוחניות ישנו ענין זה גם עתה, ואדרבה – בתוספת אור עליון יותר (כנ"ל).
ונוסף לזה, הנה גם בגשמיות יש מעלה בשמחת בית השואבה עתה לגבי שמחת בית השואבה שבזמן הבית – "קלקלתנו זוהי תקנתנו"8 – כי9, בזמן הבית היו הגבלות בשמחת בית השואבה, כיון שהיתה נערכת ע"י "חליל" שאינו דוחה שבת ויו"ט (ומה גם שהיו מדליקים מנורות, אבוקות של אש וכו')10, משא"כ עתה, הנה גם בלילה הראשון יכולה להיות שמחת בית השואבה, להיותה ללא חליל כו', כך, שלא שייך ענין השבות שבגללו לא היו עורכים שמחת בית השואבה ביו"ט ראשון11.
ג. ולהעיר:
בהמשך "וככה"12 כותב אדמו"ר מהר"ש, שענין שמחת בית השואבה מתחיל ביום ב' דחג הסוכות דוקא, לאחרי העבודה דארבעת המינים. ומבאר מילתא בטעמא – שלכל לראש צ"ל ענין הסוכה (מיד בליל יו"ט13), שהוא בחי' מקיף, ולאחרי כן (מהנץ החמה, או עכ"פ משעלה עמוד השחר14) באה העבודה דד' מינים, שענינה המשכת המקיף בפנימיות; ורק לאח"ז ישנו הענין דשמחת בית השואבה.
אבל אין זה בסתירה להאמור לעיל ששמחת בית השואבה מתחילה מהלילה הראשון – כי:
בהמשך הנ"ל גופא מובא15 שגם שאיבת המים היתה רק ביום ב' דחג הסוכות, שזהו לפי שיטת ר' יהודה בן בתירה במסכת תענית16 שניסוך המים הי' במשך ששה ימים בלבד, החל מיום ב' דחג הסוכות, כיון שתיבת "ונסכיהם" (שבה מרומז ניסוך המים) לא נכתבה אלא בקרבנות היום השני17;
ואילו האמור לעיל שענין שמחת בית השואבה ברוחניות ישנו כבר מהלילה הראשון – הוא לפי הפס"ד להלכה18, שהוא כ"סתם משנה"19, שניסוך המים הי' גם ביום הראשון. וכיון שגם ביום הראשון הי' הענין ד"ושאבתם מים" – הרי מובן שכבר אז מתחיל הענין ד"בששון"20, ורק מצד השבות היתה התחלת השמחה רק ביום ב' דחג הסוכות.
אלא שכל זה הוא רק בבית שני, שהרי רוב עניני שבות נתקנו בזמן בית שני (כמ"ש רבינו הזקן בלקו"ת21), אבל בזמן בית ראשון היתה התחלת שמחת בית השואבה בפועל ביום א' דחג הסוכות. ועד"ז מובן בנוגע אלינו, שהתחלת שמחת בית השואבה היא ביום א' דחג הסוכות.
ד. ואין לתמוה על כך שאדמו"ר מהר"ש מבאר לפי דעת ר' יהודה בן בתירא, אף שאינה אליבא דהלכתא – שהרי מצינו בכ"מ22 שמבארים גם דעה שאינה כפי ההלכה, כיון ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים"23.
ובפרט שלפעמים פסק ההלכה בנסתר דתורה אינו כמו בנגלה דתורה, וכמשנ"ת בהתוועדות קודם ראש-השנה24 (ונזכר גם במכתב25), שאף שברכות הם מדרבנן (מלבד ברכת המזון, ולכמה דעות26 – גם ברכת התורה), מ"מ, איתא ברעיא מהימנא27 שהברכות הן "בפקודי אורייתא", דהיינו שכל הברכות הן מדאורייתא.
ועד"ז מצינו שרבינו הזקן מבאר בלקו"ת28 הענין ד"שופר של ראש השנה של יעל פשוט"29 – אף שההלכה ע"פ נגלה אינה כן30.
והביאור בזה – כמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר ד"ה הוי' יחתו מריביו שנאמר בריגא (שכבר ישנו ב"קופיר")31, ש"באמת הנה בהעבודה דר"ה ישנם ב' המדריגות כו'", והיינו, שבעבודה הרוחנית ישנו לא רק האופן דשופר כפוף, כפי ההלכה, אלא גם האופן ד"שופר של יעל פשוט", אע"פ שאינו להלכה, ולכן מבארים בתורת החסידות גם אופן זה.
ה. ועפ"ז יובן גם מה שמצינו, שאף ש"הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן"32, הנה אצל יחידי סגולה היתה העבודה באופן כזה, ועד שגם בזמן הזה ישנם המתמסרים ללימוד התורה כל חייהם.
ומעין זה ישנם אצל כאו"א זמנים ידועים שבהם מתמסר ללימוד התורה באופן של "תורתו אומנתו"33, ובפרט בשנת השמיטה, שהרי א' הטעמים לכך שמצות "הקהל" באה לאחר שנת השמיטה הוא34 משום שבשנת השמיטה פנויים בנ"י מעבודת האדמה, ולכן יכולים להתמסר יותר ללימוד התורה, ועי"ז נעשים מוכשרים לקבלת הענינים ד"הקהל", שאז קיבלו ענינים בתורה35, ועד להחיבור עם המלך כו'.
ועד"ז בנוגע לענין שמחת בית השואבה, שגם שם היו שואבים ענינים חדשים בתורה, כדאיתא בתרגום על הפסוק20 "ושאבתם מים בששון"36, ולימוד ענינים אלו בתורה פעל את השמחה, כמ"ש37 "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
ובהתאם לכך, צריך כאו"א להוסיף עתה בלימוד התורה, נגלה וחסידות, וכן בקיום המצוות – "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"38, שזהו כללות הענין דשמחת בית השואבה.
ובפרט בשנה זו, שהענין דשמחת בית השואבה בא יחד עם הענין ד"הקהל".
ועי"ז נזכה לקיום הענין ד"הקהל" כפשוטו – בביהמ"ק השלישי.
* * *
ו. איתא בזהר39, שכאשר האושפיזין באים לסוכה, נותן כל אחד מהם את ברכתו: "אברהם קרי עלי' אז תתענג על הוי'40, ויצחק קארי עלי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח41, אמר ר' שמעון האי דוד מלכא אמר לי' .. אבל יצחק קאמר גבור בארץ יהי' זרעו וגו' הון ועושר בביתו גו'42, יעקב אמר אז43 יבקע כשחר אורך וגו'".
וכיון שיעקב הוא האושפיזא דיום ג' דחג הסוכות, וע"פ סדר ה"אושפיזין החסידיים" האושפיזא דיום ג' דחג הסוכות הוא רבינו הזקן, נמצא, שהפסוק "אז יבקע כשחר אורך גו'" שייך גם לרבינו הזקן44.
ז. ובהקדם ביאור אדמו"ר האמצעי בסידור45 בענין "אז יבקע גו'":
"וביאור הדברים .. עד"מ החבית וכיוצא [שהיא מלאה משקין – מים או יין], כאשר תתמלא ביותר ולא תוכל להחזיק המילוי, תבקע בבקעים וסדקים, ויצא המשקה דרך שם. ואמנם בוודאי הנה יציאת משקה זאת שיוצאת דרך סדק מעט מזעיר היא .. אך הנה יש בכל ענין זה דבקיעה יתרון מעלה מצד אחר, והוא, לפי שזאת הבקיעה באה מצד תוקף ותגבורת ההשפעה שלא יכילה הכלי .. ובזה יובן מ"ש כאן .. שיעקב אמר יבקע כשחר אורך, פי' להיות כי מצד שרשו הוא בבחינת או"מ שלא יכילנו הכלי, ע"כ בוקע ויוצא לחוץ וכנ"ל. והיינו פי' יבקע כשחר, כמו השחר שהוא בחינת בקיעת אור מתוך החושך וההעלם כו'".
כלומר: בתיבת "שחר" יש שני פירושים46: מלשון שחר ואור, ומלשון שחרות וחושך. וזהו "אז יבקע כשחר אורך" – שאור השחר בוקע את שחרות וחשכת הלילה, ואף שאור זה הוא במיעוט לגבי האור המאיר בצהריים, מ"מ, מזה גופא שאור זה בוקע את חשכת הלילה, מוכח שהוא ענין נעלה.
ח. אך צריך להבין, מדוע פסוק זה נאמר ע"י יעקב דוקא – דלכאורה ענינו של יעקב הוא היפך הענין ד"אז יבקע גו'":
יעקב – היתה "מטתו שלימה"47, ודוקא ממנו יצאו ה"שבעים נפש"48, עד שנעשו לאח"ז "גוי גדול"49. וא"כ, מדוע דוקא אצל יעקב ישנו ענין הבקיעה, הרומז על ענין מועט – היפך ענינו של יעקב?!
ואף שנתבאר לעיל שהבקיעה מורה על ענין נעלה יותר כו' – הרי זה רק באיכות, ואילו בכמות – מורה ענין הבקיעה על מיעוט. ולאמיתו של דבר צ"ל גם ריבוי בכמות, כמעלת עולם התיקון50, שיש בו "כלים מרובים", כדי שיוכלו לקבל "אורות מרובים".
ושאלה זו היא גם בנוגע לרבינו הזקן:
מבואר בשיחות רבותינו נשיאינו שאמיתית הענין של הפצת המעיינות התחיל ע"י רבינו הזקן – שהרי אצל הבעש"ט והמגיד היו ה"תורות" בקיצור, משא"כ אצל רבינו הזקן היו באריכות, וגם מלובשים בהבנה והשגה וכו' [אלא שגם בהיותם מלובשים בהבנה והשגה, נשארו עדיין מתאימים לתורות הבעש"ט, וכידוע51 מה שאמר הבעש"ט להמגיד אודות הדרוש "מראיהם ומעשיהם", שהוא "אות באות כפי שקיבלת ממני"], כלומר שרבינו הזקן פעל שתורת החסידות תתפשט ותחדור גם בחב"ד שבנפש וגם במדות שבנפש כו'.
ולכן, הנה גם השלימות שתבוא ע"י ש"יפוצו מעינותיך חוצה" – "קאתי מר"52 דא מלכא משיחא – תהי' דוקא ע"י הפצת חסידות חב"ד, שראשה ומייסדה (כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר53) הוא רבינו הזקן.
ונמצא, שענינו של רבינו הזקן הוא ריבוי, ולא בקיעה שענינה דבר מועט [ואף שהמיעוט מגיע מצד הריבוי והתגבורת – הרי צריך להיות ריבוי כלים ואורות בפועל, כנ"ל]. וא"כ, מהי השייכות של הפסוק "אז יבקע גו'" לרבינו הזקן?
ט. ויובן ע"פ ביאור כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע54 בענין הבקיעה, שמבאר שענין התיקון, שהו"ע שם מ"ה, הו"ע האורות היוצאים ממצחא דא"ק, שיציאתם היא באופן של בקיעה; משא"כ תוהו, שהו"ע שם ס"ג, הוא מההבלים דאוזן חוטם פה דא"ק, שיציאתם אינה באופן של בקיעה. ולכן, בכח התיקון דוקא לתקן את התוהו, מצד מעלת הבקיעה שיש בתיקון.
והענין בזה55:
ענין הבקיעה בשרשו – קאי על הקו שבוקע את הצמצום, שיש בו מעלה גם לגבי האור שלפני הצמצום. והיינו, שאף שהאור שלפני הצמצום הוא בלי-גבול, וממלא כל מקום החלל וכל המציאות, ואילו הקו הוא אור מועט, ולכן נקרא בשם "קו קצר", אעפ"כ, יש עילוי בהקו לגבי האור שלפני הצמצום, כי, האור שלפני הצמצום נמשך מבחי' חסד (הנעלם) שלפני הצמצום, והצמצום עצמו נמשך מבחי' גבורה (הנעלמה) שלפני הצמצום; ואילו הקו נמשך מבחי' תפארת הנעלם, ולכן יש בו מעלה (לא רק לגבי הצמצום, אלא) גם לגבי האור שלפני הצמצום, כמעלת ספירת התפארת לגבי שאר הספירות.
אלא שכל זה הוא רק מצד שורש הקו, ובאמת יש עילוי גם בהקו עצמו – שהרי האור שלפני הצמצום פעל עליו הצמצום (אם באופן של מיעוט, או סילוק והתעלמות56), משא"כ הקו – לא זו בלבד שהצמצום לא העלים עליו (כמו על האור שלפני הצמצום), אלא אדרבה – הקו בקע את חושך הצמצום.
אלא שגם ביאור זה הוא רק בשורש הענינים, אך יש מעלה גם בהקו עצמו – שאע"פ שאינו אלא "קו קצר", אעפ"כ ה"ה מייחד הפכים, כמ"ש ב"פתח אליהו"57: "אנת הוא דקשיר לון (ויתירה מזו) ומייחד לון", והיינו, שמצד שרשו בבחי' תפארת הנעלם, הרי הוא פועל התכללות בחסד וגבורה, ועד להמשכת אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד.
ולא זו בלבד שהקו מייחד הפכים, אלא עוד זאת, שגם בהקו עצמו יש שני ענינים הפכיים: (א) "קשיר לון ומייחד לון", היינו, שפועל התכללות, (ב) שנקרא בשם "קו המדה", ע"ש שמודד ומגביל. וגם החיבור דשני הפכים אלו הוא מצד שרשו בבחי' תפארת הנעלם.
וזהו תוכן מעלת הבקיעה – בקיעת החושך – שנמשכת מבחי' תפארת הנעלם, שבחי' התפארת כוללת כל ג' הענינים הנ"ל.
י. ועפ"ז יובן שייכות ענין הבקיעה ("אז יבקע גו'") לרבינו הזקן:
בדרך כלל הנה "כל אחד במסילתו יעלה", אבל דרכו של רבינו הזקן כוללת את כל הענינים, שהו"ע ספירת התפארת, המגעת עד פשיטות העצמות, ונמשכת למטה בריבוי גדול, ועד שנמשכת גם ל"חוצה" – שלכן המשיך רבינו הזקן את תורת החסידות גם בחב"ד, באופן של התלבשות בהבנה והשגה. והרי זהו ענין הבקיעה (כנ"ל).
ואף שענין הבקיעה הוא אור מועט (כנ"ל), שזהו שכללות ענין השכל (חב"ד) הוא מוגבל, מ"מ, הרי זה קשור עם תגבורת העצמות, שזהו מצד בחי' תפארת הנעלם.
ומצד בחי' זו נעשה "אז יבקע כשחר אורך" – שבוקע את החושך, וגם שם מאיר האור.
ולהעיר גם מדברי אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע58 על המאמר "אילו ידעתיו הייתיו"59, שע"י "ידעתיו" נעשה "הייתיו"60.
* * *
יא. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ושאבתם מים בששון.
* * *
יב. דובר לעיל61 אודות פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שנוסף על האושפיזין הידועים, אברהם יצחק וכו', ישנם גם האושפיזין החסידיים, החל מהבעש"ט, ולאח"ז המגיד, רבינו הזקן וכו'.
והנה, נזכר לעיל (ס"ו) שבזהר הובאו הברכות שאומר כאו"א מהאושפיזין: "אברהם קרי עלי' אז תתענג על הוי'" (ושייך גם לבעש"ט, האושפיזא דיום א' דחג הסוכות), "יצחק קארי עלי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח, אמר ר' שמעון האי דוד מלכא אמר לי' .. אבל יצחק קאמר גבור בארץ יהי' זרעו וגו' הון ועושר בביתו גו'" (ושייך גם להמגיד), "יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך וגו'" (ושייך גם לרבינו הזקן).
ודובר לעיל62, שצריך להבין למה הוצרך להביא בזהר את הקס"ד שיצחק אומר "כל כלי יוצר גו'", בה בשעה שדעת רשב"י אינה כן?
וכמשנת"ל, שהלשון הרגיל בזהר הוא "תא חזי", ולא "תא שמע" כבנגלה דתורה, כיון שאופן הלימוד בספר הזהר הוא בבחי' ראי', ולכן אין בזהר פלפולים, דלא כבנגלה שישנם פלפולים רבים כו' (ובפרט בתלמוד בבלי, משא"כ בירושלמי שהפלפול כו' הוא במדה פחותה יותר, ובזהר ה"ז במדה פחותה יותר גם לגבי הירושלמי), וא"כ, לא הי' לו להביא את הקס"ד.
יג. ויובן בהקדם המבואר לעיל בענין הבקיעה, שהו"ע בקיעת ופריצת הצמצומים והגבורות, ועי"ז נמשך ממדריגה נעלית יותר כו'63:
לכאורה אינו מובן: איך אפשר לומר שיצחק אומר "כל כלי יוצר עליך לא יצלח", דהיינו שיש צורך להבטיח ש"לא יצלח" – הרי האושפיזין הם בעולם האצילות, ששם "לא יגורך רע"64?
ועד"ז צריך ביאור במ"ש בזהר39 שיש צורך לעשות פעולות מיוחדות כדי שהאושפיזין יישארו, ואם לאו עלול להיות ענין של היפך – דלכאורה איך שייך באצילות ענין של רע?
ונקודת הביאור בזה – שבאצילות אין אמנם רע כלל, אבל בריבוי ההשתלשלות עלול להיות ענין הפכי כו'.
ועפ"ז יובן הטעם שר' שמעון שולל את הקס"ד שיצחק אומר "כל כלי יוצר עליך לא יצלח", ואעפ"כ הובא קס"ד זה בזהר:
מצד ענינו של יצחק עצמו – אין מקום שיאמר "כל כלי יוצר עליך לא יצלח", שהרי ענין זה שייך רק במקום שיש מנגד וצריך להבטיח שהמנגד "לא יצלח", משא"כ באצילות שאין מקום למנגד כו'.
ואעפ"כ הביא קס"ד זה בזהר, כי בריבוי השתלשלות, בבי"ע, עלול להיות ענין הפכי כו'. ומ"מ, המסקנא אינה כן, כי ענין האושפיזין הוא לפעול שכל הענינים יהיו בגילוי, ובגילוי אין באצילות רע כלל.
ולפי המסקנא – מי שאומר "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" בגילוי, הרי זה דוד, שענינו "אדמוני .. יפה עיניים"65, שמורה על התעסקות עם מנגד כו'66;
ומה שאומר יצחק בגילוי – הרי זה "גבור בארץ יהי' זרעו גו'", שהו"ע הריבוי ב"בני", וממשיך "הון ועושר בביתו גו'" – שהו"ע הריבוי ב"מזוני", ו"מאן דיהיב חיי יהיב מזוני"67, ונמצא, שברכתו של יצחק היא כללות הברכות דבני חיי ומזוני רויחי.
ולאח"ז אומר יעקב "אז יבקע כשחר אורך" – שהו"ע בקיעת אור התורה כו'60.
* * *
יד. [בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]
בעת חלוקת "כוס של ברכה" דר"ה, ראיתי, שהיו כאלו שלא בירכו על שתיית ה"כוס של ברכה", מאחר שעדיין לא בירכו ברכה אחרונה.
אמנם, כיון שברכה אחרונה צריכה להיות במקום האכילה – הרי מוטב שיברכו עתה ברכה אחרונה, ולאח"ז יברכו ברכה ראשונה על ה"כוס של ברכה", וכיון שזהו פחות מכשיעור, לא יצטרכו לברך על זה ברכה אחרונה.
[לאח"ז חילק "כוס של ברכה" מהתוועדות יום ב' דחג הסוכות].
______ l ______
הוסיפו תגובה