פרק ד

1אֲנָ֣ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֚ה הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַֽעֲנַ֖ן בְּהֵיכְלִֽי:

שלה הוית בביתי. שליו הייתי:

2חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִידַֽחֲלִנַּ֑נִי וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל־מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַֽהֲלֻנַּֽנִי:

וידחלנני. ואיים עלי והפחדני:

3וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קֳדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל דִּֽי־פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי:

4בֵּאדַ֣יִן עָלִּ֗ין (כתיב עָלִּ֗לין) חַרְטֻמַּיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א כַּשְׂדָּאֵ֖י (כתיב כַּשְׂדָּיאֵ֖) וְגָֽזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֚ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לָא־מְהֽוֹדְעִ֥ין לִֽי:

5וְעַ֣ד אָֽחֳרֵ֡ין עַל֩ קֳדָמַ֨י דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֚הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קֳדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת:

ועד אחרן. ועד אשר באחרונה הובא לפני דניאל:

כשום אלהי. עכו"ם של בבל בל שמה טשצר שם לשון חכמה הוא באומות:

6בֵּלְטְשַׁאצַּר֘ רַ֣ב חַרְטֻמַּיָּא֒ דִּ֣י| אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֚ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל־רָ֖ז לָֽא־אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי־חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמָֽר:

וכל רז לא אנס לך. וכל סתום לא נאנס ולא נכחד ממך:

7וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַל־מִשְׁכְּבִ֑י חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַֽאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹא אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא:

8רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַֽחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל־אַרְעָֽא:

רבה אילנא ותקיף. גדל האילן והוחזק ועצם:

ימטא לשמיא. הגיע השמים:

9עֳפְיֵ֚הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֥וֹן לְכֹ֖לָּא בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל| חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ יְדֻרָן֙ (כתיב יְדֻרָון֙) צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל־בִּשְׂרָֽא:

עפיה שפיר. ענפו נאה:

ואנבה שגיא. פריו רב:

מזון לכולא ביה. וכדי מזון לכל בריה היה בו:

תטלל. לשון צל:

ידורון. ל' מדור ולינה:

יתזון. ל' מזון:

10חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַל־מִשְׁכְּבִ֑י וַֽאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן־שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת:

חזה הוית. רואה הייתי:

ואלו עיר וקדיש. והנה מלאך שהוא ער לעולם וקדוש:

11קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֚דּוּ אִֽילָנָא֙ וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עֳפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֚ד חֵֽיוְתָא֙ מִן־תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפֲּרַיָּ֖א מִן־עַנְפֽוֹהִי:

קרא בחיל. צועק בכח:

גודו אילנא. קוצו האילן:

אתרו עפייה. השירו והפילו ענפיו:

ובדרו אנבה. הפיצו פריו:

תנוד חיותא מן תחתוהי. ינודו החיות מתחתיו:

12בְּרַ֨ם עִקַּ֚ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֚ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם־חֵֽיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּֽעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא:

ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו. אך עיקר שרשיו הניחו:

ובאסור די פרזל ונחש. כלו' תנו רגליו בכבלי ברזל כשם שעושין לסוס שמניחין אותו באפר כך כבלוהי בכבלי':

בדתאא. בעשב השדה כלומר באחו שלא יזוז משם:

יצטבע. יהא שרוי תמיד לשון טבילה:

חלקה. חלקו:

13לִבְבֵהּ֙ מִן־אֲנָשָׁ֣א (כתיב אֲנָושָׁ֣א) יְשַׁנּ֔וֹן וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖א יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּֽנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי:

ושבעה עדנין. שבע שנים:

יחלפון עלוהי. יעברו עליו בגזרה זו:

14בִּגְזֵרַ֚ת עִירִין֙ פִּתְגָּמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָּ֑א עַד־דִּבְרַ֡ת דִּֽי־יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי־שַׁלִּ֨יט עִלָּאָ֜ה (כתיב עִלָּיאָ֜) בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֗א (כתיב אֲנָושָׁ֗א) וּלְמַן־דִּ֚י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים עֲלַֽהּ (כתיב עֲלַיהּ) :

שאלתא. גזרה וע"י שנמלכין בהקב"ה קודם שיגזרו הגזרה קורא אותה שאלתא:

עד דברת. כמו למען:

די ינדעון חייא. שידעו כל החיים:

ולמן די יצבא. למי שירצה:

15דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֑ר וְאַ֨נְתְּ (כתיב וְאַ֨נְתְּה) בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א| אֱמָ֗ר כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י| כָּל־חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָא־יָֽכְלִ֚ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עוּתַ֔נִי וְאַ֣נְתְּ (כתיב וְאַ֣נְתְּה) כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ:

פשרא. פתרונו:

ואנת כהל. ואתה יכול:

16אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיוֹנֹ֖הִי יְבַֽהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֚א וּפִשְׁרֵא֙ אַל־יְבַֽהֲלָ֔ךְ עָנֵ֚ה בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר מָרִ֕י (כתיב מָרִ֕אי) חֶלְמָ֥א לְשָֽׂנְאָ֖ךְ (כתיב לְשָֽׂנְאָ֖יךְ) וּפִשְׁרֵ֥הּ לְעָרָֽךְ (כתיב לְעָרָֽיךְ) :

אדין דניאל. אשתומם שתק:

ורעינוהי. ומחשבותיו:

יבהלוניה. שהיה ירא לפתור לו חלום:

מרי. אדוני, אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב"ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא"ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם:

לערך. לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה):

17אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַֽחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל־אַרְעָֽא:

18וְעָפְיֵ֚הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֥וֹן לְכֹ֖לָּא בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙ חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא:

19 אַנְתְּ־ (כתיב אַנְתְּה) ה֣וּא מַלְכָּ֔א דִּ֥י רְבַ֖ת (כתיב רְבַ֖ית) וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֚ךְ רְבָת֙ וּמְטַ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא:

20וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת| מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֚ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֚ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי:

21דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א וּגְזֵרַ֚ת עִלָּאָה֙ (כתיב עִלָּיאָ֙) הִ֔יא דִּ֥י מְטַ֖ת עַל־מָרִ֥י (כתיב מָרִ֥אי) מַלְכָּֽא:

די מטת על: מרי מלכא. אשר הגיע על אדוני המלך:

22וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶֽהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֣א כְתוֹרִ֣ין| לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֚ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּֽנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑יךְ עַ֣ד| דִּ֣י תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֚יט עִלָּאָה֙ (כתיב עִלָּיאָ֙) בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנָּֽהּ:

ולך טרדין מן אנשא. ואותך יטרדו מבני אדם:

לך מצבעין. אותך יטבלו:

ושבעה עדנין יחלפון עלך. יש לומר גמול בה"מ שהחריב שנבנתה בשבע שנים:

23וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֚ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא:

ודי אמרו וגו'. אשר אמרו להניח שרשוהי של אילן והוא הפתרון מלכותא לך קיימת. המלכות עומדת לך סופך שתשוב לך מלכותך:

מן די תנדע די שליטין שמיא. מאחר שתדע שהעליונים מושלים בעולם:

24לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר עֲלָ֔יךְ וַֽחֲטָאָךְ֙ (כתיב וַֽחֲטָיָךְ֙) בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַֽעֲוָֽיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּֽהֱוֵ֥ה אַרְכָ֖א לִשְׁלֵֽוְתָֽךְ:

להן מלכא. באמת אתה מלך שמע לעצתי:

מלכי. עצתי כמו איעצך אמלכינך:

ישפר עלך. עצתי תיטב בעיניך לשמוע מילי:

וחטאך בצדקה פרוק. וחטאתך בצדקה פרוק מעל צוארך:

ועויתך במחן ענין. ועונותיך פרוק בחנינת עניים:

הן תהוה ארכא לשלותך. אולי תהא שהות לשלומך שלא תמהר הרעה לבא ומה ראה דניאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם כל י"ב חדש:

25כֹּ֣לָּא מְטָ֔א עַל־נְבֽוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא:

כלא מטא. כל הפתרון הגיע על נבוכדנצר:

26לִקְצַ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי־עֲשַׂ֑ר עַל־הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה:

מהלך הוה. הולך היה:

27עָנֵ֚ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֚ה בֱנַיְתָהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקָ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקַ֥ר הַדְרִֽי:

הלא דא היא. שמע עניים באים על הפתח וצועקים אמר מה קול ההמון הזה באזני אמרו לו עבדיו אלו העניים שקבעת להם עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגומר ואלמלא ביזבזתי אוצרותי לפרנסת עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם כך דרש רבי תנחומא:

וליקר הדרי. ולכבוד תפארתי:

28ע֗וֹד מִלְּתָא֙ בְּפֻ֣ם מַלְכָּ֔א קָ֖ל מִן־שְׁמַיָּ֣א נְפַ֑ל לָ֚ךְ אָֽמְרִין֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א מַלְכוּתָ֖א עֲדָ֥ת מִנָּֽךְ:

עוד מלתא בפום מלכא,: עדת מנך. סרה מנך:

29וּמִן־אֲנָשָׁא֩ לָ֨ךְ טָֽרְדִ֜ין וְֽעִם־חֵיוַ֧ת בָּרָ֣א מְדֹרָ֗ךְ עִשְׂבָּ֚א כְתוֹרִין֙ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֔וּן וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּֽנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑ךְ (כתיב עֲלָ֑יךְ) עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֚יט עִלָּאָה֙ (כתיב עִלָּיאָ֙) בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַ֥ן דִּֽי־יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנָּֽהּ:

טרדין. לשון גירושין:

30בַּ֣הּ שַֽׁעֲתָּ֗א מִלְּתָא֘ סָ֣פַת עַל־נְבֽוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן־אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֚א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְּצִפֲּרִֽין:

ספת. הגזירה כלתה עליו:

גשמה. גופיה:

שערה כנשרין רבה. שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו:

וטפרוהי כצפרין. וצפרניו כצפור:

31וְלִקְצַ֣ת יֽוֹמַיָּא֩ אֲנָ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר עַיְנַ֣י| לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב וּלְעִלָּאָה֙ (כתיב וּלְעִלָּיאָ֙) בָּֽרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עַלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֚י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטַ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר:

ולקצת יומיא. לקץ הימים שקבעו לו לסוף ז' השנים:

נטלת. נשאתי:

ומנדעי עלי יתיב. ודעתי עלי חזרה:

ולעלאה ברכת. ואת העליון ברכתי:

32וְכָל־דָּֽיְרֵ֚י (כתיב דָּֽאְרֵ֚י) אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א וְדָֽיְרֵ֖י (כתיב וְדָֽאְרֵ֖י) אַרְעָ֑א וְלָ֚א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ:

כלה חשיבין. רבותינו אמרו האי חירגא דיומא לא שמיה אבק הנראה בשמש:

וכמצביה עבד בחיל שמיא. וכרצונו עושה בצבא השמים:

ולא איתי די ימחא בידיה. ולא יש שימחה בידו:

33בֵּֽהּ־זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י| יְת֣וּב עֲלַ֗י וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֚י וְזִיוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבָע֑וֹן וְעַל־מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה הֽוּסֲפַת־לִֽי:

ביה זמנא. באותו זמן:

וליקר מלכותי הדרי. ולכבוד מלכותי חזרתי:

וזיוי. ותואר פני:

ולי הדברי ורברבני יבעון. ואותי יועצי ושרי היו מבקשים וחפצים שאשוב:

התקנת. הוכנתי:

ורבו יתירה הוספת לי. וגדולה יתירה מן הראשונה נתוספת לי, אמרו רבותינו שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:

34כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבֻֽכַדְנֶצַּ֗ר מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֚ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֚י כָל־מַֽעֲבָד֙וֹהִי֙ קְשׁ֔וֹט וְאֹֽרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה:

וארחתה דין. ודרכיו משפט:

ודי מהלכין בגוה. ואשר מהלכין בגאוה יכול להשפיל: