פרק ה

1לַֽמְנַצֵּ֥חַ אֶל־הַ֜נְּחִיל֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

אל הנחילות. מנחם פתר בכולן נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי לאותו כלי ומדרש אגדה יש מפרשים נחילות לשון נחלה ואין זה משמעות התיבה וגם ענין המזמור אינו מדבר בנחלה ויתכן לפתור נחילות גייסות כמו נחיל של דבורים וכמו (תהילים י״ח:ה׳) ונחלי בליעל ות"י סיעת חייבין תפלה בשביל גייסות אויבים הבאים על ישראל ואומר המשורר מזמור הזה בשביל כל ישראל:

2אֲמָרַי הַֽאֲזִ֣ינָה | יְהֹוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי:

אמרי האזינה ה'. כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי:

בינה הגיגי. הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו (באיוב לה) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו (משלי כג) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי"ת:

3הַקְשִׁ֚יבָה לְ֣קוֹל שַׁ֖וְעִי מַלְכִּ֣י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי־אֵ֜לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל:

4יְֽהֹוָ֗ה בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ־לְ֜ךָ֗ וַֽאֲצַפֶּֽה:

בקר תשמע קולי. בבוקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעי' כמו שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ (לקמן קא) היה זרועם לבקרים (ישעיהו ל״ג:ב׳) כי בבקר בבקר יעבור (שם כח):

בקר אערך לך. תפלתי על זאת, אערוך ל' מערכה הוא כך חברו מנחם:

ואצפה. שתעשה בהם משפטים:

5כִּ֚י | לֹ֘א אֵ֤ל חָפֵ֖ץ רֶ֥שַׁע | אָ֑תָּה לֹ֖א יְגֻֽרְךָ֣ רָֽע:

כי לא אל חפץ רשע אתה. ונאה לך לאבד הרשעה מן העולם:

לא יגורך רע. לא יגור אצלך:

6לֹֽא־יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֖וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָֹ֜נֵ֗אתָ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן:

הוללים. משתטים ובלשון משנה מעורבבין:

7תְּאַבֵּד֘ דֹּֽבְרֵ֪י כָ֫זָ֥ב אִישׁ־דָּמִ֥ים וּ֜מִרְמָ֗ה יְתָ֘עֵ֥ב | יְהֹוָֽה:

איש דמים ומרמה. זה עמלק וזרעו:

8וַֽאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֖סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה אֶל־הֵיכַל קָ֜דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ:

ואני. אבא ביתך להודות לך ברב חסדך שהפלאת עלינו להראותינו נקמה מהם:

9יְהֹוָ֚ה | נְחֵ֥נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ לְמַ֥עַן שֽׁוֹרְרָ֑י הַיְשַׁ֖ר (כתיב הַוְשַׁ֖ר) לְפָנַ֣י דַּרְכֶּֽךָ:

שוררי. עויני המצפים שאבגוד בך ותעזבני, שוררי כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב:

10כִּ֚י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֘ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר־פָּת֥וּחַ גְּרוֹנָ֑ם לְ֜שׁוֹנָ֗ם יַֽחֲלִיקֽוּן:

כי אין בפיהו נכונה. נראים כאוהבים והם אויבים:

קרבם הוות. מחשבותם מרמה:

קבר פתוח גרונם. לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף:

יחליקון. דברי חלקלקו':

11הַֽאֲשִׁימֵ֨ם | אֱלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֘ מִמֹּֽעֲצֽוֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֖שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּ֖י מָ֥רוּ בָֽךְ:

ממועצותיהם. שהם יועצים על ישראל, ואז ישמחו כל חוסי בך:

12וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֖רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֜ךָ֗ אֹֽהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ:

ותסך עלימו. תגונן ותסוכך עלימו:

ויעלצו בך. כשיראו שאתה תברך רעיך ואוהביך:

13כִּֽי־אַתָּה֘ תְּבָרֵ֪ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהֹוָ֑ה כַּ֜צִּנָּ֗ה רָ֘צ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ:

כצנה. המקפת שלש רוחותיו של אדם:

רצון. נחת רוח אפימנ"ט בלעז:

תעטרנו. תסובבנו כמו (שמואל א כ״ג:כ״ו) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו: